/נכתב על ידי בארי שור

אז אחרי שהדופק חוזר לאיטו, אפשר להגיד כמה דברים על מכבי. נקודות תורפה לא חסרות, כתבו עליהם לפני ועוד יכתבו אחרי, אבל אני אתמקד בנקודות חיוביות שאולי עדיין לא דיברו עליהם.

הראשונה היא שמכבי באירופה.
השניה היא הסגל החדש עם הישן.
השלישית היא מה מצפה לקבוצה בשלב הבתים.

היכרות עם של הבתים

נתחיל דווקא בנקודה השלישית. למכבי לא מצפים משחקים מעניינים כמו הקולגה שלנו מבאר שבע. מכבי תתמודד נגד זניט המדורגת שניה בניקוד הכללי של הליגה האירופית וחברה כמעט קבועה בליגת האלופות – מפגש כפול שבו אני מקווה שאפשר להוציא בו נקודה (ואם יותר אני אשמח). אלקאמר ההולנדית, קבוצה שאני מכיר בעיקר מהפיפא, אבל בעקבות כך יצא לי גם לראות משחקים שלה ולהבין שהם לא סתם מדורגים בדרג ב' במפעל הזה. והקבוצה השלישית שנתמודד מולה היא דונדאלק שבניגוד גמור לדירוג של זניט היא הקבוצה במקום האחרון בדירוג הכללי של הליגה האירופית (אפילו באר שבע לפניה) ועל הנייר מכבי צריכה לצאת עם 6 נקודות או לפחות 4, אבל אנחנו יודעים שעל הנייר כתובים שטויות ומה שקובע זה מה קורה במשחק וגם מה קורה מסביב למגרש (למשל כמה הקהל משפיע).

הסגל

אמרתי שאכתוב רק נקודות חיוביות לכן על ההגנה יהיה קשה לכתוב. אבל אין לי בעיה לפרגן למספר 95. הוא אומנם ילד, אבל עם ביטחון והבנת משחק – אני מדבר כמובן על ראייקוביץ', הוא מקנה לי אישית שקט בקו האחורי. עוד נקודת אור בקו האחורי הוא ייגור פליפנקה שנראה כמו השקעה טובה וכמי שיודע את העבודה ומה תפקידו (נכתב לפני המשחק באשדוד).

לגבי הקישור הרי ששם לא חסרים שחקנים ואני אתמקד בקפטן וב-3 שחקני בית. אלברמן הוא עמוד השידרה של הקבוצה. הוא משרה ביטחון ולמרות שהוא לא שחקן בית הוא והאוהדים מרגישים כאילו הוא כן. כשהוא על המגרש רואים את מכבי משחקת בביטחון וברוגע ושכשהוא לא על המגרש מרגישים בחסרונו (עיין ערך; המשחק נגד היידוק ספליט בחוץ). השחקנים הנוספים הם שני ה"דורים" ושני ה"פרצים" – דור מיכה, דור פרץ ואליאל פרץ. אין הרגשה יותר טובה מהצלחה של שחקני בית בקבוצה הבוגרת וחיבור לקבוצה ולקהל. אצל דור מיכה זה כבר לא חדש, דור פרץ מרגיש כאילו הוא שנים כבר בקבוצה הבוגרת ואליאל פרץ נותן הרגשה שיש על מי לסמוך בעתיד. בקיצור קו ישראלי ומעניין. בנוסף אליהם יש גם את מדוניאנין בקדנציה שניה ומוצלחת יותר מבחינתו וגם הרכש הטרי אוסקר סאקריונה נראה החתמה מעולה.

בהתקפה יש לקבוצה את אורלנדו סה שלפי השמועות יעזוב (בעזרת השם) ויש את עדן. עדן בן בסט סוף סוף מראה לנו קצת ממה שהוא שווה (אז מה אם במשחק בספליט הייתה לו החמצה שאיך אומר יורם ארבל בפיפא 2002 "סבתא שלי הייתה מבקיע את זה עם הרגל החלשה שלה"). הוא נותן, לפחות לי, הרגשה שאולי הוא יכול להיות בעל הבית בחוד. על בן חיים אני לא צריך לדבר הוא פשוט פנטסטי והידיעות על החתמת חלוץ לגיה ורשה (ניקוליץ) שיבוא לחזק את מכבי בהחלט גורמת לאופטימיות לקראת הקמפיין האירופאי.

שוב באירופה

זוהי הפעם הרביעית מאז הגעתו של גולדהאר שמכבי מעפילה לשלב הבתים במפעלים האירופאים:
הראשונה הייתה לליגה האירופית כשמכבי קיבלה את בשיקטש, דינמו קייב וסטוק סיטי בעונת 2011/2012 (עם מוטי איווניר), פעם שניה (עונת 2013/2014) זה כבר היה אחרי הגעתו של קרויף ותחילת המנחוס (סליחה הייתי חייב) נגד באזל. הפסדנו להם בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות, אבל בגלל שפאוק סלוניקי הועלתה חזרה לליגת האלופות אז מכבי לא התמודדה איתה על הליגה האירופית ועלתה אוטומטית ושם היא כבר עשתה קמפיין מוצלח יותר נגד קבוצות חזקות ביניהם ניצחון כפול! על בורדו, ניצחון על פרנקפורט ותיקו כפול על אפואל ניקוסייה הקפריסאית ולראשונה בתולדות המועדון מכבי עלתה לשלב 32 האחרונות ושם במקום לקבל כל קבוצה אחרת (זוכרים מה אמרתי על מנחוס) מכבי קיבלה את באזל והודחה מהמפעל.

ואז בעונת 2015/2016 הגיעה "הנקמה". אומנם מכבי לא ניצחה אף משחק, אבל גם באזל לא ניצחה ובזכות שערי חוץ עדיפים למכבי (2:2 בבאזל ו-1:1 בתל אביב) מכבי עלתה בפעם השניה בתולדות המועדון לליגת האלופות, וקיבלה את אחת ההגרלות האפורות, אבל הקשות ביותר בשבילה ורק בזכות שער של זהבי בפנדל היא לא סיימה עם 0 שערים ו-0 נקודות.

והשנה זה הלך כל כך קשה. וואו, כמה לחץ השתחרר ממני אחרי הבעיטה של ריקן. על ראיקוביץ' כבר כתבתי כמה ביטחון הוא מקנה לי, אבל כשהיה צריך אחד שיקח אחריות ריקן היה שם ובגדול.

אז אחרי שאנחנו יודעים מול מי אנחנו (אפור כל כך!!) וימים יגידו מה נעשה מולם, יש לי רק בקשה אחת קטנה – רק רוצה להנות מהמסע האירופאי הזה.