לדברים הטובים מתרגלים מהר

לאהוד קבוצה בסגנון של הפועל חיפה כרוך בהמון סבל מתובל במינונים קטנים של אושר בתוספת של קבוצה מעבר לכביש שחוגגת לך על הראש תארים, אבל המזל בחיים הוא שגם במשוואה מתמטית יש לפעמים סטיית תקן ולפעמים, משום מקום, מגיעה עונה כזאת שהכל מתחבר בצורה שגם אחלה אנתרופולוג לא יצליח להסביר. פתאום יש לנו קבוצה שכיף לראות אותה, כל שחקן נלחם ומחובר למועדון והשחקנים אשכרה באים להודות לקהל, שזה הכי יפה לראות.

זה דרבי וזו מלחמה וזה קרב על העיר ועל הכבוד שלנו. היום אנחנו השכנים המעצבנים של העיר כמו שאלכס פרגוסון קרא לאוהדי הסיטי בזמנו, והיום אנחנו אלו שאומרים למי שאמר בזמנו שאין בחיפה מקום ל2 קבוצות לעשות סיבוב בעיר ולהרגיש את האווירה, וכמו עוף החול אתה מגיע לסמי עופר ויש קרוב ל-10,000 אדומים שזה מדהים. כי ב-33 השנים האחרונות הקבוצה מעבר לכביש לקחה 12 אליפויות ו-5 גביעים ואנחנו עם אליפות אחת קטנה גדולה.