קיוויתי שלא אצטרך לכתוב טור נוסף על המצב ההזוי הזה, אבל הזמן עובר והקורונה לא, אז בבקשה. חמישה שבועות בתוך ההגבלות המצב הולך והופך להיות קשה יותר, יש לכך מספר סיבות לגיטימיות יותר או פחות.
מצב רוח שפוף, אין ספורט לייב בכל העולם, סגרו לילדים-שחקנים את הליגה, לא נפגשים עם חברים לקבוצה, שהיה בבית במסגרת/לא מסגרת, לא ניתן להתרחק מהבית, בתי ספר (על מגרשיהם) סגורים, פארקים סגורים ועוד.
מה עושים? כיצד מרימים את הילד ספורטאי מהמצב הזה?
פה ניתן ללכת לשני מקומות שונים. האחד תלוי בכם, השני תלוי בקבוצה בה הילד שלכם מתאמן ובמאמן שלו.
בטור הראשון בנושא הקורונה והספורטאי הצעיר, נתתי מספר תרגילים אותם ניתן היה לבצע לבד, או בזוגות, אך זה כבר נפל בעקבות ההגבלות שהשתנו תכופות. בטור קצר זה, אנסה להוסיף סנט או שניים, על הדרך בה בחרנו אנחנו להתמודד ולשמור את יהונתן בתוך הענף בו הוא מתאמן ומשחק. נכון, זה לא כמו להתאמן במסגרת קבוצתית, אבל כן יכול לטפל בנושא השעמום, הריחוק מהמשחק והחברים ובעיקר חוסר הספורט לצפייה בעת הנוכחית, וכנראה שלעוד חודש-חודשיים לפחות.
היות ולא כולם משחקים ומתאמנים באותו מועדון ובטח שלא באותן שכבות גיל, אין יכולת לקבוע לכולם את מדיניות המועדון. במועדון של יהונתן בני החליטו על אימוני זום בשני אופנים שונים, אימוני קורדינציה ואימוני שמירה על כושר וחיזוק הבסיס. לא אתייחס לחלק זה מלבד הערכה רבה לצוות המאמנים והסגל המקצועי שממשיך להיות בקשר ספורטיבי עם הילדים 3-4 פעמים בשבוע.
פה אני נכנס לאפשרות הנוספת, המתאימה לגילאים הצעירים יותר (לדעתי) כי בשכבות גיל מאוחרות יותר דברים מסוג זה מקובלים יותר ותורמים יותר. תחשבו רגע, כמה פעמים דיברתם עם הילד על האימון שלו בצורה מממוקדת הכוללת שאלות מקצועיות? כמה פעמים שמעתם ממנו מושגים כמו "ריצה לשטח מת", "פתיחת הזדמנות", "ראיה מרחבית" או "ויסות כוח"?
יכול מאוד להיות שאתם כבוגרים מבינים את זה. לילדים-ספורטאים, למרות העבודה באימונים, זה עדיין לא חקוק בראש. אתם בטוחים שהם בקיאים ואז הגעתם לצפות במשחק שלהם בשבת ומצאתם את עצמכם תופסים את הראש על זה ש"הוא לא פותח לשטח מת!" או "הילד שלך לא מוסר, תראה איך הבן שלי פתח לו הזדמנות ושטח".
לאור זאת, החלטתי כהורה לשחקן, יחד עם המאמן של הבן שלי (אני מעריך את דעתו, אני סך הכל הורה, הוא מאמן), ליצור סט אימונים חדש, מותאם לזמן הבית הכפוי עלינו ועל הילדים ופה אני שוטח אותו בפניכם.
הסברתי בעבר שזמן ניתוח משחקים חשוב מאוד לילד-ספורטאי ומאפשר זמן משותף עם ההורה. הבעיה היא שילדים בגיל צעיר יכולים להשתעמם לאורך צפיה במשחק שלם בטלוויזיה, בטח ובטח אם התוצאה ידועה. מצד שני, צפיה אך ורק בתקצירים מעוותת את תפיסת המשחק של הספורטאי הצעיר (כתבתי על כך בטור הקורונה הקודם).
