כמו כולם בימים אלו, גם אני מתגעגע לצ׳מפיונס, לגולים של הולאנד בגרמניה, לריצה המטורפת של ליברפול ולספורט בכללי. אבל יותר מהכל, אני מתגעגע לכדורגל שלנו.

מצאתי לי זמן לשבת ולהעמיק על נושא שדובר עליו לא פעם ולא פעמיים. כל צד יהלל באהבה עיוורת את הקבוצה שלו ולרוב לא יעמיק בפרטים. אז הנה לכם – השוואה מעמיקה וניתוח של רצף שלושת האליפויות של מכבי תל אביב (2012-2015) מול רצף שלושת האליפויות של הפועל באר שבע (2015-2018). נוח לעשות את ההשוואה הזו –  כי לאורך כל התקופה הליגה שוחקה באותו נוסח, ועם אותה כמות מחזורים.

לפני שאמשיך, גילוי נאות – אני אוהד מכבי תל אביב, ולכן הצד שלי בויכוח די ברור, אבל בכל זאת אשתדל בכל כוחי להיות כמה שיותר אובייקטיבי ולדבוק בעובדות. במהלך המאמר אציין נקודות זכות לכל קבוצה, אך בסופו לא אשקלל תוצאה כלשהי או אכריז על מנצחת, כי לכל נקודה משקל שונה וזה דיון אחר כבר.

בהשוואות אתייחס לכמה אספקטים: המספרים/נתונים של כל עונת אליפות, סה"כ 6 השנים, "אקורד הסיום" של כל שושלת, "העונה הרביעית" והמועדונים כמקפצה הלאה למאמנים.

האליפות ראשונה

2012-2013: מכבי תל אביב
ליגה – אליפות עם 80 נקודות, 13 הפרש ממקום שני (מכבי חיפה).
לאחר עשור ללא אליפויות ועונה שהסתיימה לה במקום השישי, ג׳ורדי קרויף והספרדים מחזירים את הצהובים לקדמת הבמה.

ניצחונות גדולים ומשמעותיים: 1-2 על מכבי חיפה במחזור הפתיחה, 3-4 מול רמה"ש, ה-0-4 בדרבי מול הפועל, 2-3 מול בני יהודה (טילוגסי), 0-5 מול בית"ר, 0-5 מול ב"ש, 2-4 בדרבי, 2-6 מול הפועל חיפה וה-0-2 נגד רמה"ש במשחק האליפות.

מאצ׳אפ מול היריבה לצלחת (חיפה): ניצחון, הפסד ושתי תוצאות תיקו | מאצ׳אפ מול ב״ש – ניצחון והפסד (ב"ש לא השתתפה בפלייאוף העליון באותה עונה).

מלך השערים – אלירן עטר (מכבי ת"א), 22 שערים | מלך הבישולים – חן עזרא (מכבי חיפה), 12 בישולים

גביע – עפו בסיבוב ח' | אירופה – לא השתתפה

VS

2015-2016: הפועל ב"ש
ליגה – אליפות עם 83 נקודות, 2 הפרש ממקום שני (מכבי ת״א).
סוף-סוף! 40 שנים מאז האליפות האחרונה הצלחת חוזרת לדרום ונוחתת באצטדיון החדש.

ניצחונות גדולים ומשמעותיים: 2-5 על מכבי פ"ת, ה-1-3 על בית"ר בטדי, 1-2 מול מכבי ת"א, פעמיים 0-2 מול בית"ר בפלייאוף, 1-3 על סכנין במשחק האליפות.

מאצ'אפ מול היריבה לצלחת: ניצחון, הפסד ופעמיים תיקו.

מלך השערים – ערן זהבי (מכבי ת"א), 35 שערים | מלך הבישולים – מאור מליקסון (ב"ש), 14 בישולים.

גביע – חצי גמר | אירופה – לא השתתפה

האליפות השנייה

2013-2014: מכבי ת"א

ליגה – אליפות עם 84 נקודות, 16 הפרש ממקום שני (ב״ש).

