אחרי שכל כלי התקשורת באיטליה מסכימים ביניהם שהעסקה בין מילאן ויובנטוס יוצאת לדרך, החלטתי לכתוב כמה מילים בנושא.
מילאן ויובה יחליפו ראש בראש את בונוצ׳י וקאלדרה בהתאמה, בנוסף, מילאן שואלת את היגוואין ב-18 מיליון יורו, עם חובת רכישה בסך 34 מיליון יורו. אך לפני שכולנו נדהמים, צריך להבין שהמניע העיקרי של העסקה הזאת, מ-2 הצדדים, הוא חוק הפיננשל פיירפליי של אופ״א. מילאן גם כך מסובכת בעקבות התנהלות לא חכמה של הבעלים הקודם ונחלצה בעור שיניה בזכות הערעור מהרחקה מאירופה, יובה לעומתה ביזבזה הקיץ כבר 150 מיליון אירו (רונאלדו – 110, חובת רכישה על דאגלס קוסטה מהקיץ הקודם – 40 מיליון אירו) וטרם הכניסה כסף מהעברות.
מה כל קבוצה מרוויחה מהמהלך הזה?
מהרגע שהמעבר של רונאלדו הפך לרשמי, יובנטוס מכוונת רק לדבר אחד – הגביע עם האזניים הגדולות. בשביל לזכות באליפות איטליה (ואפילו דאבל) הם לא צריכים אותו, מספיק להסתכל על טבלת הליגה ב-7 העונות האחרונות כדי להבין. יובה חייבת להוריד את הקוף מהגב, לזכות בליגת האלופות ולמחוק את תדמית הלוזרית שדבקה בה במפעל הזה (בצדק. גם לא בטוח שזכייה אחת תצליח להשכיח את כל הכשלונות) וכידוע לכולם, השעון הביולוגי של כריסטיאנו ממשיך לתקתק, מי יודע עוד כמה עונות יחזיק בטופ. לכן יובה מוותרת על העתיד תמורת ההווה.
מהצד השני, אמנם מילאן מוותרת על אחד הבלמים הטובים בעולם, אך אחד כזה שלא רוצה באמת להיות במועדון ובתמורה היא מרוויחה את בלם העתיד של איטליה, שיחד עם אלסיו רומאניולי יכולים להרכיב צמד בלמים מפחיד לעשור הקרוב. בנוסף לכך, מילאן מקבלת סקורר מוכח בליגה האיטלקית (עם כל הבדיחות והשומנים, פיפיטה זה חלוץ של 20 גולים בעונה) מה שהיה חסר לה מאוד שנה שעברה – חלוץ עם ניסיון וקבלות שיוכל גם להכווין את 2 הכשרונות המילנאזיים בשפיץ: אנדרה סילבה והחביב עליי פטריק קוטרונה.
נקודות התרופה בעסקה
יובה מקבלת שחקן לא צעיר, עם בעיות משמעת בעברו במועדון, שחקן שרק לפני כמה חודשים חגג בהתרסה אחרי שהבקיע נגדה ומקבלת אותו אחרי עונה לא הכי מוצלחת במילאן (חצי ראשון זוועתי, חצי שני פנטסטי).
מילאן מהמרת על שחקן עם פוטנציאל ענק, אבל מאבדת את אחד הבלמים הטובים בעולם, השחקן הכי מנוסה במועדון והכי חשוב – הבלם (לטעמי) שמוציא התקפות ומנהל משחק הכי טוב בעולם (לכו לראות את הגול של סוסו במשחק הידידות נגד יונייטד, אין שני לבונוצ׳י בכדורים האלה).
עוד נקודת תורפה לדעתי היא החוזה של היגוואין – 7.5 מיליון אירו ל4 שנים, כשהוא כבר בן 29. חוזה כבד לשחקן שהערך שלו רק יורד.
בנימה אישית, אני מקווה מאוד שבעוד 5 שנים אני אראה עוד ניצחון של מילאן תוך שמירה על שער נקי ואגיד לעצמי ״איך לעזאזל יובה האלה וויתרו על קאלדרה?!״. קצת כואב לי על בונוצ׳י, שהיה אחד השחקנים האהובים עליי גם בתקופתו ביובנטוס ושצרחתי מאושר כשחתם במילאן. בשכונה היו אומרים שהוא ״יצא נקניק״, עזב בעצבים, חגג בהתרסה וחוזר עכשיו עם הזנב בין הרגליים.
מהצד המילנאזי אני חושב שהיה פה ביזוי סרט הקפטן, שניתן לבונוצ׳י לפני ששיחק ולו דקה אחת במדי הקבוצה ועכשיו נוטש את הספינה אחרי עונה אחת בלבד. פעם הסרט הזה היה שייך בלעדית לפאולו מלדיני הענק. אחרי שסרט הקפטן יעבור כביסה, יצוחצח וינושק, מספר 13 שלנו, אלסיו רומאניולי, אמור לענוד אותו. כולי תקווה שהוא יתקרב לרמה של מספר 13 מהעבר הלא רחוק שלנו: אלסנדרו נסטה.
בציפייה לעונה סופר מעניינת בכדורגל האיטלקי, פורצה מילאן!
