// איתי דרדיקמן

מסי, סוארז, פיקה, הזאר, וויליאן, פאברגס וקורטואה. לא מעט כוכבי-על ישחקו הערב על הדשא בקאמפ נואו. לכן החלטתי להתחכם, ולכתוב על שלושה שחקנים מכל קבוצה שהם, בואו נאמר, לא השחקנים הראשונים שהיינו חושבים שיעשו את ההבדל בין הקבוצות בדרך לרבע הגמר.

ברצלונה

1. אנדרה טר שטגן

השוער הגרמני מוכיח העונה מדוע נרכש ומדוע נבחר להיות השוער הראשון של אחד המועדונים האיכותיים בעולם. אמנם לקח לו זמן להיכנס לנעליים של קלאודיו בראבו, אך נראה כי טר שטגן משחק עם המון ביטחון ושקט נפשי. אחד התורמים המרכזיים לביטחונו העצמי שגדל, הוא משחק הרגל שהשתפר והעונה טר שטגן עומד על אחוזי דיוק במסירות של בין 80%-82% (אחוזי דיוק שכוללים בעיטות שוער מרחבת ה-5 והרחקות כדור תחת לחץ). בנוסף, בקבוצה כמו ברצלונה, שלא נתקלת לעיתים קרובות במצבים מסוכנים, על השוער לעצור כדורים בודדים בכל משחק – דבר המצריך יכולת ריכוז גבוהה ושמירה על רפלקסים חדים בכל שלב במשחק. העונה, טר שטגן עם כמעט 3 הצלות בממוצע למשחק וסופג פחות משער לכל 2 משחקים בליגה. יכולותיו של טר שטגן משפיעות מאוד על המשחק מול הקבוצה מלונדון, שיודעת שלא תשלוט במשחק, וככל הנראה לא תגיע למצבים רבים בהם תהווה סכנה עבור ברצלונה ולכן עליה לנצל מצבים אלה – בדומה מאוד למה שיובנטוס עשתה לטוטנהאם בשבוע הקודם. צ׳לסי תשאף ללחוץ את ברצלונה כשהכדור יגיע לשוער, לכן משחק הרגל של טר שטגן יהווה פקטור משמעותי ביציאות של ברצלונה קדימה.

2. ג׳ורדי אלבה

המגן, שהתחנך בברצלונה והתעצב בולנסיה, עשה את הפריצה הגדולה בעונה שקדמה ליורו 2012, אחריה זכה למקום בהרכב הנבחרת הספרדית שזכתה בטורניר, וחזר למדי הבלאוגרנה. אלבה, כמו מרסלו, דוד אלאבה ודני אלבס, הוא שחקן שמשחק על התפר שבין המגן לשחקן הכנף. המגן בן ה-28 אמנם לא מרבה להבקיע שערים (הוא הבקיע שני שערי ליגה העונה ב-24 משחקים), אבל אספקט הבישולים שלו לא רע בכלל (שישה בישולים בליגה). מעבר לנושא התרומה הסטטיסטית, העליות קדימה של אלבה מכריחות את היריבה לבחור באחד משני הפתרונות הבאים:
א. חזרה של שחקן כנף לאחור, שמוציאה את העוקץ מההתקפה של הקבוצה היריבה ומתישה, פיזית ומנטאלית, את שחקן הכנף המגן.
ב. הוצאה של קשר מרכזי ממקומו כדי לסגור את האגף השמאלי של ברצלונה, מה שמשאיר שטח פנוי למסי/ קוטיניו/ אינייסטה/ ראקיטיץ׳ בין קו הקישור לקו ההגנה.

3. פאוליניו

על פניו, נראה שפאוליניו לא קשור לברצלונה בהיבטים רבים: הוא לא שחקן יצירתי, הוא לא הצליח באירופה והוא הגיע אחרי סאגה שקשרה אותו לעסקים מלוכלכים שלא קשורים לכדורגל. למרות זאת, פאוליניו נותן לברצלונה משהו שכמה שנים לא היה לה. השריטות, הדחיפות, הקשיחות, העוצמה ובעיקר הכניסות המתוזמנות להפליא לרחבה מהקו השני, עליו תמיד קשה יותר לשמור. בתקופת רייקארד היה זה איידור גודיונסן, בתקופת גווארדיולה היה זה פאברגס, ונראה שלמאמן ארנסטו ואלורדה (עם מזל וכנראה לא מעט שכל), יש אקס פקטור לא צפוי העונה. מול ההגנה המעובה של קונטה, ברצלונה תצטרך את הכניסות של פאוליניו כדי להגיע למצבים מול השער.