התחלף מאמן (אוסקר גרסייה עזב, פאולו סוזה הגיע), בפיסגת הליגה לא היה שינוי.

ניצחונות גדולים ומשמעותיים: ה-0-3 על מכבי חיפה בקרית אליעזר, 0-5 מול עכו, 1-3 על מכבי חיפה (המספרת של יצחקי), 1-3 על ב"ש, 2-3 בדרבי של זהבי, 0-2 על ב"ש בפלייאוף ו-1-2 על ב"ש שוב, הפעם בוסרמיל, במשחק האליפות.

מאצ'אפ מול הסגנית: שלושה ניצחונות, הפסד אחד.

מלך השערים – ערן זהבי (מכבי ת"א), 29 שערים | מלך הבישולים – מאור בוזגלו (הפועל ב"ש), 14 בישולים

גביע – סיבוב ח׳ | אירופה – עד 32 האחרונות (הדחה מול באזל). 11 נקודות בשלב הבתים, כולל נצחונות על בורדו ופרנקפורט.

VS

2016-2017: הפועל באר שבע
ליגה – אליפות עם 85 נקודות, 13 הפרש ממקום 2 (מכבי)

נצחונות גדולים ומשמעותיים: 0-5 על מכבי פ"ת, 0-2 על מכבי ת"א, 1-5 נגד אשלקון, 1-5 מול הפועל חיפה, 0-5 על אשדוד, עוד 1-3 על בית"ר בטדי, 0-4 מול מכבי חיפה בפלייאוף, שני ניצחונות על מכבי ת"א בפלייאוף, כולל 1-2 במשחק האליפות.

מאצ'אפ מול הסגנית: שלושה ניצחונות, הפסד אחד.

מלך השערים: וידאר קיארטנסון (מכבי ת"א), 19 שערים | מלך הבישולים – דור מיכה (מכבי ת"א), 12 בישולים

גביע – שמינית גמר | אירופה – שלב 32 האחרונות באירופית (הדחה מול בשיקטאש), שני נצחונות על אינטר בשלב הבתים | בונוס: זכייה בגביע הטוטו.

האליפות שלישית

2014-2015: מכבי תל אביב
ליגה – אליפות עם 70 נקודות (מינוס 2 נקודות על אירועי הדרבי, ע"ע פואד), 6 הפרש ממקום שני (ק״ש)

נצחונות גדולים ומשמעותיים: 1-3 על מכבי חיפה, 2-5 על אשדוד, 0-2 בדרבי, 1-2 בדקה ה-89 על מכבי חיפה, 1-3 על ב"ש, 1-4 מול בית"ר ו-1-2 על ק"ש להבטחת האליפות.

מלך השערים: ערן זהבי (מכבי ת"א), 27 שערים | מלך הבישולים: מאור בוזגלו (ב"ש), 13 בישולים

מאצ׳אפ מול ב״ש – ניצחון, הפסד ופעמיים תיקו

גביע: זכייה עם 2-6 בגמר על ב"ש | אירופה: הדחה במוקדמות אלופות ואירופית | בונוס: זכייה בגביע הטוטו.

VS

2017-2018: הפועל באר שבע
ליגה – אליפות עם 80 נקודות, 9 הפרש ממקום שני (מכבי ת"א)

נצחונות גדולים ומשמעותיים: 1-2 על מכבי ת"א בעשרה שחקנים, 0-2 על מכבי חיפה, 1-3 על בית"ר בפלייאוף, 0-1 על מכבי ת"א בפלייאוף, 11 שערים בשני ניצחונות על נתניה בפלייאוף ועוד 1-4 על בית"ר.

מלך השערים: דיא סבא (מכבי נתניה), 24 שערים | מלך הבישולים: ערן לוי (מכבי נתניה), 11 בישולים.

מאצ'אפ מול מכבי ת"א: 2 ניצחונות, 2 הפסדים

גביע: רבע גמר | אירופה: שלב בתים באירופית, 4 נקודות

אז מה יש לנו פה?

