החודש הראשון של פגרת הקיץ היה סוער במיוחד עבור באיירן מינכן. היא רכשה את צמד שחקני ההגנה הצעירים של אלופת העולם, בנג'מין פבאר ולוקאס הרננדז, אך איבדה את שר ההגנה שלה מאטס הומלס שפנה לקאמבק בצהוב-שחור של דורטמונד היריבה השנואה. כמו כן באיירן צפתה באיש שהביא לה את הזכייה האחרונה בליגת האלופות, אריין רובן, פורש.
Credit to "FC Bayern München" Facebbok page
בין סאגת הרכישות, העזיבות והגישושים אחר יורשים פוטנציאלים, יש רק אדם אחד שיכול להנהיג את צמיחתו של הדור החדש והנוצץ בבאיירן והוא לרוי סאנה – הווינגר של מנצ'סטר סיטי שנמצא בימים אלו במגעים עם הבוואריים.
סאנה הוא הכדורגלן הגרמני החדש, התורן של חבורת שחקני קישור והתקפה חצופים ומוכשרים, אשר את חלקם הגדול ניתן למצוא דווקא בלייפציג או באייר לברקוזן. אותם צעירים חסרי מנוח רועדים מחוסר מעש באספות הטקטיות שנחשבות לקדושות עד לטקסי פולחן של ממש בכדורגל הגרמני ומשתוקקים לשוב אל מגרש האימונים רק כדי לחוש את הכדור אותו הם כל כך אוהבים. לרוי, ששבר את תקרת האלמוניות דווקא בצד הכחול של היריבות ההיסטורית בין באיירן מינכן לשאלקה, הוא המודל המושלם של הילדים הטובים, אך הפרובלמטים, שגדלים בשנים האחרונות בכדורגל המערב-אירופאי, כאלו שיהפכו בתקופה הקרובה לסופר-סטארים הרשמיים של הענף.
ילדים שכאלה כדוגמת סאנה מוציאים את חבריהם הוותיקים מדעתם. לא סתם אמר דניאלה דה רוסי שהוא "מת לבעוט בראשיהם של שחקני רומא הצעירים" כאשר אלו מתעדים את הדקות הסמוכות לשריקת הפתיחה ברשתות החברתיות. לרוי סאנה הוא בדיוק אותו החוצפן שמסוגל לגרום אפילו לגדולי המאמנים לצאת מהכלים ולהרחיק את עצמו מהופעת הבכורה שלו במונדיאל בעקבות מריבה באימוני קדם הטורניר. אך יחד עם זאת, סאנה ודומיו הם שאפתניים יותר, בעלי מוסר עבודה גבוה יותר ולמעשה פשוט טובים יותר מקודמיהם – בדרך הטיפול שלהם בכדור וברמת הביצוע על כר הדשא.
את כל המאפיינים הללו, הטובים והרעים, יש ללרוי סאנה במנות גדושות, וזו בדיוק הסיבה שלמרות שהוא נועד להיות ההפך הגמור מריברי ורובן, צמד הווינגרים המבוגרים שעזבו בסיום העונה את באיירן, אפשר לומר כמעט בפה מלא שהוא בעצם עשוי להפוך לגרסה המשודרגת שלהם. במידה ובאיירן לא תרכוש שחקנים נוספים הקיץ, מי שעשוי לרשת לחלוטין את מקומו של ריברי באגף השמאלי הוא קינגסלי קומאן.
הצרפתי בן גילו של סאנה מרבה להיפצע ולהיות נחבא עם הכלים תוך כדי שהוא מזכה את קובאץ' רק בקמצוץ זעיר מהיכולת האמיתית שלו על כר הדשא. קומאן נועד להיות שחקן משלים ומחזק, אך לנצח יהיה הסגן של בר כוכבא. סאנה שואף להיות בר כוכבא עצמו. סאנה הוא האיש שיחרוך את הדשא גם אם ייכנס כחילוף שלישי דקות ספורות לקראת סיום המשחק. הוא פשוט רוצה יותר ובקבוצה בסדר הגודל של באיירן מינכן מחפשים את אלו שלא רק רוצים לשחק כדורגל, אלא חייבים לשחק כדורגל.
פרנק ריברי היה חלק מדור של כדורגלנים צעירים שהתכחשו לנבחרת של 1998 והחליטו שהם פותחים דף חדש – דף של ילדים רעים, חמי מזג וכישרוניים בטירוף שרק מחכים לשרוף את הדשא. עבור באיירן, סאנה יוכל ליצור יחד עם פבאר, הרננדז, שולה, קימיך, גורצקה, גנאברי ודייויס, דור שלא מתרפק על חבורת הטרבל של יופ היינקס. דור שיפתח דף חדש, נוצץ ועוצמתי בבאיירן מינכן, דור בו שליטתם של הבוואריים בבונדסליגה תימשך, אך בצורה אבסולוטית ואכזרית הרבה יותר.
אך לא הכל וורוד בסיפור שיכול להפוך לאגדה על העסקה היוקרתית של קיץ 2019. ישנו גם חשש כי כמו בקיץ אשתקד, תסביכי המאמן של סאנה עשויים להתעורר בשנית. קובאץ' אינו דומה ליוגי לב רק במראהו, אלא גם בדרכי ההתמודדות שלו עם משברים. דרכם של השניים שונה מאד מדרכו של גווארדיולה – פפ הלטיני יכול ברגע להחליף את פני הפוקר השלוות שלו כמאמן, לעיני הרוצח שהיו לו כקשר אחורי בברצלונה, לב וקואבץ' הם מנומסים מדי, אירופאים מדי, הם לא ייכנסו עם סאנה לחיכוכים, אלא פשוט ישברו את הכלים וישתמשו בסמכות שניתנה להם להעיף את הבן הסורר ממתחם האימונים, הם לא מספיק חזקים כדי להכיל ולנצל לטובתם את השיגעונות של סאנה ושכמותו.
בסופו של דבר, כאשר מחשבים את היחס בין היתרונות לחסרונות בעניין רכישתו של סאנה, אין ספק שבאיירן לא אמורה לחשוב פעמיים לפני שהיא מניחה את כל הביצים בסלו של הגרמני. על פי דעתם של מרבית המומחים בענף, סאנה צפוי להגיע לשיאו בשנתיים הקרובות ולהפוך לאחד השחקנים הטובים בעולם ואם באיירן תהיה זו שתלביש עליו את מדיה, שני הצדדים ירוויחו מכך – באיירן את התארים וסאנה את ההכרה לה הוא כה ראוי.
החזרה למולדת, לשפה ולתרבות המוכרת שכה שונה מהסביבה הבריטית אליה סאנה כמעט והתרגל בשנים האחרונות, תעשה לסאנה ולבאיירן, שעושה את כל המאמצים על מנת לצרפו, רק טוב. כמה טוב? בואו נגיד שעם לרוי סאנה ושורת הצעירים שכבר הצטרפו למועדון, זכייה שישית בליגת האלופות היא ממש לא מילה גסה.
