// מאת יוסי מדינה מהפרויקט הנהדר BabaGol
בעידן הכסף הגדול נראה שכדורגל הנבחרות הולך ומאבד מיוקרתו. אמנם לפני פחות מחצי שנה ראינו את נבחרת צרפת מניפה את גביע העולם במוסקבה, אבל מאז הספקנו להכיר את ליגת האומות, לשבור את הראש עם מוקדמות היורו ולתהות מחדש עד כמה הניתוק של שחקנים מהמועדונים שלהם לטובת משימה לאומית באמת מעניין.
אבל יש מקומות בעולם שעבורם כדורגל הנבחרות הוא עדיין ההזדמנות הבלעדית להציג את הכדורגל המקומי לראווה ולהתגאות בתוצרת המקומית. ב-2019 נזכה לראות ארבע אליפויות יבשתיות. שלוש מהן יתקיימו בקיץ (קופה אמריקה, גביע הזהב וגביע אפריקה לאומות) ובסוף השבוע הקרוב יפתח הטורניר הבינלאומי הראשון של השנה – גביע אסיה.
הטורניר מתקיים השנה באיחוד האמירויות הערביות, מה שתיאורטית מאפשר לאוהדי הכדורגל בישראל ליהנות משעות נוחות של המשחקים שגם ישודרו בערוץ הספורט. אני מניח שחלק גדול שואל את עצמו למה בכלל לצפות בזה, ובשביל זה אני פה, בשביל לנסות לשכנע אתכם לראות את הטורניר באמצעות שבירת כמה מיתוסים.
אסיה? זה לא אלה שנבחרת ישראל פירקה פעם?
צריך לומר את האמת. נבחרת ישראל אמנם השתתפה ארבע פעמים בגביע אסיה, אבל רק פעם אחת חזרה הביתה עם הגביע. אם לדייק, היא אפילו לא עשתה דרך ארוכה כי הטורניר ההוא ב-1964 היה בארץ. מאז הכדורגל באסיה התפתח. מלבד הנבחרות הערביות שהחלו להשתתף יותר, בהמשך להתחזקות הליגות המקומיות שלהן, גם נבחרות שהיו באותם זמנים חלשות הצליחו להשתפר. אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים הוא הצמיחה של נבחרת יפן. היפנים, שהיו נמושה מוחלטת ביבשת, רשמו את הופעת הבכורה שלהם ב-1988 ומאז הפכו לשיאני הזכיות בטורניר עם ארבעה גביעים בארון, וראינו רק הקיץ את כוחם כשכמעט והפתיעו את בלגיה בשמינית גמר המונדיאל.
נבחרת נוספת שלא הייתה בסביבה של ישראל באותו זמן (אבל הייתה שם מאוחר יותר) היא נבחרת אוסטרליה. האוסטרלים עזבו ב-2006 את אוקיאנייה והניצחונות הדו-ספרתיים לטובת כדורגל תחרותי יותר. הם הצליחו למשוך את רמת הכדורגל האסיאתי למעלה והם מגיעים לטורניר כאלופים המכהנים. מעבר לכך, המונדיאל האחרון היה מוצלח מאוד יחסית לנבחרות האסייתיות ויכולנו לראות גם נבחרות כמו איראן ודרום קוריאה משחקות כשוות מול נבחרות חזקות הרבה יותר. אבל כדאי שנתרגל גם לנבחרות אחרות שיכולות להפתיע כמו טורניר כמו האמירויות, עיראק וסין. אל תשכחו, שכנראה כבר במונדיאל הבא בקטאר, שצפוי להיות מוגדל, נראה משהו כמו 8 נבחרות אסייתיות, אז תתחילו להתרגל.
מי מכיר בכלל שחקנים מאסיה? כולם שם לא מוכרים!
באופן לא מפתיע, הגלובליזציה הגיעה גם לכדורגל האסיאתי ולא מעט שחקנים מהיבשת כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהכדורגל האירופי. חלקם גם ייקחו חלק בטורניר.
את בכיר השחקנים בטורניר אתם כנראה מכירים. הונג-מין סון והוא משחק בטוטנהאם ובנבחרת דרום קוריאה. סון הוא למעשה אחד מתוך שישה שחקני פרמייר ליג שיקחו חלק בטורניר, ביניהם גם מאיה יושידה (סאות'המפטון ויפן) ומאט ריאן (ברייטון ואוסטרליה). לצידם יהיו גם שחקנים נוספים שמשחקים ברחבי אירופה ובקבוצות מובילות. כאן כדאי לציין את יוטו נגאטומו (גלאטסראיי ויפן), עלי עדנאן (אטלנטה ועיראק) וסרדאר עזמון (רובין קאזאן ואיראן). למעשה אחד מכל שבעה שחקנים בגביע אסיה משחק באירופה.