לגבי הליגה, עם נתונים קשה להתווכח. אם שמים כל אליפות של מכבי ת״א מול כל אליפות של הפועל ב״ש אז האדומים הם אלו שצברו יותר נקודות – על הנייר יותר מרשים. נקודת זכות לב"ש. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמכבי השלימה טרבל שמעצים את האליפות בעונה של פאקו. נקודת זכות למכבי ת"א.

מבחינת הראש בראש בין שתי הקבוצות, הוא מאוד שוויוני, כאשר רק באליפות השנייה של כל קבוצה היא ניצחה גם בסך המפגשים ביניהן. כל אחת גם זכתה לחגוג אליפות על הראש של השנייה בבית שלה. במקרה, שני האיצטדיונים ההם כבר לא המגרש הביתיים של הקבוצות.

בגביע: מכבי תל אביב עם זכייה, באר שבע בלי. נקודת זכות למכבי.

אירופה: קמפיין סוזה והקמפיין שכלל את אינטר קשים להשוואה, אין ספק ששני ניצחונות על אינטר זה ישר לדפי ההיסטוריה. נקודת זכות לב״ש.
לצד זה מכבי סיימו את הבתים עם 11 נקודות לעומת 8 של באר שבע. נקודת זכות למכבי.

אסור לשכוח שבאר שבע נתנה עוד קמפיין בתוך רצף האליפויות שלה וצברה בו 4 נקודות (נקודות זכות לבאר שבע).

 

עד כה התמקדנו בהישגים של כל קבוצה במהלך תקופת שלושת השנים שלה, בואו נרחיב את התמונה ונסתכל על איך זה נראה גם לאורך כל ששת העונות בהן הקבוצות עשו בק-טו-בק ת'ריפיט.

מכבי תל אביב: 3 אליפויות, 3 סגנויות, גביע 1, 2 גביע טוטו, 3 קמפיינים בליגה אירופית, 1 קמפיין בליגת האלופות, 5 פעמים מלך שערים, פעם אחת מלך בישולים.

הפועל באר שבע: 3 אליפויות, סגנות אחת, גביע טוטו אחד, 2 קמפיינים בליגה אירופית, 3 פעמים מלך בישולים.

מסקנות?

מקודם בכל עונה הסתכלנו על האלופה והישגיה. ברצף של ב"ש, מכבי ת"א סיימה במקום השני שלוש פעמים ופעם אחת במרחק נגיעה מאליפות. כמעט בכל עונה שחקני מכבי ת״א הובילו את הסטטיסטיקות האישיות, ובמקביל הצליחו לצבור עוד הישגים:העפלה לשלב הבתים בליגת האלופות + שני קמפיינים בבתים של הליגה האירופית, אחד יותר טוב (זניט, אלקמאר ונאנדולק) ואחד פחות (ויאריאל, סלביה פראג ואסטנה).

בזמן הרצף של מכבי ת"א, ב"ש סיימה כסגנית פעם אחת והוסיפה עוד גמר גביע. כשמשקללים את כל התקופה הזו, נקודת זכות למכבי ת"א

אקורד הסיום

פה נדבר על הפרק האחרון של כל קבוצה ברצף שלה, שכולל את ההפנמה ששנה הבאה לא בטוח שזה יהיה אותו דבר, והבמה לתת את המילה האחרונה או כמו שאני אוהב לקרוא לזה – ״המופע של ראדה פריצה״

בחצי השני של עונת האליפות השלישית של מכבי ת"א כבר היה ברור לעין של כל אוהד שהיכולת יורדת וכי השליטה בליגה לא תחזיק עוד הרבה; ששנה הבאה בטוח יהיה קשה יותר מול ב״ש הנבנית והמתחזקת.

