בנובמבר 2019 עומרי כספי נראה כמו השחקן הכי טוב באירופה. מכבי נראתה כמו אחת הקבוצות הטובות באירופה ובדרך הבטוחה לחזור לגדולה אחרי כמה עונות שחונות שמהן עדיף להתעלם כי לא התכנסנו בשביל לדבר עליהן פה.
חודש אחרי זה, כספי נפצע ומשם הכל התחיל להיראות הרבה יותר שברירי ממה שהיה נראה כשהוכרז שהבן האובד חוזר מאמריקה למדים הצהובים. תוסיפו לזה עונה בצל מגפה עולמית, ששיבשה את העולם ופתיחת עונה מגמגמת של העונה הנוכחית, וקיבלתם משוואה עם תוצאה אחת בלבד: עומרי כספי לא מספק את הסחורה, והסחורה עולה הרבה מאוד כסף.
בעונה כמו הנוכחית, שהיא ללא ספק עונה פיננסית ופלסטר בדרך למחוזות בתקווה טובים יותר עבור הצהובים, היה נכון עבור כספי ועבור מכבי תל אביב להיפרד כידידים, כשכספי מסיים את דרכו בגיל 32 עם הראש למעלה ולא אחרי ניסיון חזרה למגרשים, שאומנם היה מרגש לכשעצמו, אך בסופו של דבר לא סיפק את התוצאה הרצויה שהיא החזרה לאותו מקום בו התחלנו את נובמבר 2019, או לפחות לחצי מהתפוקה הזו.
לי, באופן אישי, כואב לראות את כספי משחק 7-10 דקות במשחק ובכל מנוחה שם קרח על הברכיים, וכואבת לא פחות המחשבה מה שחקן בקליבר ובמשכורת שלו בריא יכול היה לתרום לקבוצה העונה שצריכה עזרה וחיזוקים בכל הפרמטרים, וייסלח לי סקוטי ווילבקין האדיר שאיכשהו הצליח להשתפר מהעונה שעברה.
בסופו של דבר, לפחות בדור שלי, עומרי כספי תמיד יהיה סמל במכבי תל אביב, סמל בכדורסל הישראלי ובכלל ישראלי שלא יהיה כמוהו אי פעם: הראשון בליגה הטובה בעולם, שגם עשה קריירה נהדרת שם על הדרך. אבל היום, לראות סמל בסדר גודל שלו יושב על הספסל מתוסכל ממה שהוא כבר לא יכול לעשות, ולהרוויח את המשכורת שהוא מרוויח, זה פשוט לא נעים. אין לי ספק שמדובר באיש עסקים מצוין שגם אחרי הכדורסל ידע לעשות את שלו בעולם הגדול ולראייה כבר חושב על היום של אחרי ונמצא במספר מוקדים עסקיים בארה"ב ועל כך נאחל לו רק הצלחה.
אם היה משכיל לתלות את הנעליים, אף אחד לא היה מלעיז או מגחך, והכבוד שהיה מקבל מספר 7 בצהוב היה גדול יותר מאשר היום אחרי הקאמבק הלא ממש מוצלח שלו, אנשים מרשים לעצמם ללעוג, למרות שלא עשו בחייהם רבע ממה שהשיג אחד הישראלים המוצלחים יותר שצמחו כאן, בלי קשר לתחום בו הוא עוסק.
