לפני המשחק:
לפעמים הפחד משתק. לפעמים הוא גובר על ההתרגשות. במשך כל השבת לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב מילה אחת לקראת המשחק, מכיוון שלמרות שברור לי שהפסד הוא לא סוף העולם או סוף כלשהו עבור הקבוצה, בכל זאת ככל שהמשחק התקרב הלחץ אצלי עלה.
בדרך כלל אני צופה במשחקים בבית, ביחוד מאז שהתחלתי לכתוב על הקבוצה. הפעם החלטתי לנסוע למפגש של חוג האוהדים בנמל ת"א. לחוות את המשחק יחד עם עוד 898 אדומים, ויחד עם זוגתי, שתחיה, שלדעתי מעולם לא חלמה שתצטרף מרצונה לאירוע כזה.
כל ההקדמה הזו נועדה בכדי לומר לכם, שבשניה שנכנסתי למתחם האדום, נעלמו להם הלחץ והפחדים והחששות מהפסד, והמילים התחילו לזרום. מסתבר שיש כח לקהל שמתרכז ומחוייב למטרה אחת. מסתבר שזה עובד גם על ציניקן כמוני.
שעה לפני המשחק, השירים זורמים, ואני משתדל להדחיק את המחשבות על מה יהיה אם… כשהן בכל זאת מתגנבות אני מגרש אותן בכח ובאלימות, או עם שירה בלב של Allez, Allez, allez.
credit to uefa champions league facebook page
המשחק:
קדימה, כולם ביחד לפי המנגינה המוכרת –
סלאח יש לו פנדל / וירג'יל מחלץ /
אוריגי שוב כובש / ואליסון הודף /
Allez, Allez, allez
קלופ על הידיים / יש לנו גביע /
ניצחנו בשיניים / כי לנו זה מגיע /
Allez, Allez, allez
credit to uefa champions league facebook page
שורה תחתונה:
גביע אירופה לליברפול. גביע אירופה לקלופ. גביע אירופה לליברקלופ.
במשחק האחרון של העונה וממש בכוחות אחרונים ועל שרידי אדי הדלק המעטים שעדיין נותרו במיכל של השחקנים, ובמיכל של קלופ, החבורה באדום מצליחה להחזיק ביתרון שקיבלה בדקה הראשונה ולזכות סופסוף בתואר תחת קלופ.
זה היה קשה, זה היה מכוער ואולי אפילו זה היה עם מעט מזל, אבל מי באמת יזכור את זה בעוד כמה שנים. כולנו נזכור שלקחנו גביע, ועוד איזה גביע.
הגביע החשוב והיוקרתי ביותר בכדורגל הקבוצתי בעולם.
הגמר היה אנטי קליימקס לכל מה שהתרחש העונה בליגת האלופות, מהפן האיכותי ומהפן הדרמטי. זה היה המשחק החלש ביותר בוודאי לעומת כל שלבי הנוק אאוט. אני חושב שזה היה המשחק החלש ביותר של שתי הקבוצות, שהיו עצבניות ולא מדוייקות, בכל המסגרות.
איני יודע אם הקבוצה שיחקה לפי הטקטיקה שקלופ בחר, או שהשער המוקדם הכתיב אותה. על המגרש ליברפול הקפידה לשחק בזהירות עם דגש על כדורים ארוכים ומינימום השתתפות בהתקפה של שני המגינים. טרנט ורוברטסון מיעטו לעבור את החצי שלא לדבר על לעלות יחדיו להתקפה, ולכן גם ליברפול כמעט ולא סיכנה את לוריס.
מהצד השני השילוב של הארי קיין לא הוכיח את עצמו ואליסון היה חסר עבודה.
כצפוי, פוטצ'ינו ערך מספר שינויי תיפקוד אחרי ההפסקה כשסון החליף אגפים וגם אריקסון ודלה עלי החלו לשחק קרוב יותר אחד לשני וקרוב יותר לרחבה. קלופ לא שינה מערך אולם ביצע חילופים מהירים יחסית, אוריגי ומילנר במקום פירמינו ווינאלדום, בכדי להזריק כוחות חדשים לצוות המתעייף שלו.
רבע השעה האחרונה כבר היתה ליגת האלופות במיטבה. טוטנהאם לחצה בטירוף ובעטה שוב ושוב, אלא שאליסון היה במקום, שוב ושוב. אליסון הראה ביטחון עצום, ואמנם אריקסן הוא לא מסי, אבל כדור העונשין שלו, שבע דקות לסיום, היה נפלא, וההצלה של השוער היתה פנטסטית.
בעוד אני, וכנראה עוד כמה, סופרים את קיצנו לאחור, מי אם לא אוריגי הופיע, ושוב אחרי מצב נייח, ושוב אחרי בישול של שחקן הגנה, הפעם מאטיפ, כבש את השער המכריע, רק שהפעם זה היה בשמאל ולא בימין. טירוף, התרגשות ואפילו דמעה קטנה. אני מתפלא שהמרכז הסיסמוגרפי לא דיווח על רעידת אדמה באגן הים התיכון, אי שם בין מדריד לת"א.
השילוב של פגרה ארוכה, שהביאה לחוסר חדות, עם רשת נקיה שהיתה בראש סדר העדיפות הקלופי, הביאו לכך שטוטנהאם החזיקה בכדור כשני שליש מהזמן ואף בעטה למסגרת הרבה יותר מליברפול (8-3). הניצחון הושג בעיקר בזכות לחימה עיקשת של כל השחקנים והגנה מתואמת שצימצמה את מרחב הפעולה של טוטנהאם למינימום.
כשאתה זוכה בתואר אף אחד לא יזכור שאולי הפנדל היה גבולי, ושהזמן שנידרש למילנר וטרנט להגביה כל כדור קרן היה בערך כמו הזמן שלוקח לצב עיוור לחצות את המגרש.
אנחנו כן נזכור שאוריגי בעט לשער שלוש פעמים בליגת האלופות, ואתם כבר מנחשים את אחוזי ההצלחה שלו.
credit to uefa champions league facebook page
כשנשמעה שריקת הסיום, אמרה לי אישתי שהיא חושבת שאני עדיין לא מעכל, וכרגיל היא צדקה.
קלופ אמר אחרי המשחק ש"בכנות, אני מרגיש עבור משפחתי בעיקר הקלה", ולמען האמת אחרי העונה הזו, אני מרגיש כאילו הוא חלק מהמשפחה שלי, וגם הוא כרגיל צדק.
כשהגענו הביתה והסתכלתי בתמונות הניצחון, ומשחקים כאלה תמיד מספקים תמונות נפלאות, התחלתי להבין.
הבנתי שלפחות עד פתיחת העונה הבאה אני נשאר רק עם האופטימי.
שמתי עליי את חולצת ה kop שלי ונרדמתי עם חיוך.
כבשנו את אירופה / ניצחנו במדריד /
הגביע הוא שלנו / שלנו לתמיד /
Allez, Allez, allez
הרגשה נפלאה לזכות בזה גם עבורי כאוהד (וכלל האוהדים) אבל גם עבור השחקנים והצוות בגלל העונה הגדולה והגמר הקודם. זה היה חייב להיות שלנו.