ובכל זאת, פלייאוף מגומגם ליריבות שלה, ומכבי ת"א הניפה צלחת נוספת. בינתיים בדרום מחכים בקוצר רוח להעברת המקל ולא יכולים לחשוב על יום יותר טוב לתצוגה שכזו מאשר גמר גביע המדינה. לא אם תשאלו את החלוץ השבדי. מכבי תל אביב מפרקת את הפועל באר שבע 2-6. פריצה כבש שלושער ובישל עוד שניים. משחק זה היה בעצם הפרידה מהתארים המקומיים, כי עונה אחרי זה באר שבע כבר לא פספסו את ההזדמנות, אבל איזו פרידה מתוקה. נקודת זכות למכבי ת"א באספקט הזה.

בהשוואה, אקורד הסיום של באר שבע היה פחות מתוק. נכון, אני יודע שבמחזור הסיום של האליפות השלישית היא נתנה שישייה לנתניה, אבל אני חוזר 2 תחנות אחורה, האחת היא למשחק האליפות והשנייה היא לגמר גביע הטוטו באותה העונה.

לאחר תקופה ארוכה שבה באר שבה הסתכלה על כולם מלמעלה ולקחה 2 אליפויות ועוד אחת שבדרך, היא פגשה בינואר בגמר גביע הטוטו את היריבה הגדולה, מכבי תל אביב, שמבחינתה בעונה מגומגמת, עם מאמן שאמנם כולם אוהבים, אבל בלי נסיון אמיתי באימון, ומנסה רק לצמצם את הפער בליגה.

את הגביעון הזה הצהובים הניפו ואותתו סימנים של חזרה עתידית. עד הפלייאוף המצב נשאר צמוד כאשר שתי הקבוצות מתחלפות על המקום הראשון. ואז הגיע הפלייאוף. מכבי ת"א התפרקה עם ארבעה הפסדים רצופים וירידה למקום השלישי, בזמן שבאר שבע לא איבדה נקודות.

הגיע המחזור ה-34, מכבי ת"א מגיעה לטרנר לשחק על כבוד כשבמקביל המשחק שקובע אם באר שבע אלופה רשמית זה בכלל המשחק של בית"ר. איבוד נקודות של הירושלמים ובאר שבע מניפה צלחת לא משנה מה התוצאה בטרנר. וכך קרה, ביתר איבדו נקודות וכבר בסביבות הדקה ה70 הדרומיים יכלו לחגוג רשמית, אבל משהו קצת ישב עליהם והוריד מהשמחה, זה היה טיל של דור פרץ שקבע ניצחון למכבי ת"א והפסד ליגה ראשון אי פעם לב"ש  בטרנר. אמנם את האליפות הם חגגו, אבל אקורד הסיום הזה היה עם טעם מר בשבילם, טעם שמכין אותם לעונה הרביעית.

 

העונה הרביעית

על העונה הרביעית של מכבי ת"א בתוך התקופה הזו (2015-2016) כבר הרחבתי מקודם, אבל בכל זאת חשוב לציין שלמרות אליפות גדולה של באר שבע, מכבי ת"א הייתה בערך שלושה משחקים מלרשום עונה ענקית: מקום שני בליגה עם 81 נקודות (ניצחון אחד מאליפות), גמר גביע (ניצחון אחד מדאבל) ושלב בתים בליגת אלופות (ניצחון אחד בשביל לצאת מהקמפיין המביש).

העונה הרביעית של באר שבע (2018-2019 וגם יוצאת ממסגרת שבע השנים.) הייתה רעה, בה היא איבדה מהר מאוד את הרלוונטיות שלה כיריבה על התואר. בלי משהו בגביעים. בלי משהו מאירופה. סיום העונה היה במקום השלישי, אבל 34 נקודות מהמקום הראשון.

