קולות האכזבה שנשמעו בקרב חלק מאוהדי הפועל ב"ש בתום התיקו 0-0 מול סאות'המפטון מוכיחות עד כמה התקדמה הקבוצה שבעבר אוהדיה חוו ממנה בעיקר אכזבות. לפתע אותם האוהדים מאמינים שהקבוצה מסוגלת להעפיל לשלב הבא. תיקו או הפסד מכובד כבר לא נחשב כהישג, בטח שלא בטרנר, במבצר שהקבוצה לא הפסידה בו מאז הקמתו.
ועם זאת, היה גם משחק שלא התעלה לרמה גבוהה. ניתן לומר שהיו שתי קבוצות שרצו לנצח, אך יותר מכך, חששו לא לספוג. בעוד ברק בכר עלה כהרגלו במערך שלושת הבלמים שעבד עד כה בצורה מיטבית, קלוד פואל, מאמן סאות'המפטון, עלה בהרכב שניצח גם את ספרטה פראג ונתן מנוחה לחלק מהכוכבים שלו, לפחות בפתיחת המשחק. החלוץ צ'רלי אוסטין, אחד מכוכבי הקבוצה, נשאר בבית לנוח ולהתכונן לקראת המשחק מול לסטר בראשון. גם טאדיץ' והויברג ששולבו בהמשך מול ב"ש, לא פתחו.
סאות'המפטון להערכתי היא הקבוצה החזקה בבית. קבוצה אנגלית טיפוסית, פיזית מאוד, טובה בכדורי גובה וכדורים נייחים, משחקת כדורגל מהיר עם מחלקת נוער כשרונית מאוד שלא מפסיקה לייצר כוכבים. יחד עם זאת, ב"ש לאורך כל המשחק יכלה לה והוכיחה שהיא מסתכלת לשחקן כמו רדמונד שנרכש השנה ב-13.5 מליון ליש"ט (לשם השוואה זה יותר מפי שתיים מהתקציב של כל ב"ש), בלבן של העיניים בלי לחשוש.
תחילת המשחק התאפיינה בעיקר בגישושים עד שב"ש השתלטה על המשחק והגיעה לחצאי מצבים בראשות מליקסון וואקמה שהחזיקו את האמצע והניעו את הקבוצה. פואל ראה שקבוצתו מאבדת את השליטה במגרש וחוזרת לאחור, ערך כבר בדקה ה-35 חילוף ראשון והכניס את טאדיץ' על חשבון הסקת' הצעיר על מנת לאזן את הכוחות.
המשחק היה שקול ובעוד סאות'המפטון משחקת במערך עם חלוץ אחד ולא מרבה לתקוף עם מספר רב של שחקנים, דווקא ב"ש כן מנסה, אבל חסר לה השחקן הנוסף שיכול היה לעזור לה להחזיק טוב יותר במרכז המגרש ולנהל את המשחק בצורה טובה יותר. סאות'המפטון סימנה נקודת חולשה ותקפה בעיקר מכיוונו של טאדיץ' שחלף פעם אחר פעם על מיחאי קורהוט, המגן השמאלי החדש של ב"ש שמסתמן כשחקן טוב מאוד התקפית, אך מאוד בינוני בפן ההגנתי.
וואקמה נשמר על ידי שניים ולעתים אף שלושה שחקנים ומאחר והקישור של ב"ש היה דליל מהרגיל נאלץ להיכנס פעמים רבות לאמצע ובכך נפגעו יתרונותיו הבולטים כשחקן כנף.
שיטת שלושת הבלמים של בכר אמנם מוכיחה עצמה הגנתית בצורה מיטבית, אך צריכה להישאל השאלה האם גם לאחר הדקה השישים, כאשר בכר ראה שהמשחק די מאוזן וסאות'המפטון בסך הכל מרוצה מתיקו, לא היה כדאי להוציא בלם ולהכניס עוד קשר על מנת להכניס יותר מחץ וכח בהתקפה? גם כאשר בוזגלו החליף את מליקסון, השליטה במגרש עברה לרגלי האנגלים ורק הוכיחה את החשיבות של מליקסון למשחק ההתקפה של ב"ש.
החלוץ לוסיו מרינאו שהובא במיוחד בשל משחק הראש שלו והפיזיות הרבה שלו, שוב לא הצליח להוכיח את היכולות ההתקפיות שלו ונבלע בין הבלמים החזקים והגבוהים של סאות'המפטון – בעיקר ואן דייק ההולנדי המצוין. עם זאת, ניתן לומר שלוסיו בהחלט התאמץ ועזר רבות במשחק ההגנה של הקבוצה. השאלה אם לכך הוא הובא והאם לכך ייעד אותו ברק בכר? אמנם מוקדם עדיין לקבוע חד משמעית לגבי לוסיו, אך לטעמי מדובר בחלוץ בינוני שלא מביא את הערך המוסף לקבוצה.
בתום המשחק ענה ברק בכר בתשובה לשאלת עיתונאי על כך שהוא לא עושה שיקולים על פי דרישות ורצונות של בני משפחתו של שחקן כזה או אחר. האמירה הזו תפסה תאוצה וייצרה מהומה ואני לא מבין על מה המהומה? כך צריך להתנהל כל מועדון וכל מאמן. משחק רק מי שטוב מקצועית ומי שלא פתח, יישב על הספסל ויחכה להזדמנות להוכיח שמקומו על המגרש. הפארסה החדשה ישנה של יעקב בוזגלו שממשיך להיות מתוסכל שבנו לא מוערך מספיק, מוצתה כבר. הפתרון הטוב ביותר הוא התעלמות. זכותו להרוס את הקריירה לבן שלו אבל אנחנו לא חייבים לשתף פעולה ולתת לאיש במה. כנ"ל לגבי בן שהר.
לסיכום, בתום שני משחקים בשלב הבתים של הליגה האירופית, הפועל ב"ש ניצבת עם ארבע נקודות בבית שכונה לפני כן ״בית המוות״ וכל אוהד באר שבעי שפוי היה גאה לסיים את הבית עם ארבע נקודות. אף אחד לא האמין שבשלב זה לב"ש יהיה עדיין סיכוי להעפיל שלב כאשר המשחק הבא, בבית מול ספרטה פראג יהיה משחק מפתח שיראה לאן פניה של ב"ש מועדות.
