האמת שבאנגלית הכותרת הזו נשמעת יותר טוב, they will be dished and sliced, כך אמר אחד הכתבים האנגלים לקראת משחקה של ברנלי נגד קריסטל פאלאס, המשחק שהיה משחקו הראשון של רוי הודג'סון בנסיון להציל אותם מפתיחת העונה העגומה לאחר פיטוריו של פרנק דה בור. שון דייש (Sean Dyche, ומכאן מטבע הלשון) הוא מאמנה הצעיר של ברנלי, בן 46 בסה"כ. הג'ינג'י החביב מאמן בקבוצה הצנועה מאז 2012, ואין ספק שהוא עושה שם עבודה נפלאה.לברנלי אולי מסורות יפה בכדורגל האנגלי, אבל היא מזמן לא כח גדול. עיקר תהילתה בשנות 20-21, ו-60-62, אז זכתה בשתי האליפויות שלה ובעונה נוספת כסגנית. באופן מפתיע למתבונן מבחוץ בנתונים היבשים, לברנלי מאזן חיובי של נצחונות נגד צ'לסי (כן כן האלופה), אבל שוב אנחנו חוזרים לכך ששנים ברנלי נעדרה מהטופ האנגלי.

כמו קבוצתו, גם שון דייש העביר את רוב הקריירה שלו בליגות הנמוכות. הוא התחיל את דרכו כשחקן נוער בנוטינגהאם פורסט (שאז עוד הייתה שם דבר), והתגלגל לקבוצות כמו בריסטול, לוטון, מילוול, צ'סטרפילד (איתה הגיע לחצי גמר הגביע האנגלי!) עד שלבסוף מצא נחלה בפרמייר ליג עם ווטפורד, שם שימש כקפטן בעונתו השלישית והאחרונה.

אבל הפרופיל הנמוך הזה לא הפריע לדייש להיות אחד השמות החמים בבורסת השמות של המאמנים הבריטים. לאחרונה יש הרבה קולות שטוענים שאין מקום למאמן הבריטי, שהליגה הפכה זרה מאוד ובעצם כיום מאמנים רק 5 מאמנים בריטים (קבועים) בקבוצות הפרמייר ליג: מארק יוז (סטוק), אדי האו (בורנמות), פול קלמנט (סוואנסי), רוי הודג'סון(פאלאס) ושון דייש. כמו שאפשר לראות, הקבוצות הללו לא בדיוק מאריות הליגה, ונשאלת השאלה האם למאמן הבריטי יש את הסיכוי ו\או היכולת בכלל לאמן בקבוצות הבכירות?

אז מדוע לעסוק בשון דייש? התשובה נמצאת במשרה הלא מאוישת התורנית – משרת המאמן באברטון. המון אוהדים ואנשי תקשורת מדברים על כך שהוא האיש המתאים לרשת את רונאלד קומאן שנכשל לאחר השקעה של 140 מיל' פאונד בקיץ. אבל האם זה נכון?

ז'וזה מוריניו אמר שאתה יכול לזכות רק בתארים עליהם אתה מתמודד. זאת הייתה התשובה שלו לביקורת על כך שקבוצתו לא ממש נחלה הצלחה גדולה עקב הזכיה "רק" בליגה האירופית הנחותה יחסית. כיצד הדבר קשור לדייש? על אותו משקל, דייש יכל להצליח רק בקבוצה בה אימן והיא ברנלי.

וההצלחה של דייש היא מסחררת. ברנלי דלת התקציב משתמשת בחדשנות של דייש, ביכולת שלו לקרוא את המשחק ובכשרון שלו למקסם את היכולת שלה. ההנהלה ידעה לתת לו גב כשירדו ליגה (ב- 2015) מתוך ההבנה שהעונה הראשונה בפרמייר ליג היא מאוד קשה וצריך להסתגל וירידת ליגה היא לאו דווקא כשלון, אלא הזדמנות ללמוד לתקן ולצאת חזקים יותר וכך אכן היה וקורה. בעונה שלאחר מכן ברנלי חזרה לליגה מהמקום הראשון בצ'מפיונשיפ. ההבנה שהתהליך והדרך חשובים מן התוצאה הסופית הן פרי הצלחתם של ברנלי ודייש.

ראשית, ברנלי עובדת עם מערך סקאוטינג וסטטיסטיקות מהמתקדמים בעולם. ברור לכל שאין להם את הכסף והתקציב לרכש מפוצץ ולכן הם צריכים למקסם את היכולות. כריס אנדרסן, אחד היועצים הבכירים של אופטה, מספר שברנלי שואלת שאלות שאף אחד לא שואל – למשל, מה הגיל האידיאלי למגן שמאלי בפרמייר ליג. למה לשאול שאלה כזאת? כי ברנלי דלת האמצעים, כפי שכבר אמרנו, לא יכולה להרשות לעצמה להביא שחקן צעיר ומבטיח (לדוגמא כמו ראיין ססניון) לסבול מחוסר היציבות שלו, מהמחיר הגבוה בגלל הפוטנציאל, אלא היא צריכה שחקן שעכשיו יתן תפוקה מקסימלית כי זה הגיל שבו פורחים השחקנים בעמדה הזו. לא הכי טוב, אלא הכי מספיק טוב.

