הגולדן סטייט ווריורס אנדרדוגים? הברוקלין נטס הקבוצה הכי מעניינת בעיר ניו יורק? לוס אנג'לס חוזרת להיות הלב הפועם של עולם הכדורסל? יוטה מועמדת רצינית לאליפות? הרבה דברים השתנו בזמן מאוד קצר מאז שטורונטו הכניעה את המפלצת הגדולה של הנ.ב.א, ועושה רושם שהליגה נכנסת לעידן חדש שלא ברור לנו כל כך מה הכיוון.

הסדר שהופר

היה לנו מסודר, צפוי בשנים האחרונות. מהמזרח, תגיע הקבוצה של לברון ג'יימס לגמר. מהמערב, בחמש העונות האחרונות לפחות, אלה היו הווריורס. אבל פציעות, ההתעלות של טורונטו (כולל כדור מקפץ שנפל נכון בסדרת חצי גמר מזרח) וההתעקשות של לברון ג'יימס בתוך הבלאגן של הלוס אנג'לס לייקרס לצרף אליו את אנתוני דייויס שינתה לגמרי את האיזון של הנ.ב.א.

האיזון לא הופר רק בנוגע למועמדות לאליפות. גם יותר לכיוון המרכז, קבוצות פלייאוף שלא באמת מאיימות על האליפות, דברים משתנים, גם לטובה וגם לרעה. כבר הזכרנו את יוטה. ומה עם אוקלהומה סיטי? מקבוצה שהאמינה בהווה שלה, אנחנו פתאום מקבלים קבוצה שחושבת רק על העתיד. ראסל ווסטברוק היה זה שנשאר, הסלע שסביבו בונים לשנים קדימה. פתאום, להיפטר גם ממנו נראה כמו הדבר הנכון לעשות (אולי הוא היה נכון לפני הרבה זמן).

וה-MVP של עונת 2017, מר טריפל דאבל? הוא נראה כמו אדם במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. איך יכול להיות ששחקן עם ממוצעים של 27 נקודות, 9 ריבאונדים ו-10 אסיסטים לאורך 5 העונות האחרונות, שפספס רק 14 משחקים ב-4 העונות האחרונות ונמצא באחת מחמישיות העונה ב-8 מתוך 9 העונות האחרונות הוא גורם בלתי רצוי? הליגה זזה כל הזמן לכיוונים לא צפויים. הערך של ווסטברוק בשילוב החוזה שלו (170 מיליון דולר מובטחים ב-4 העונות הקרובות), חוסר ההצלחה בפלייאוף בניצוחו ועוד ועוד גורם למשהו כמו 0 קבוצות עם מחשבות אליפות לחשוב עליו כשחקן ששווה למשכן את העתיד עבורו.

ולמרות שקליעה מרחוק היא הבסיס לכמעט הכל, יש קבוצות שהולכות בכיוון אחר. פילדלפיה תשחק עם חמישייה עצומה שהקשר בינה לבין ריווח המשחק מקרי בהחלט. מילווקי, שהגיעה לגמר המזרח עונה שעברה וסיימה עם המאזן הטוב בליגה, נשענת על עילוי כדורסל ואתלט ברמה היסטורית שגם הוא לא בדיוק חובב גדול של קליעה מרחוק. הבחירה מספר אחת בדראפט, זאיון וויליאמסון, גם הוא יותר נוטה לכיוון העילוי האתלטי ופחות עילוי מעבר לקשת.

לקוות לטוב

והקשר בין בסיס ובנייה עם מחשבה לטווח קרוב ורחוק לבין מה שקורה בלייקרס מקרי בהחלט. כן, עם לברון ודייויס לא בטוח שבאמת צריך לחשוב יותר מדי איך הכדורסל צריך להיות – אולי פשוט צריך לדמיין ולתת להם לעשות את שלהם. ועדיין, קבוצה עם אוסף אקלקטי של שחקנים, עם תקווה שהכול יתחבר כמו שצריך (רוב הדאגות הן לחלק ההגנתי), ושבחלק האדום-לבן של העיר דברים ילכו קצת פחות חלק.

המעבר בין לחשוב קדימה ללחשוב עכשיו השתנה במהרה. הנטס נבנו להם לאט לאט תחת שון מרקס וקני אטקינסון, אבל הופעת פלייאוף מפתיעה בשילוב עם מה שקרה בגולדן סטייט ובבוסטון גרם לשינוי כיוון: מספיק לחשוב על העתיד, הגיע הזמן לחשוב על העכשיו. קיירי אירווינג ברח מהסלטיקס, דוראנט הצטרף אליו ויעודד אותו בזמן שהוא מחלים מפציעה שאף אחד לא באמת יודע איך הוא יחזור ממנה. הוא אפילו לא ישחק בעונה הקרובה (!!!), אבל ברוקלין החליטו שאין זמן יותר טוב מעכשיו בכדי לראות אם שווה להמר.

מ-offseason בלאגן יכול לצאת רק טור מבולגן, יחסית. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מי תהיינה הקבוצות החזקות בכל איזור, אבל זה בכלל לא בטוח. שקיעת הווריורס אולי היא בכלל מהמורה זמנית והזדמנות לרענון השורות. אף אחד לא באמת יודע. כמו בסדרת טלוויזיה, כל תשובה שקיבלנו רק הובילה לעוד שאלות.

כל טוויסט בעלילה רק הוביל לספקולציות חדשות. מליגה שרובה חיה בהמתנה לסיום תקופה דומיננטית במיוחד, עברנו לליגה שלא מעט קבוצות מאמינות שהיום זה הרגע. היעלמות הסופר קבוצה מגביר את חוסר הוודאות, אבל לראשונה מזה לא מעט זמן, נותן תקווה ללא מעט אוהדים שהשנה, למרות הכאוס, זו יכולה להיות העונה שלהם.