למכורים בלבד

אתם מכירים את התחושה הזאת שהגעתם לשלב? שאולי זה הרגע לעשות את השינוי? אולי עכשיו תורי? בכל זאת אני כבר בן 35, לא ילד, חברים שלי כבר הלכו על זה, חלקם התאהבו, חלקם פחות. חלקם יצרו מחוייבות ארוכת טווח, חלקם זרקו את הכל וויתרו. אולי עכשיו תורי? אולי זה הזמן שלי לקחת על עצמי התחייבות מהסוג הזה? זאת התחייבות רצינית, זה ברור לי, אני לא מקל בזה ראש. כבר לא יהיה לי זמן פנוי כמו קודם. אני אצטרך לוותר על תחביבים, טלוויזיה, פנאי. יהיו כנראה לילות לבנים. שלא לדבר על הדאגות. אוי הדאגות. אבל בכל זאת, אולי עכשיו תורי?

אחרי התלבטות קשה, קשה מאוד יש לומר, ואחרי שחברים שכבר היו שם הזהירו אותי, "בכל זאת" הם אמרו, "יש לך משפחה, אישה ושני ילדים, יש לך עבודה רצינית, אולי כדאי שתוותר?" הבנתי שכבר מאוחר מידי, "אני פותח עונה במנג'ר" אמרתי.

אחרי שנים של געגועים. אחרי שעות על גבי שעות של שעות מנג'ר בילדות, החלטתי שהגיע הזמן לחזור לזה.

אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע, לא מחליטים לפתוח עונה ופשוט פותחים, ממש לא. עכשיו הגיע הזמן לבחור איזו עונה זאת תהיה, פוטבול מנג'ר או צ'מפיונשיפ מנג'ר? ישן או חדש? שחקנים של היום או שחקנים של פעם? לא פשוט, כבר אמרתי?

המנג'רים הנוכחיים מסובכים מידי,

אז גמלה בליבי ההחלטה ללכת דווקא על CM 01-02 ואם כבר אז עד הסוף, שחקנים של פעם! כן! אני מוכן!

אז בחרתי את ארסנל, אל תשאלו למה, אני לא אוהד שלהם אבל היתה להם קבוצה בעונה הזאת, ללקק את האצבעות. תיירי הנרי ודניס ברגקאמפ, פטריק ויירה וטוני אדאמס, רובר פירס ופרדי ליונברג. יאללה ארסנל.

עכשיו צריך להביא רכש. ישבתי שעות ובחנתי שחקנים, התמוגגתי על השחקנים של אז, יכולתי לעבור עוד שעות ולהתלהב מג'יי ג'יי אוקוצה או מתיו לה טיסייה אבל מתישהו גם צריך לשחק. אז קניתי את מתיו לה טיסייה. 1.5 מיליון ליש"ט והוא שלי. סאות'האמפטון אפילו לא התווכחו, לה טיסייה אפילו לא התנצל, אין יותר סמלים. החלטתי להיות גם קצת פרובינציאל וישר הגשתי הצעות לחיים רביבו, שחקנה של פנרבחצ'ה ואייל ברקוביץ', שחקנה של מנצ'סטר סיטי מהצ'מפיונשיפ, 11 מיליון ליש"ט ו-8.5 מיליון ליש"ט בהתאמה עשו את העבודה.

יוצאים לדרך. ההנהלה בירכה אותי על המינוי והודיעה שהיא מצפה לזכות באליפות (האמת צודקים, הם באמת לקחו אליפות בעונה הזאת).

מחזור ראשון וכבר אני פוגש את ליברפול אהובתי (סגנית האלופה באותה שנה). תסלחו לי אוהדי ליברפול (אני יודע שלא תסלחו), אבל המעמד מחייב, 4:2 באנפילד והעונה נפתחת ברגל ימין. צמד לריי פארלור, אחד לפרדי ליונברג ועוד אחד לאייל ברקוביץ' שעלה מהספסל בדקה ה-67.

ניצחונות מרשימים על דרבי, אסטון וילה ואיפסוויץ שלחו אותי למקום הראשון, ראש בראש עם מנצ'סטר יונייטד.

בשלב הזה כבר התחלתי להיכנס למשחק ברצינות ולהבין את הטעויות החמורות בבניית הסגל. כשיש לך בהגנה את טוני אדאמס ומרטין קיאון הוותיקים, כדאי שיהיה לך גיבוי הולם. לא היה לי כזה. בנוסף ביזבתי את כל הכסף ברכישות מהבטן על שחקני התקפה. בעיה.

ברצלונה פתרה לי את הבעיה עם הצעה של 24 מיליון ליש"ט על פטריק ויירה, אבל אני לא פראייר, דרשתי 28 מיליון והם ירדו ממנו. יובה הציעו לי 4.5 מיליון על דניס ברגקאמפ בן ה-32, דרשתי בתמורה גם את אחד הבלמים הצעירים שלהם, פבריציו שקר כלשהו. מזל שלקח להם קצת זמן לשקול את ההצעה ועד שהם חזרו עם הצעה נגדית הנרי כבר נפצע לחודשיים והעסקה ירדה מהפרק.

סילבאן וילטורד ראה כי טוב וסיפר שאינו מרוצה ממקומו בסגל, ישר שלחתי אותו לקבוצת המילואים. רובר פירס החליט שגם הוא רוצה ויצא בהודעה לתקשורת שהוא מעוניין לעבור לברצלונה. הודעתי לתקשורת שהוא לא למכירה וכשראיתי ששחקנים זועמים על ההצהרה שלו (Hope Robert Emmanuel Pirès learned his lesson, או משהו כזה) קנסתי אותו באופן מיידי וניפיתי אותו מהסגל (עזר גם שהוא היה פצוע, בכל זאת שחקן חשוב במערך).

משם המשכנו לסדרה של שלושה משחקים קשים: אולימפיאקוס בבית בליגת האלופות, צ'לסי בחוץ בליגה ופנרבחצ'ה בחוץ שוב באלופות. ניצחונות מרשימים שכללו 4:1 בסטמפורד בירדג' עם שער של רביבו למרות שער ראשון של סטניץ' בדקה השניה אחרי טעות קשה של אשלי (Cashly) קול ו-3:0 בסורקו סארקוגלו באיסטנבול לעיני 31,977 צופים כשרביבו האקס הוא אחד מהם (קיבל רישיון עבודה אחרי סגירת הסגל לאירופה), אבל עם צמד מרשים של ברקוביץ' הביאו את ההנהלת הקבוצה לשבח את עבודתי המדהימה.

בשלב הזה, הבן הקטן שלי החליט שהוא זקוק לקצת תשומת לב, חתיכת תינוק*, ואני באקט של חובבן לא שמרתי את המשחק ושלושת המשחקים האחרונים נמחקו להם. קצת מבאס, מתי ברקוביץ ייתן שוב צמד? אולי נגד מנצ'סטר יונייטד.

המשך יבוא…

רוצים לעזור לצלוח את העונה? תנו את הטיפים שלכם: שחקנים שכדאי לרכוש, תוכנית משחק שעובדת כל פעם ועוד ועוד.

* גילוי נאות הוא תינוק.

לשאר כתבות המנג'ר