למי שחושב ששחקנים מקבוצות אירופיות פחות טובות יהיו ברמה נמוכה יותר, שימו עין על מוסא אל-תעמרי, הירדני של אפואל ניקוסיה. אל-תעמרי, ששיחק בקיץ האחרון מול הפועל באר שבע במוקדמות הליגה האירופית, נחשב לאחד הכישרונות העולים של הכדורגל באסיה וככזה שעוד יגיע רחוק. עם זאת, נציין גם כמה מהשחקנים הבולטים שמשחקים בליגות באסיה כמו עלי מבחוט מהאמירויות, עומאר אל-סומה מסוריה, וו ליי מסין ופהד אל מוואלד מערב הסעודית.
בטח המשחקים יהיו משעממים והכדורגל האסיאתי הוא מאוד מיושן
מלבד שחקנים מאסיה שיוצאים לאירופה, בכיוון ההפוך יש תנועה ערה של מאמנים זרים לאסיה. ההגעה של המאמנים הללו שינתה את המשחק באסיה שהפך להיות יותר ויותר דומה טקטית לאירופה. גם בטורניר הזה אנחנו רואים נוכחות של מאמנים זרים, ביניהם גם כמה מאמנים מובילים. השם הבכיר הוא מרצ'לו ליפי, אלוף העולם מ-2006. ליפי מאמן את נבחרת סין והוא חלק מהתכנית הגרנדיוזית של סין לקדם את הענף במדינה.
הקטור קופר, שאימן את מצרים במונדיאל האחרון, עבר לאמן את נבחרת אוזבקיסטן. סוון-גוראן אריקסון, שזכור מהתקופה שלו כמאמן בלאציו ובנבחרת אנגליה לפני יותר מעשור, הובא לאחרונה כדי לאמן את נבחרת הפיליפינים. בנוסף, קרלוס קירוש הוותיק ממשיך לאמן את נבחרת איראן. שווה לציין גם את אלברטו זאקרוני, שבעבר אימן את מילאן ואינטר והיום מאמן את נבחרת האמירויות, וסרצ'קו קטאנץ, שאימן את נבחרת סלובניה ומגיע לטורניר כמאמן נבחרת עיראק.
אם השתכנעתם, אז ברוכים הבאים למועדון ושימו לב ללוח המשחקים.
מדובר בטורניר הגדול בהיסטוריה של גביע אסיה, הראשון אי פעם בהשתתפות 24 נבחרות. הרחבת הטורניר יוצרת על הנייר טורניר גדול ועמוס בנבחרות שאולי נראות פחות טובות, כמו שראינו ביורו האחרון. עם זאת, הפערים באסיה, בעיקר בין הנבחרות שהן לא מהדרג הראשון, הם לא גדולים במיוחד. לכן, צפו ללא מעט אפשרויות להפתעות ומשחקים מותחים.
נבחרות הדרג הראשון באסיה והפייבוריטיות הברורות לזכייה הן הנבחרות שהעפילו למונדיאל ברוסיה. אוסטרליה, דרום קוריאה, יפן, ערב הסעודית ואיראן נמצאות בראש הדירוג כמועמדות להניף את הגביע. האמירויות וקטאר יכולות גם הן להפתיע.
משחק הפתיחה של הטורניר יתקיים ביום שבת ב-18:00 ויפגיש בין המארחת האמירויות לבין בחריין. החל מיום ראשון ימשיכו המשחקים ויתקיימו שלוש פעמים ביום – 13:00, 15:30 ו-18:00. הגרלת המשחקים סידרה לנו מפגשים פיקנטיים במחזור האחרון של שלב הבתים ויפגישו בין נבחרות עם יריבות שגולשת גם מחוץ לגבולות המגרש. ביניהם יהיו כמה משחקי דרבי בין שתי שכנותינו פלסטין וירדן (15.1, 15:30), דרום קוריאה נגד סין (16.1, 15:30), שיחזור של מלחמת איראן עיראק (16.1, 18:00) והקרב על הנפט בין ערב הסעודית וקטאר.
שתי הראשונות מכל בית וארבע המדורגות שלוש הטובות ביותר לשמינית הגמר ומשם הדרך לגביע תהיה סלולה. אז מי תסיים את הטורניר כאלופת היבשת הגדולה בעולם?