המכה הכואבת ביותר באותה עונה לא הייתה הרביעיה בטרנר, אלא ההפסד 0-3 נגד מכבי ת"א בנתניה בסיבוב הראשון. אחרי חמש שנים של משחקי עונה בין הקבוצות, עם מפגשים צמודים שרובם הסתיימו בהפרש של שער, הגיעה המפלה הזו. הן נפגשו כשהפער ביניהן היה 14 נקודות, עם איזושהי תקווה להחיות מאבק אליפות. אבל התקווה הזו נמחקה אחרי 90 דקות, ופעם הבאה שהיה משחק עונה בליגה שלנו, ב"ש לא הייתה חלק ממנו. גם באספקט הזה, נקודת זכות למכבי ת"א. 

 

מקפצה הלאה

ב-6 השנים המדוברות, עברו המון שחקנים ומאמנים במכבי ת"א. מבט חטוף על המאמנים מראה שכל מי שהביא אליפות (וגם פטר בוס) המשיך לקבוצות גדולות יותר. בלי קשר להצלחה שלהם בתחנה הבאה, התקופה במכבי ת"א וההצלחה בה הביאו חשיפה חיובית ומקפצה הלאה.

אוסקר גארסיה (מאמן באליפות של 2013) המשיך לברייטון (אז בצ'מפיונשיפ) וכמעט העלה אותה ליגה. בהמשך מונה למאמן רד בול זלצבורג איתה זכה בשתי אליפויות אוסטריה.

פאולו סוזה (אימן באליפות של 2014) המשיך לבאזל איתה זכה באליפות שוויץ וגם העפלה לשמינית גמר ליגת האלופות. בהמשך גם הגיע לפיורנטינה והיום הוא מאמן את בורדו.

פאקו אייסטאראן (עונת הטרבל) המשיך לסנטוס לגונה המקסיקנית. בהמשך גם אימן את ולנסיה שם לא השאיר חותם, ועבר גם בלאס פלמאס ופאצ'וקה (שוב מקסיקו).

סלבישה יוקאנוביץ העלה את מכבי ת"א לליגת האלופות, אבל עזב באמצע העונה לפולהאם (שוב, צ'מפיונשיפ). הוא התחיל בלהשאיר את הקבוצה ליגה. יותר מאוחר הוא גם העלה אותה לפרמייר ליג.

האיש שהחליף אותו, פטר בוס, פספס שני תארים בישראל (למרות מאזן וכדורגל מרשים בתקופתו). הוא המשיך לאיאקס, איתה הפסיד בגמר הליגה האירופית ופספס אליפות במחזור הסיום. התקופה אח"כ בדורטמונד הייתה קצרה. היום הוא בלברקוזן.

ג'ורדי קרויף היה מנהל ספורטיבי (עם תקופת אימון קצרה) במשך 5 שנים, ואח"כ עבר לעמדת המאמן בעונת 2017-18. אחרי מכבי ת"א עבר לאמן בליגה הסינית, והיום הוא מאמן את נבחרת אקוודור.

בינתיים, בבאר שבע היה רק בן אדם אחד על הקווים לאורך כל התקופה – ברק בכר, שהקדנציה שלו הגיעה לסיומה ממש לא מזמן, באמצע העונה. אולי גם ראוי לציין את אלישע לוי (אימן את ב"ש בין 2012 ל-2015), שבעצם התחיל את תהליך הבנייה ובתקופתו הגיעו מספר שחקנים שהיו משמעותיים מאוד להישגים אחריו.

אחרי ב"ש לוי אימן את נבחרת ישראל לקדנציית מוקדמות אחת. כיום הוא מאמן את בני יהודה, שם הוא החליף את יוסי אבוקסיס, שמאמן היום את… הפועל ב"ש. גם באספקט הזה, נקודת זכות למכבי ת"א.

לסיום, הבטחתי בהתחלה לא להכריז על מנצחת בוויכוח בגלל המשקל והחשיבות של כל פרמטר. יש שיגידו שצריך להסתכל על האליפויות והליגה נטו כדי לשפוט, יש שיגידו שיותר חשוב להסתכל במבט רחב יותר על כל התקופה וכל המפעלים. אז אשאיר לכם הקוראים להחליט לבד, אשמח לראות עוד טיעונים בתגובות.