לפני שבוע ישבתי לצפות במכבי תל אביב נגד הפועל חיפה דרך המחשב כמו אוהד כורסא ממוצע, ושוב מצאתי את עצמי בהתלבטות האם האווירה באצטדיון שווה את הזוועה הכרוכה בלשמוע פרשנות ושדרנות ישראלית.
לשידור המשחק נבחר השדר הוותיק, שכבר היינו בטוחים שסיים את פרק ליגת העל שלו, יורם ארבל. אם לא טעיתי בספירה, מספר הפעמים שיורם ארבל טעה בשם השחקן שעם הכדור גדול יותר ממספר הפעמים שאמר את השם הנכון! מי ישמע מכבי תל אביב משחקת טוטאל פוטבול שכל כך קשה לעקוב… ארבל, כעובדה, לא הכין את עצמו טוב למשחק הזה או לכל משחק אחר שיצא לי לשמוע אותו משדר בשנים האחרונות. את המינימום של ללמוד את הרכבי הקבוצות הוא לא עושה באופן שיטתי. בקמפיין המוקדמות הלפני אחרון למשל, הוא הצליח לבלבל בין טוואטחה לאלי דסה. מעבר לגזענות שיכולה להשתמע מהסיפור הזה, שני השחקנים משחקים בשני צדדים שונים של המגרש. עד כמה לא מחובר למשחק ולהרכב אתה יכול להיות?
אבל, יורם ארבל הוא רק דוגמא לתרבות הכל כך לא מכבדת שיש במדינה כלפי הספורט. באותו היום בדיוק העברתי למשחק של ברצלונה נגד ולנסיה, וכקללה מהשמיים גיליתי שהפרשן ה"מהולל" חיים רביבו מפרשן את המשחק. יש לי הרבה מאוד כבוד לשחקן שרביבו היה והוא בעיני אחד השחקנים הגדולים בכדורגל הישראלי "אם לא ה", אבל דווקא ממנו אני מצפה ליותר מאשר " וואו" ,"איזה יופי", "איזה שחקן", "איזה מהלך" וכו'.
פרשנות כזו לא מכבדות את הצופה. איפה הניתוח של המהלך שהוביל לשער? איפה הממלכתיות הקטנטנה שנדרשת מפרשן כדורגל? באנגליה לדוגמא זהו מקצוע מכובד – כל פרשן מכין סטטיסטיקות מפורטות על כל שחקן וקבוצה, משתמש בעזרים טכנולוגיים, מספק דוגמאות מנוסחות ותורם להבנת הצופה את המתרחש על כר הדשא. עצוב להשוות אותם לפרשנים בארץ.
ובסופו של דבר, כמובן שבכל כתבה שמכבדת את עצמה על תרבות הספורט בישראל יהיה אזכור של אבי נימני. בתור אוהד מכבי תל אביב, שהעריץ את נימני, אני אומר באופן ברור: אבי נימני כפרשן זו הדוגמא הכי מגוכחת ומביכה שיש לתרבות הספורט שלנו להציע. למי שלא יודע, אבי נימני עם פרישתו מונה למנהל מקצועי ולמאמן מכבי תל אביב ולאחר מכן הפך סוכן שחקנים. העובדה שאבי נימני מפרשן משחקים ופאנליסט ב"יציע העיתונות", בעודו מבקר ללא גילוי נאות את השחקנים אשר מיוצגים על ידו, עוברת כל גבול הגיוני. ניגוד העניינים צועק לשמיים!
בכך שהם מאפשרים לנימני את הבמה הזאת, ערוץ הספורט וצ'רלטון פשוט מזלזלים בצופי הספורט בישראל. אם בכך שהם מאמינים שהקהל לא יבחין בכך שמדובר בפרשן/סוכן שמוטה לטובת האינטרסים האישיים שלו ואם בשידור תכנים רדודים כמו "יציע העיתונות". מגיעים ספינרים וצועקים אחד על השני במשך שעה וחצי, לצופה קשה להבין מה הם אומרים וכשמבינים אלו בדרך כלל סיפורים לא מבוססים או נושאים שכל קשר בינם לבין ספורט הוא מקרי בהחלט.
אז בפעם הבאה שתדברו איתי על הקניית תרבות ספורט במדינה, לפני שתספרו על הצורך ביותר שיעורי ספורט בבתי ספר, על הקמת אקדמיות ועל שיפור המתקנים, בואו קודם כל אנחנו נפסיק לזלזל בעצמנו ובמקצוע.
