// מאת אלון כהן
באחד הימים השבוע, קיבלתי שיחת טלפון מחבר. "אלון, עופר (חבר נוסף) אומר שפוגבה הוא הקשר הכי טוב בעולם, תגיד לו שזה לא נכון". התגובה הראשונה שלי הייתה, בלי הרבה מחשבה, "פוגבה..איזה שטויות".
כשהשיחה הסתיימה, הבנתי שהדברים לא כל כך מוחלטים כפי שאני חושב, לאו דווקא ביחס לפוגבה, אלא ביחס לזהות הקשר הטוב בעולם. הסיבה לכך היא שהקשרים בעולם מתחלקים ל-4 סוגים שונים ומגוונים זה מזה:
קשר הגנתי – אחראי בעיקר על חילוץ כדורים מהיריב, דוגמת אנגולו קאנטה מצ'לסי או סמי חדירה מיובנטוס.
קשר 50-50 – שחקן שבונה את ההתקפות מרחבה לרחבה, נמצא לרוב באמצע ועוזר גם במאמצים ההגנתיים וגם ההתקפיים, דוגמת ארתורו וידאל, לוקה מודריץ', מרקו וראטי וגיבור סיפורנו, פול פוגבה.
קשר התקפי – הפליימיקר, מי שמניע לרוב את ההתקפה ומשלב בין יצירתיות ואינטילגנציית משחק. הדוגמה הבולטת לקשר שכזה הוא אנדרס אינייסטה, אבל בעמדה הזו יש עוד רבים וטובים – אוזיל, דה בריינה, דויד סילבה ורויס הם רק חלק מהשמות ברשימה.
קשר כנף – בכדורגל הנוכחי, שבו עוד ועוד מאמנים משתמשים במערך של 4-3-3, קשר כנף נחשב למעשה לאחד מבין שלישיית החלוצים, כגון מסי ורונאלדו. עם זאת, במערכים נפוצים נוספים כגון 4-4-2 ו-4-5-1 ניתן לראות בבירור את ההשפעה האדירה של קשר כנף על המשחק. קשר שכזה הוא בדרך כלל השחקן בעל היכולת האישית הגבוהה ביותר, ומוכן לקחת על עצמו את המשחק בכל שלב. העמדה הזו היא אחת העמדות היותר עמוסות בכישרון שקיימות כיום בעולם – אדן הזאר, יאניק קראסקו, פיליפה קוטיניו ואפילו הדור הצעיר כגון ברנרדו סילבה ולמאר ממונאקו ודמבלה מדורטמונד – כולם קשרים עושי הבדל עם המון כישרון.
תפקיד הקשר, כפי שניתן לראות, הוא תפקיד מגוון מאוד שכולל בתוכו מספר עמדות ולכן קשה לקבוע מי הקשר הטוב בעולם. קשה, אך אפשרי. בזמן שרבים מדברים על הכישרון של הזאר, הגאונות של אינייסטה, הבעיטות של פוגבה וראיית המשחק של לוקה מודריץ', אני רוצה לדבר איתכם על האבסולטיות של טוני קרוס. הוא אולי לא הכי נוצץ, לא רץ הכי מהר, הוא לא הכי טוב בכל מה שנוגע לחלק המגרש ההתקפי וכל קשר בינו לבין מספרים גבוהים מקרי בהחלט (אולי חוץ מחשבון הבנק), אבל הוא הכי אבסולוטי.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה בעצם אני מתכוון כשאני אומר אבסולוטי. ובכן, בואו ניתן לנתונים להסביר לכם. הקשר הגרמני בן ה-27 מחזיק בממוצע דיוק מסירות שעומד על 92.6 אחוז, כשרובם (72 אחוז) נמסרו קדימה. הוא יצר לחבריו 74 מצבי הבקעה העונה בליגה ויש לו 0(!) תקלות הגנתיות, כלומר 0 מסירות לא מדויקות או איבודי כדור שהובילו למצב הבקעה של היריב. בדיוק כמו תפקיד הקשר, טוני קרוס הוא שחקן מגוון. הוא מחויב מאוד, יודע לאיים מרחוק וגם לעשות הגנה, לשלוח את הפס המדויק ולהניע את ההתקפה. הוא טוב בכל מערך, הוא מנהיג במרכז המגרש ויכול לשחק גם כקשר התקפי, גם כקשר 50-50 וגם כקשר הגנתי.
טוני קרוס הוא קשר אבסולוטי – קשר מוחלט. הוא עושה את תפקידו בצורה הכי טובה שיכולה להיות ומשתמש בניסיון אותו הוא צבר עד כה. תארים אישיים לא מעניינים אותו והוא מקצוען ברמה הכי גבוהה שיש.
אז אולי הדברים כן מוחלטים כפי שחשבתי בהתחלה?
