זה לא סוד שבשנים האחרונות מכבי חיפה, בלשון המעטה, לא משחקת טוב.
המילים "תהליך", "בנייה", "טווח ארוך", ו"צריך לתת לזה זמן" הן דבר שבשגרה.
מאמנים באו והלכו, מערכים השתנו וכמה שנים טובות רק דבר אחד נשאר. אלון תורג׳מן.
בשבילי, ובשביל 30,000 אנשים נוספים, אלון היה סמל הבינוניות אשר פעם אחר פעם הורכב ב-11 של מכבי.
קריית אליעזר (ולימים סמי עופר) בתצורתם המלאה הבינו את מה שבנאדו, בלבול, סטנויביץ וגם רוני לוי לא הבינו:
1. מכבי צריכה לשחק ב4-3-3 (4-5-1 למפחדים)
2. שחקנים כמו אלון תורג׳מן לא צריכים להיות בהרכב.
3. רובן ראיוס הוא לא קשר ימני.
4. קגלמאכר בכלל מגן.
ניצחונות בטעות, ודיבורים על "דרך" לא מקדמים אף אחד.
לבחור שחקנים ב"פינצטה" ולהביא קשר ששיא הקריירה מאחוריו (דריניצ׳יץ׳) הם לא דבר חכם לעשות.
גם לא לשלוח את רועי קהת לקו שמאל.
דבר אחד טוב נולד מכל הסיפור הזה: נטע לביא.
נטע, שכבר הספיק להופיע במדי הנבחרת הבוגרת (נכנס כמחליף במשחק ידידות נגד סרביה) והספיק לשמש קפטן במכבי (משחק גביע הטוטו נגד הפועל כפ"ס) – הוא כנראה הדבר הכי טוב שקרה למכבי חיפה בשנים האחרונות. תוצרת בית.
בכל הנוגע למכבי ת"א, עמה מכבי חיפה תתמודד במחזור הקרוב, ניתן לראות שגם אחרי עזיבת ערן זהבי היא לא איבדה מכוחה, וניתן להסיק שהחוליה החזקה שלה היא הקישור. אלברמן, איגיבור, מדוניאנין, פרץ x2, גולסה וגם בניון אם תרצו – עם כל אלו נטע לביא וחבריו יצטרכו להתמודד. זה לא חדש לאף אחד.
אז מה כן חדש? מכבי חיפה עם נטע לביא כשחקן אשר מתחיל להוביל.
נכון, נטע צריך לשפר את משחק ההתקפה והמעבר, אך הרוויח ביושר את המקום על המגרש.
יקיר האוהדים, אשר פתח את העונה על הספסל (דבר שלא התקבל בעין יפה אצל האוהדים אך עדיין באיפוק) חזר למגרש ומוכיח שוב ושוב שמקומו שם.
ביחד עם קאמיל ואצק, נראה שיש עוצמה וגם קצת יצירתיות בחלק האחורי של הקישור של מכבי חיפה.
שניהם ביחד יצטרכו להתמודד עם המכונה המשומנת הזו שקוראים לה מכבי ת"א.
בסופו של דבר, זה רק משחק אחד, אך עם הרבה יוקרה אשר חבויה בו.
נראה שהדרך של נטע לסרט הקפטן, לנבחרת ולתארים (עקביים) קרובה מתמיד.
ואף מילה על עמרי גלזר (המוכשר).