אז מה עושים? תקצירים זה מבורך אם ניתן ליצור מהם חוויה לימודית ולהכניסם למערך הלימוד בתקופת בית ממושכת זו, מה שאפשר וכדאי לעשות מתחלק לשני חלקים:
- הכנת סרטון קצר מתקציר הכולל מספר מהלכי כדורגל בהתאם לידע שהילדים קיבלנו באימונים
- סרטון נוסף לניתוח אותם מהלכים (כולל הילוך איטי, עבודה עם חיצים, כתוביות והסברים)
הסברים מלווים את הסרטונים ומסבירים בדיוק את המהלכים
שיטת העבודה:
ביום קבוע בשבוע המאמן (או אבא, אם אין נכונות במועדון או בקבוצה) שולח לספורטאים הצעירים את סרטון א' הכולל מהלכי כדורגל משובחים הערוכים ברצף ונותן לצעירים זמן מוגדר מראש לנתח את הסרטון לפני מושגים ומונחים אותם הם למדו במהלך העונה. לאחר הזמן שנקבע להעברת דוחות הצפייה ע"י השחקנים, משחררים לשחקנים את הסרטון הערוך, הכולל כאמור הסברים, הילוכים איטיים וחיצי מטרה. הילדים יכולים לבדוק האם מה שהם חשבו עליו הוא אכן כוונת המאמן, או שהם הבינו את המהלכים בצורה שונה.
לקינוח ועל מנת ליצור דרייב ותחרות גם בעידן זה, ניתן לתת לשחקן המנצח, אותו שחקן שהניתוח שלו היה הטוב ביותר, לבחור את הקבוצה שאת מהלכיה ינתחו לפעם הבאה. סעיף זה רלוונטי מן הסתם כשיש מספר שחקנים יחד באתגר, או שהקבוצה אכן לוקחת את זה כמשימת חובה, כמו אימון לכל דבר ועניין.
הצעתי להורים לקחת חלק בתרגולים שנשלחים לילדים, שכן ניתוח מסוג זה מפעיל גם את הראש שלנו ההורים
שימוש בתקצירים בצורה זאת מאפשר לשחקנים הצעירים לראות הלכה למעשה מקבוצות סופר-מקצועיות, כיצד הדברים הבסיסיים שהם לומדים באימונים אכן מיושמים ברמות הגבוהות. זה נחמד לראות שמסי או רונאלדו, רצים לשטח מת לקבל כדור לגול, או שחקן קו כמו דיבאלה שנכנס פנימה ומפנה שטח לדאנילו שחופף אותו לפני הכנסת כדור לרחבה. אולי בצורה הזאת, השחקנים הצעירים יפנימו מהלכים ותרגילים שעבדו עליהם, כשהם רואים אותם מבוצעים בשלמות כמעט.
"אימון" מסוג זה משיג, או אמור להשיג, שלושה הישגים שונים:
- שמירה על הקשר של הילד למשחק גם כשאין משחקי לייב לראות
- הפעלה ומאמץ של הראש בניתוח ממוקד לספורט בו הוא מתאמן
- ריענון וחיבור של תרגילים אותם הילדים למדו לבצע אל מול הביצוע ברמה המקצועית הגבוהה ואולי כך להשלים את האימון הפיסי עצמו (שבוצע לאחרונה לפני חודש וחצי לפחות).
סדרת האימונים הזו כבר החלה בקבוצת שנתון 2009 בה מתאמן יהונתן במחלקת הנוער של עירוני הוד השרון, ולפי התגובות, לפחות בשלב זה, הילדים אכן עומדים בהישגים הנדרשים כפי שהמאמן שלהם רוצה לראות.
ועד הטור הבא, שיגיע בשאיפה כבר כשהקורונה תהיה מאחורינו, רק בריאות ושנחזור מהר למגרשים.
