מצד אחד, זה קצת היה כתוב על הקיר, כי בכל זאת הפסד מקסיקני בשמינית גמר המונדיאל הוא האקסיומה החזקה ביותר בכדורגל העולמי בשנים האחרונות, אולי חוץ מהפסדים של אנגליה בפנדלים. מצד שני, כמו שהמשחק הזה נפתח, זה ממש לא היה נראה ככה. אבל ברזיל מודל 2018 היא נבחרת סבלנית שיודעת לחלק את הכוחות במשחק ויודעת מתי ללחוץ על הדוושה כדי להשיג את מה שהיא צריכה. זו אולי לא נבחרת מאד מלהיבה, אבל חזקה וחכמה ובינתיים גם בעלת חוסן מנטלי. מול מקסיקו הנאיבית זה בלט במיוחד.
ב-20 וקצת הדקות הראשונות מקסיקו שלטה לחלוטין במשחק, אבל לא הצליחה לייצר יותר מדי מצבים הודות להגנה של ברזיל (תיכף נחזור אליה). ואז משום מקום ניימאר לקח את הכדור ובמבצע נפלא עבר שני שחקנים ובעט לשער. אוצ'ואה המצוין הדף, אבל הרגע הזה שינה לחלוטין את המשחק. זה היה הרגע בו ברזיל, ולא בפעם הראשונה בטורניר, הפעילה מנועים והחלה להשתלט על העניינים. ניימאר סיפק עוד משחק טוב, קאסמירו כרגיל היה בעל הבית במרכז המגרש (וכמה שהוא יחסר לברזיל ברבע הגמר) וקוטיניו היה נמרץ מאד כהרגלו, אם כי הפעם פחות מדויק. וויליאן, אחרי יכולת בינונית מינוס בשלב הבתים, היה מצוין.
ובכל זאת, הייתי רוצה לדבר דווקא על ההגנה הברזילאית. לאורך ההיסטוריה כולם ידעו שברזיל זה קודם כל קישור מבריק והתקפה בלתי ניתנת לעצירה. ההגנה, לרוב, היתה בגדר המלצה בלבד. לפעמים זה עלה לה ביוקר, כמו בהפסד הביתי לאורוגוואי ב-1950 או בשלושער הכואב מפאולו רוסי האיטלקי ב-1982, לפעמים זה לא הזיז לה, כמו למשל ב-1970. בברזיל נהגו לומר "זה לא משנה כמה שערים נספוג, תמיד נבקיע אחד יותר" וזה לא היה רחוק מהמציאות. אלא שעם הזמן פני הכדורגל השתנו. אי-אפשר לבנות רק על ההתקפה, במיוחד כשהנבחרות האירופיות הפכו יותר קשוחות וחכמות בהגנה. בברזיל גם הפנימו את זה וכבר שנים שמנסים ליישם, לא תמיד בהצלחה.
לפני 4 שנים ההגנה הברזילאית קרסה לחלוטין מול ההתקפה האימתנית של גרמניה. במונדיאל הנוכחי ההגנה של ברזיל עובדת נפלא עד עכשיו. אם מול קוסטה ריקה החלשה וסרביה הלחוצה זה לא הרשים שברזיל לא ספגה, הפעם מדובר במקסיקו שכבר הראתה שיש לה התקפה מהירה ומסוכנת, וההגנה של ברזיל סיפקה משחק כמעט מושלם, בעיקר מירנדה ופליפה לואיס שהיו מצוינים. אז נכון, כמו שציינתי קודם, מקסיקו נבחרת מוכשרת, אבל נאיבית, שמתקשה לנצל את הדקות הטובות שלה כדי לכבוש. בניצחון על גרמניה המקסיקנים היו צריכים לכבוש רביעיה, אבל החמיצו מצבים מצוינים. הפעם מול ההגנה החכמה של ברזיל הם בקושי הצליחו לייצר את המצבים. אז אפשר להיזכר בערגה בימים שברזיל זה היה קודם כל פלה, או רומאריו, או רונאלדו, אבל עם תוצאות קשה להתווכח. בינתיים השיטה עובדת. אין ספק שבהמשך ברזיל תפגוש התקפות מסוכנות בהרבה (מישהו אמר צרפת?) אבל יש לה את הכלים להתמודד איתן.
מצד שני, נא לא להתבלבל – שחס וחלילה לא ישתמע מדבריי שאני מאשים את ברזיל בכדורגל הגנתי. יש לה יכולות פנטסטיות בחלק הקדמי. השער הראשון שלה היה פשוט תאווה לעיניים. ניימאר סחב ימינה וברווח שהצליח ליצור שלח בעקב כדור של זהב לוויליאן שחתך את ההגנה המקסיקנית כמו חמאה והחזיר בצורה פנטסטית לניימאר שנשאר לו רק לנשוף את הכדור לרשת. אם לא הביצוע המופלא של קבאני וסוארז בשער הראשון של אורוגוואי נגד פורטוגל, היה אפשר להכתיר את השער של ניימאר לשער הקבוצתי הכי יפה במונדיאל. הבעיה היא שהם לא עושים יותר מהלכים כאלה, והם בהחלט יכולים. וזה הכוח האמיתי של ברזיל – אולי פחות מבריקה מבעבר, אבל השילוב בין הגנה נכונה להתקפה יצירתית עושה לנבחרת הזאת רק טוב.
שורות אלה נכתבות לפני המשחק של בלגיה מול יפן, ועם כמה שהמונדיאל הזה משוגע ומפתיע, יש גבול לכל תעלול. אני מרשה לעצמי לומר שבלגיה תהיה היריבה של ברזיל ברבע הגמר, וזו כבר תהיה אופרה אחרת. ברזיל תצטרך להעלות בדרגה את האגרסיביות בחלק האחורי ואת המהירות בחלק הקדמי. אין לי ספק שהיא מסוגלת לעשות את זה. יהיה חם ומגניב.