בנוסף, ברנלי של דייש מבינה את המגבלות שלה ויודעת לשחק על החוזקות שלה. נתחיל מהמגרש הביתי. בשנה שעברה לברנלי היה את מאזן הבית השלישי בטיבו בליגה (אחרי הספרס וצ'לסי – הסגנית והאלופה) ופחות או יותר זה מה שהשאיר אותה בליגה. טרף מור הוא מבצר. המגרש הקטן אפשר לקבוצה הקומפקטית להסתגר, שלא לומר אף ל"התבנקר" ולצאת למתפרצות קטלניות. אבל מי שרואה יותר לעומק יכול להבחין שזו לא התגוננות של קבוצה פחדנית, אלא פשוט טקטיקה מושלמת לחומר השחקנים ועבודה קשה באימונים.

הבה נדגים:

בתמונה הזו אנו יכולים לראות את הקישור עושה צמצום לאחור, חמישיית קישור צרה וקרובה לרביעייה האחורית. כשהחיצים של שחקני האגף מעידים על דאבל אפ למניעת הכנסת כדורים

בתמונה מעל אנחנו יכולים לראות איך אברטון יוצאת להתקפה מתפרצת עם ניאס, אבל קו ההגנה הנמוך של ברנלי מוכן כדי לא לאפשר לחלוצים מהירים לרוץ מאחורי הבלמים. בנוסף, המגן הימני לוטון כבר עוזר בסגירה כדי לצמצם נזקים

כמה שניות לאחר מכן, ברנלי כבר עומדת מסודרת מאחור באופן בלתי חדיר.

רק דרך משמעת טקטית, סדר וארגון אפשר להשיג קבוצה מאומנת וחזקה.

ומה קורה בהתקפה? גם כאן מערך הסקאוטינג של דייש עובד. מי היה מצפה ששחקן ששיחק בקבוצת מרכז טבלה בליגה השניה יתאים בצורה כל כך מושלמת למערך? לכריס ווד כבר 4 שערים העונה, והתיאום עם רובי בריידי פשוט מושלם. לקבוצה שממעטת לכבוש ולא מגיעה להרבה מצבים, ניצול המצבים הוא המפתח. וזה לא מקרי שבחרתי דווקא בשני השחקנים הללו. כיוון שברנלי בחלק ההתקפי נשענת על היצירתיות והיכולת האישית של שני הכוכבים, קצת דומה לאתלטיקו של סימאונה. אז אמנם לא מדובר בגריזמן או שחקנים מהטופ העולמי, אבל כשיש ניצוץ הוא מלהיב לא פחות ואת הניצוצות האלו רואים.

אבל זה כמובן לא רק הם, גם כאן נכנס דייש לתמונה כי כשברנלי כבר כן מגיעה לתקוף, כפי שאמרנו היא צריכה להגיע למצב טוב כדי שתוכל לנצל אותו. איך עושים את זה? קודם כל שני הקשרים שמשחקים בצדדים נכנסים קצת יותר פנימה כדי לאפשר למגינים לעלות (בעיקר וורד לו יש שער ובישול). אבל גם משחקים בדיוק על נקודות התורפה של היריב. נגד ליברפול לדוגמא, בריידי (יצירתי) מנצח קרב אוירי, מכדור ארוך שנשלח אליו, על טרנט אלכסנדר ארנולד החלש פיסית, הכדור מגיע לווד (יצירתי שוב) בין שני בלמים מבולבלים גם ככה, וארפילד מסתנן כדי לכבוש.

טוב, אז קבוצה קטנה כדורים ארוכים, מה כל כך מרשים? הצחקתם את דייש. אחד התרגילים המובנים הוא מלכודת שליטת הכדור של ברנלי. כך בעצם נגד אברטון, בריידי, ווד ואחד מקשרי האמצע מנהלים משחק מסירות שכביכול מדמה מצב של שליטה בכדור. בריידי נסוג מעט אחורה רק כדי למשוך אליו את ההתקפה ולשגר כדור ארוך לוורד, בנתיים ווד מתגנב לרחבה ואיתו הנדריק. וורד מעביר את הקרוס הנהדר לווד שמוריד להנדריק לשער קל. ההגנה מבולבלת, הכדור זז במהירות, הביצוע מושלם וניחשתם נכון – ניצול מצבים 100%.

בתמונה הזו הכדור מתחיל אצל דפור, החיצים בעיקר מסמנים את המסירות, למעט ווד, הנדריק ו-וורד שאצלם מסמנים גם תנועה, עפ"י התיאור לעיל.

אבל ההשפעה של דייש לא נגמרת כאן. בקיץ ברנלי איבדה את אחד מעמודי התווך של השנה שעברה, מייקל קין שעבר בסכום חסר תקדים מבחינת ברנלי לאברטון. במקום לרעות בשדות זרים, דייש נתן את האמון בג'יימס טראקובסקי, שחקן בן 24 שלא קיבל יותר מדי קרדיט עד עכשיו בקריירה. ובנתיים טראקובסקי נראה נהדר. דייש נותן את התחושה שהוא יכול להוציא מהשחקנים שלו יותר, יכול למקסם את היכולות ואם יעבדו קשה גם יקבלו את ההזדמנות. אז מה הפלא שבאברטון מחפשים את האיש שיודע להוציא מים מהסלע?

המבקרים יגידו שזו עלולה להיות מקפצה גדולה מדי עבור דייש, אבל אין שום דבר שמעיד על כך שהוא לא מסוגל לזה, הרי הוא עושה בדיוק מה שברנלי צריכה, יעיל, מאורגן, טוב במצבים נייחים, ניצול מצבים מושלם והוא מוציא מהשחקנים את המקסימום. לכן אל תתפלאו אם בשבוע הקרוב שלאחר פגרת הנבחרות או לכל היותר בשנה הבאה, תראו את דייש על במה הרבה יותר רצינית. כזאת שהולמת את הכישורים הרבים שלו.