פעם בשכונה (סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה80) היה לנו מפגש קבוע בימי שישי. היינו רואים ביחד כל החברה בשכונה את הסידרה ״סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים״.

מי שלא מכיר, זאת הייתה סידרת בדיונית על איש בעל כוחות מיוחדים שהושתלו לו יד, רגליים, ועין מלאכותיים, שהפכו אותו לאדם ביוני. אוסטין היה מסוגל לרוץ במהירות של 100 קמ״ש. ידו הייתה בעלת כוח אדיר ולעינו הביונית היה כושר לראייה מרחוק, בסוף כל פרק בדרך הביתה היינו בטוחים בהשפעת הסידרה שגם לנו יש כוחות מיוחדים, לפעמים זה היה נגמר במכה קטנה בכנף ולפעמים זה היה נגמר במיון עם שבר.

המרחק בין החלום להיות סטיב אוסטין לבין המציאות ששם אתה ילד זב חוטם בלי כוחות מיוחדים הייתה תמיד גדולה וכואבת, גם הפועל חיפה וחיים סילבס המאמן כבר האמינו שיש להם כוחות מיוחדים, אחרי ניצחון מקרי 1-0 מגול מקרי של אלי בלילתי המגן השמאלי על הפועל כפר סבא במחזור הראשון ותיקו 0-0 בדרבי במחזור השני (אומנם בדרבי הייתה הקרבה ומלחמה של כל השחקנים, אבל הקבוצה התרכזה בעיקר בהגנה בלי איום ממשי על השער של היריבה).

במחזור השלישי נסענו לטדי לפגוש את המועדון הכי לחוץ ומשוגע בכל המזרח התיכון. עמידה נכונה בהגנה עם יציאה חכמה למתפרצות סידרה לנו 2 שערים מ3 מצבי הבקעה, ניצול מצבים כמו ברצלונה בימים הגדולים.

המחזור הרביעי סידר לנו משחק ״נוח״ על הנייר הפועל חדרה בבית. אחרי 7 נקודות מ9 האפשריות סילבס איבד את הדרך והחליט לשנות את המערך, עבר ממערך של 3 בלמים ל2 בלמים, מה רע?

זה לא רע אם יש לך את הכלים לשחק התקפי ולהכריע את המשחק על חשבון העמידה הטקטית שעבדה כל כך טוב ב3 המחזורים הראשונים, חדרה, שעוד באו לשחק כדורגל, אמרו תודה ועלו ל2-0 די קל, אחרי זה כבר לא ממש ראינו כדורגל יותר. חדרה נשכבו על הדשא ופתחו מחלקה של בית חולים רמב״ם על הדשא בסמי עופר, גם השופט היה גם חלק מהפארסה הזאת ועצר את המשחק לרגעים ארוכים ומיותרים, זה חבל כי חדרה שהיא רוצה לשחק יש לה כדורגל טוב יפה ויעיל חבל שבד.נ.א שלהם הם עדיין חושבים שהם משחקים בליגה א׳ מחוז צפון, אבל כשחושבים על זה לעומק, מה בעצם אנחנו רוצים מהפועל חדרה?

זה סוג של מראה של כל הליגה הזאת שזה אומר המון המון דברים שלא קשורים למשחק עם מעט מאוד כדורגל נטו. סילבס עוד ניסה לשנות את המשחק והפועל חיפה הצליחה לחזור למשחק עם 2-1 אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

שבת בי״א באשדוד עוד משחק לא סקסי ולא מתוקשר, אבל מה לעשות שזה הלחם והחמאה של הליגה הזאת. המשחקים האלו הם בדיוק ההבדל בין פלייאוף עליון לפלייאוף תחתון בליגה הזאת.

כמה תובנות לסיום

1 – להוציא את עדן בן בסט במחצית זאת החלטה אמיצה, אבל לא חכמה לדעתי.

2 – הזר החדש ניקולה גולאן הסרבי שהגיע על תקן בלם/מגן שמאלי? אז אחרי אתמול אולי הוא בלם טוב, אבל מגן שמאלי הוא לא.

3 – מי יודע מה קרה לאמרי ולשמן?
סיפרו לנו שהוא חלוץ זר מגינאה ששיחק בליגה הקנדית, כרגע הוא כמו מיץ פטל – אף אחד לא יודע איך הוא נראה.

4 – קווין טאפוקו, יש לו הכל – הוא גבוה, הוא חזק, הוא טכני, והוא תמיד נמצא במקום הנכון אבל, וזה אבל גדול, הוא השחקן הכי חלש בהפועל חיפה. איך זה יכול להיות אתם שואלים? כי כדורגל במציאות זה לא פוטבול מנג'ר בסוני פלייסטיישן.

5 – דובי שטיין, הפיזיותרפיסט המיתולוגי של הפועל חיפה כבר 53 שנה במועדון! מינוס שבועיים
עוד פעם, 53 שנה בהפועל חיפה
עוד פעם, 53 שנה בהפועל חיפה

מקווה שמי צריך לא יתן לזה להיגמר ככה והוא עוד יחזור למערכת.