הפועל באר שבע סיימה את הסיבוב הראשון בפער של 9 נקודות מהשנייה מכבי תל אביב ובתחושה שאף אחד לא יכול לדגדג אותה השנה. עם 84% הצלחה במהלך הסיבוב הראשון בלא הפסדים בבית, והיריבה התל אביבית מקרטעת תחת המאמן שוטה ארבלדזה, התקשורת וכל מי שמסביב נתנו את התחושה כאילו האליפות כבר הוכרעה וכל מה שנותר זה לבדוק מי היורדות ומי תהיה ממוקמת במקום השני מכבי פ"ת, מכבי ת"א או מכבי חיפה.
הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות להפועל ב"ש הוא שהם התחילו להאמין במה שאמרו עליהם. אמרו שב"ש בלתי מנוצחת שאפילו בספסל יש סגל לקבוצת צמרת נוספת, אז אמרו. פציעתו של מיגל ויטור נתנה את האות להתחלת החריקות במכונה מהדרום. אמנם ויטור הוא בלם מצוין, אבל עם כל הכבוד ויש המון כבוד, לתרץ את הירידה ביכולתה של האלופה בהיעדרותו של שחקן אחד זה מופרך. מיגל ויטור הוא עדיין לא ערן זהבי. הפציעה של הבלם הפורטוגלי ביחד עם האמונה של הקבוצה כי אף אחד לא יכול לגעת בהם, גרמה לכך שלפתע המערכת נכנסה לשאננות וכשאני אומר מערכת הכוונה היא מאלונה ברקת וברק בכר ועד אחרון השחקנים.
הסימנים התחילו בכך שלפתע הקבוצה התחילה לקבל שערים קלים, שערים שלא מתאימים לקבוצה ברמה של הפועל באר שבע. משחק הלחץ הנפלא של הקבוצה נעלם כלא היה, כמו כן ב"ש נשענה יתר על המידה על וואקמה שהחל לקבל שמירות כפולות ומשולשות. ג'ון אוגו בירידה תלולה ביכולת כנראה לאור הפציעה שאותה הוא סוחב, אובידיו הובאן איבד את מקומו למהראן ראדי וזה כבר לא זה ולפתע הפועל באר שבע, קבוצה שהתגאתה בזרים שלה ובהשפעתם המכרעת על המשחקים, מגלה כי בעצם היתרון שלה הוא בשחקנים הישראלים ושהזרים שבשנה שעברה הרגו את כל הליגה, לא מצליחים לשחזר את רמתם הרגילה ולהשפיע כפי שהשפיעו בשנה שעברה. גם את לוסיו, חלוץ הרכש הברזילאי, החליטו בב"ש להשאיל לאחר שהבינו שממנו כנראה לא תגיע הישועה. הוא אמנם משקיע המון, אבל הוא לא כובש שערים. בנוסף לכך הגיעה, כמו מדי שנה, התקרית הרגילה עם מאור בוזגלו שכתב פוסט שבו הוא מאוכזב מהמאמן ששיתף אותו רק שמונה דקות ושבכלל מאור מליקסון מועדף על פניו ושהקבוצה כלל לא הציעה לו חוזה. לאור הטענות כנגד שיקולים לא מקצועיים של המאמן, הושעה בוזגלו מהקבוצה למשחק אחד ונענש בהזמנת הקבוצה לארוחה ופרסום התנצלות ברשתות החברתיות, אך כמו שאומר הפתגם, הצרות באות בצרורות ולפתע אפילו הקפטן הנערץ והשחקן שאין עוררין שבזכותו האלופה נמצאת היכן שהיא נמצאת, אליניב ברדה, כעס על כך שלא נכנס אפילו כמחליף במשחק מול מכבי פתח תקווה. כל הרעשים הללו, שלפתע יוצאים מהמערכת שהייתה שקטה עד כה, מוכיחים כי יש לחץ.
בקבוצה מבינים שיש ירידה ביכולת ושהדברים לא הולכים חלק כפי שהלכו. ההדחה במשחק הגביע מול קריית שמונה בתוספת פציעות של המגן השמאלי קורהוט, פציעה שבעצם שוללת אפשרות של שיתופו במשחק העונה מול מכבי תל אביב ופציעתו של בן ביטון המגן הימני מוכיחה שהצרות ממשיכות לבוא בצרורות. ולפתע גם מיתוס הסגל העמוק של ב"ש מתנפץ לרסיסים. ביום שבת משחק נוסף מול קריית שמונה ולב"ש אפילו אין בסגל מגן ימני מחליף מאחר ומתן אוחיון ישחק כבלם יחד עם טהאה. את עמדת המגן השמאלי יאייש בן תורג'מן שרק חזר מפציעה וגם הוא רחוק מכושרו כשגם ככה כשהוא בשיא כושרו הוא לא נראה כמו שחקן שמתאים לאייש סגל של קבוצה אלופה.
וכך נשאלת השאלה מדוע בינואר שוחררו הבלם הצעיר עמית ביטון שיכול היה מאוד לעזור בסיטואציה הזו ויובל שבתאי? מדוע הובאו שני שחקנים שהם אולי כשרונות לעתיד (אמיר חלאיילה, ניב זריהן) אבל אין ספק שלא יכולים לסייע הרבה לקבוצה בשלב זה. הכישלון ברמת הרכש, התוצאות המאכזבות, בתוספת הפצועים הרבים מוכיחים כי הליגה לגמרי לא סגורה. הפער הוא רק שש נקודות, מכבי תל אביב במומנטום חיובי ובהפועל באר שבע נראה שכל מה שיכול להתקלקל, מתקלקל. שבוע לפני מכבי תל אביב והפועל באר שבע פוגשת שוב את קריית שמונה שניצחה אותה בטרנר בגביע בלי מגן ימני טבעי אחד! קצת תמוה לקבוצה בעלת סגל כל כך טוב… את השער השני דרך אגב כבשה קריית שמונה מצד ימין על וובה בראון שכנראה יפתח בעמדה הזו גם בשבת.. הפסד והליגה נפתחה מחדש..
אז מי אמר שהליגה משעממת והאליפות כבר הוכרעה?