צ׳לסי

1. סזאר אזפיליקווטה

אחד מ-5 השחקנים הספרדים בסגל של הבלוז (2 מקסטייה, 2 מקטלוניה, 1 מפמפלונה).
אזפיליקווטה, שגדל באוססונה ושיחק בעמדת המגן הימני בספרד ובצרפת (מארסיי), מתפקד כבלם הימני מתוך שלושה במערך שלושת הבלמים של המאמן אנטוניו קונטה. לאחר עזיבתו של הסמל הגדול ג׳ון טרי ובתקופה הרעה שבה נמצא גארי קייהיל, אזפיליקווטה לקח על עצמו את תפקיד ׳המבוגר האחראי׳. אזפיליקווטה, אשר הופיע 18 פעמים במדי הנבחרת הלאומית, הוא שחקן קר רוח שממעט לטעות. הוא אינו טכני כמו סרחיו ראמוס וג׳רום בואטנג, אינו מהיר כמו רפאל וראן או סמואל אומטיטי וגם לא מנהיג כמו קייליני או גודין, אבל הוא השחקן שמרגיע את המאמן בפעולות השקטות שהוא עושה. מול התקפת האימים של ברצלונה (מצחיק לחשוב שפעם קראו למסי ׳הפרעוש׳), יחד עם ההגנה חסרת הניסיון של צ׳לסי, על אזפיליקווטה יהיה מוטל משקל כבד.

2. פדרו

ספרדי נוסף שמשחק בשורות אלופת אנגליה. פדרו, שחווה שנים נפלאות בקאמפ נואו, חוזר בפעם הראשונה לשחק לעיני הקהל שאהב אותו כל כך. פדרו בן ה-30, ניחן במהירות וזריזות אשר גורמות למגנים שמולו להצטער שבגיל 15 לא השקיעו מספיק בתרגילי הקואורדינציה עם הסולמות והחישוקים. תפקודו של פדרו ישפיע מאוד על היכולת של צ׳לסי לצאת להתקפות מעבר מהירות. יחד עם הזאר ו-וויליאן הנהדרים שצפויים לקבל שמירה צמודה, פדרו, השחקן שתמיד מגיע מהדלת האחורית, משלים שלישיית קשרים התקפיים מסוכנת מאוד. בין אם יעלה מהספסל ובין אם מההרכב, על פדרו יהיה לנצל את השטחים הרחבים של הקאמפ נואו כדי לתת את הפס הנכון או הסיומת החלקה, בהזדמנויות הלא-רבות שצ׳לסי צפויה לקבל.

3. אלברו מוראטה/ אוליבייה ז׳ירו

2 חלוצים מושמצים, שלא זוכים לדקות רבות לאחרונה. מוראטה הגיע השנה ממדריד, התחיל לא רע ודעך באופן עקבי. ז׳ירו הגיע בינואר האחרון מארסנל בעסקה משולשת שכללה גם את דורטמונד (אובמיאנג-ז׳ירו-באטשוואי), בהעברה שהשאירה לא מעט אוהדי צ׳לסי מבולבלים, אולי אפילו מעט מתוסכלים. שני החלוצים דומים אחד לשני בכמה דברים, ושונים אחד מהשני בכמה דברים: מצד אחד,  שניהם יחסית גבוהים, בעלי משחק-ראש מצוין, חוש מיקום טוב ברחבה, והרבה רעב להוכיח את עצמם. מצד שני, מוראטה מהיר ואילו ז׳ירו איטי, ז׳ירו יודע למסור לא רע בכלל ומוראטה לא, והם שונים גם בתנועה שלהם ללא כדור: מוראטה מרבה לרוץ לעומק ולאגפים, בעוד ז׳ירו מגיע גם לקבל את הכדור מעט יותר מאחור.

במשחק מול ברצלונה, צ׳לסי תצטרך להתבסס הרבה על הפיזיות של שניהם. בכדורי הגובה, במשחק עם הגב, במאבקים על הקרקע. מול פיקה ואומטיטי החסונים צפוי להם אתגר. צ׳לסי לא צפויה להחזיק הרבה בכדור. לכן, היכולת של מוראטה או ז׳ירו לקבל את הכדור עם הגב בשליש של ברצלונה, להתגבר על השמירה ולשלוח מסירת עומק לאחד משחקני הכנף המהירים, תהיה משמעותית עבור האנגלים על מנת לייצר הזדמנויות. חוץ משיתוף הפעולה עם שחקני הכנף, מוראטה וז׳ירו יהיו חייבים לנצל את מעט ההזדמנויות שיקבלו. חלוצים בנויים על ביטחון. אנטוניו קונטה יצטרך למצוא את הדרך להכניס את מספרי ה-9 שלו למשחק.

אגב, את השער האחרון בין הקבוצות בקאמפ נואו, כבש  9 ספרדי אחר, שגם הוא נחשב לאכזבה בלונדון – פרננדו טורס שמו.