// מאת איתמר דביר

ישבתי וחשבתי האם הטור יאבד מעט מהפואנטה שלו, אם אכתוב על שחקן שהוא בלי שאלה איש השעה בפנטזי. הרי כולנו שמנו לב לכך שגארת' בייל פשוט משתולל ולכולנו עברה המחשבה בראש אחרי מחזור 26 "אולי אני אוציא את סלאח… או ברונו… ואתרגש יחד עם גארת'?". אבל המציאות היא שרובנו לא עשינו את זה, ויש סיבות לכך. וזו הייתה טעות, ויש סיבות לכך.

הוא זר מוכר בפרמיירליג, גארת'. האיש שהליגה הזו הייתה לא מזמן הממלכה שלו, יצא לעולם הגדול וזכה בריאל מדריד בגביעים מקומיים, אליפויות, גביעי אירופה, משכורת מהשמנות ביותר וגם בלא מעט שריקות בוז. מעולם לא הבנתי מדוע מערכת היחסים של אוהדי ריאל מדריד וגארת' בייל כלכך מסובכת; התשובה לכך נגלתה לעיניי העונה. אם ננתח את הקדנציה השנייה של בייל בטוטנהאם, עד כה הרי שהיא ממש לא מוצלחת, חוץ מהעובדה המוזרה שהיא די מוצלחת. מבולבלים? גם אני. איך זה אפשרי ששחקן אחד הוא פלופ אדיר ורכש עצום בעת ובעונה אחת? זה לא באמת אפשרי, הכל תלוי איך אנחנו מפרשים את זה.

מיהרנו מדי לגבש דעה לצד כזה או אחר בזמן שהסיפור טיפה יותר מורכב ממה שאנחנו מוכנים לקבל. במשך כל העונה מוריניו חזר על דבר אחד בכל פעם שנשאל על גארת' בייל – "הוא לא מוכן מספיק". אז בחרנו להאמין שמוריניו חושב שהוא לא עושה מספיק הגנה, שהנחיתו עליו את בייל והוא לא רצה אותו בכלל ומנגד בייל בכלל לא מעוניין בכל הסאגה הזאת ומעדיף לשחק גולף. לא עצרנו לרגע להקשיב למה שאומרים לנו כל העונה – הוא לא היה מוכן. עם הגיל מגיעות הפציעות ובכדי לשחק באופן קבוע בפרמייר ליג צריך להיות כשירים. בייל לא צץ משום מקום, הוא לא מצא שוב את המוג'ו שלו והוא גם לא צבר ביטחון שאבד – הוא פשוט כשיר.

טוטנהאם הייתה אחת הקבוצות ההתקפיות בליגה בתחילת העונה. אמנם לא שלטה בכדור, אך חשבה התקפה לפני הכל. שמירה אישית על קיין, קצת פאולים על סון וצריך לפתע לשנות תקליט, כי הליגה הבינה את הקונספט. אז מוריניו חזר לחוף המבטחים שלו וניסה לשחק הגנה. לצערו ולשמחתנו הרבה, אין לטוטנהאם הגנה מספיק טובה בשביל לשחק כדורגל של מוריניו. ואז הגיע בייל. 0.69 xG, 0.22 xA פר 90 דקות בשלושת המשחקים האחרונים (שני רק ל… הארי קיין), ארבעה שערים, בישול וכל זה בלי שנראה שהוא מתאמץ יותר מדי.

אז נכון, טוטנהאם פגשה ברצף הזה את ברנלי וקריסטל פאלאס, שבניגוד לתדמית שבנו לעצמן, הן קבוצות הגנה מחרידות העונה. אבל משהו טוב קורה לטוטנהאם ובייל הוא חלק ניכר מזה. במצב הנוכחי, הוא עדיף על סון במונחי פנטזי; האיום של סון כמבקיע התחלף לאיום כמבשל וגארת' הוא זה שנכנס לתפקיד הרגל המסיימת. הדריבלים שהוא עושה בכל משחק וההצטרפות לרחבה לצד קיין, עוזרים לו מאוד בצבירת נקודות בונוס בנוסף לכל הטוב שמסביב. הבעיה היחידה כרגע היא כמות הדקות; בעוד שקיין וסון לרוב יסיימו את 90 הדקות המלאות, גארת' ירד כמעט תמיד באזור הדקה ה-70. ועדיין, קשה להגיד באופן מוחלט שהוא חסין לרוטציות, בטח כשלמאלה משתפר יחד עם כל טוטנהאם ודופק על הדלת.

שיטת המשחק החדשה של טוטנהאם נחתה עלינו אמנם משום מקום, אבל הצורה שבה היא מונהגת והיעילות שבה היא עובדת, מצביעות בעיניי על כך שזה רץ מאחורי הקלעים כבר שבועות. כעת, המצב הרפואי של בייל באמת מאפשר לשחק בצורה הזו. כל הנכסים ההתקפיים של טוטנהאם מציגים כרגע מספרים מטורפים לחלוטין. קיין שובר שיאים של עצמו, סון הפך מסלאח לקווין בנקישת אצבע ובייל הוא חלק חשוב במנגנון ומרוויח עיקרי ממנו.

ככל שהתקדמנו, אני מרגיש שנושא הטור הפך מבייל לטוטנהאם. אז אני אדגיש שבמצב הנוכחי של הסטטיסטיקות – סביר להניח שבייל יצבור יותר נקודות מסון, ספק יותר נקודות מקיין, בכמות נמוכה יותר של דקות ובמחיר זול משניהם. מספיק טוב, הייתי אומר.

//

איתמר דביר שחקן פנטזי פרמייר ליג משנת 2017, סיים במקום השלישי בישראל (433 בעולם) בעונת 2017-18 ומנחה שותף של פודקאסט הפנטזי פרמיירליג – "מינוס 4" (זמין בכל הפלטפורמות) להאזנה – https://open.spotify.com/show/1IFr3C4Fl6XaoxiQeIl81I