//נכתב על ידי יוחאי שטנצלר ומוטלה רפלד
הליגה הצרפתית קצת איבדה מכוחה בשנים האחרונות, יש אפילו שהפסיקו לכלול אותה כאחת מחמשת הגדולות. תרמה לכך השליטה של ליון בעשור הקודם, שזכתה ב-7 אליפויות רצופות והפערים הכלכליים העצומים שיצרה פאריס סן ז'רמן בשנים האחרונות בזכות השייחים.
אבל השנה הליגה האטרקטיבית הזאת חזרה בגדול עם קרב משולש מותח ומרגש בין פ.ס.ז', מונאקו וניס המפתיעה, ועבורי, משחק העונה שיערך בראשון בערב הוא סוג של נוסטלגיה. ציינתי כבר שאני אוהד של מונאקו, הפכתי לכזה באמצע שנות ה-90', בדיוק בתקופה שבה מארסיי הורדה לליגה השנייה בשל קניית משחקים, וכשפ.ס.ז' הפכה למועדון משמעותי. כבר אז שנאתי את הפריזאים העשירים והשחצנים ועודדתי את האדומים לבנים של קלינסמן ושיפו.
לרגל משחק העונה ביניהן, החלטתי לעשות השוואה בין שני החלוצים של הקבוצות, שמסתבר שיש ביניהם לא מעט קווי דמיון: אדינסון קבאני ורדאמל פלקאו: שניהם כובשי שערים מחוננים ודרום אמריקאים – קבאני מאורוגוואי, פלקאו מקולומביה. בנוסף, שניהם מספרי 9 וילידי פברואר (פלקאו בן 30, גדול בשנה מקבאני).
תחילת הדרך
קבאני דווקא נטש ראשון את יבשת הולדתו, אבל לקח לו זמן להיכנס לעניינים. בגיל 20 הגיע לפלארמו, העביר שם ארבע עונות סבירות, לפני שהושאל לנאפולי שרק בתום עונה ראשונה חלומית החתימה אותו. שם הוא הטביע את חותמו בגדול, כשבשלוש עונות שם לא ירד מ-30 שערים לעונה, והחזיר את הקבוצה המרגשת הזאת לעניינים.
פלקאו הגיע לאירופה רק בגיל 23, אבל מיד חורר רשתות בפורטו במדיה כבש 34 ו-38 שערים, לפני שעבר לאתלטיקו מדריד בהעברה של 40 מיליון יורו, בדיוק בעונה שבה קבאני השלים את העברתו לנאפולי תמורת 15 מיליון בלבד. אתלטיקו הייתה סוג של נאפולי, מן גלגל שלישי ואנדרדוג בליגה וגם שם הוא כבש בצרורות יותר מ-30 שערים בעונה, כשהוא הופך למלך של הליגה האירופאית בה זכה גם עם פורטו וגם עם אתלטיקו.
המעבר לצרפת
במקביל באותה עונה ב-2013/14 עברו שניהם לצרפת. פלקאו הגיע למונאקו שחזרה לליגה העליונה תמורת 60 מיליון יורו, אבל מי ששבר את שיא ההעברות לליגה הצרפתית היה דווקא קבאני שהגיע לעיר האורות עבור 64 מיליון יורו. משניהם ציפו לגדולות, להיות הפנים של הליגה, אבל שניהם גילו שהחיים בצרפת לא קלים. כשקבאני הגיע לפ.ס.ז' היו שאמרו שזלאטן יעזוב, כי אין מקום לשני כוכבים בכזה סדר גודל, אבל זלאטן נשאר הבורג המרכזי והחלוץ המרכזי. קבאני בסה"כ נתן תפוקה, אבל כשחקן משני, שמשחק לרוב באגף ולפעמים אפילו עולה מהספסל. המספרים שלו עדיין נהדרים כשעד כה הוא לא ירד מ-25 שערים בארבע עונותיו בפריז, אבל הוא לא הפך לשחקן המוביל שהוא רצה להיות.
מצד שני, פלקאו היה חותם על ההישגים של קבאני. הוא התחיל את העונה בצורה סבירה וסיים את מחציתה עם 11 שערים, אבל פציעה קשה במשחק גביע גרמה לו להפסיד את יתר המשחקים וגם את הגביע העולמי. בשנתיים הבאות מונאקו השאילה אותו בהשאלות כושלות באנגליה ליונייטד ולצ'לסי אותן הוא ממש העדיף לשכוח. אחד החלוצים הקטלניים בעולם הפך לבדיחה.
נבחרת
גם בנבחרת יש הרבה דמיון – לקבאני יש המון שערים (37 ב-89), אבל הוא לא מצליח להיות הכוכב הגדול. חסה בצילם של פורלאן וסוארז וכשקיבל את ההזדמנות להנהיג, לא הצליח לעשות זאת. למשל בקופה אמריקה ב-2015, או בגביע העולמי במשחקים שבהם סוארז היה מושעה, הנבחרת נראתה רע מאוד. מצד שני "אל-טיגרה" היה אמור להיות הגיבור והתקווה הגדולה של קולומביה והוביל אותה למונדיאל ראשון מאז שנת 98', אבל שבר את לב האומה כשהפסיד את המונדיאל בברזיל בגלל פציעה. קולומביה דווקא הפתיעה בלעדיו ולאחר מכן הוא דווקא פגע בנבחרת כשהיו מנסים לשלב אותו בכח, בתקופות שהיה חלש. במוקדמות המונדיאל הנוכחי דווקא קבאני מפציץ, עם שישה כיבושים, בעוד שפלקאו רק חזר לאחרונה לנבחרת.
שנת מבחן
והנה השנה, השניים הללו חוזרים לקדמת הבמה. העזיבה של זלאטן החזירה את "אל מטאדור" למרכז העניינים ומרכז ההתקפה של פ.ס.ז', שהפכה להיות תלויה בו לחלוטין. האורוגוואי כבש 20 מתוך 41 שערי הליגה של הקבוצה (ב-19 משחקים בלבד), אז מצד אחד הוא נהיה משמעותי ומפלצתי, אבל מצד שני, הקבוצה בעונה לא טובה בסטנדרטים שלה ומדורגת רק במקום השלישי וככוכב הגדול של הקבוצה, הכישלון ידבק גם בו.
המקרה של פלקאו מעט שונה. הוא משמעותי במונאקו, אבל הוא לא השחקן היחיד. הקבוצה משחקת נהדר ולא תלויה בשחקן אחד ספציפי, עם ההתקפה הפורייה ביותר באירופה (64 שערים ב-21 משחקים), כשהקולומביאני כובש 12 (ב-14 מפגשים) וחוזר לעצמו אחרי שנים של היעלמות.
המשחק יהיה חם, פ.ס.ז תארח כשהיא בפיגור 3 נקודות, כשלשתי הקבוצות שישה ניצחונות רצופים ושני החלוצים הנהדרים הללו בכושר שיא, וזה לא שחסרים עוד כוכבים בשתי הקבוצות. אז השאלה שלי היא – את מי אתם הייתם רוצים בקבוצה שלכם? ואני מפנה אותה קודם כל לאוהד ליון מושבע, ומומחה הליגה הצרפתית שלנו, מוטלה:
מוטלה רפלד:
תתארו לכם באמצע יום יפה, שמיים מעליכם, האהבה איתכם ואתם סוכני שחקנים ממולחים, ועליכם להציע את הסחורה שלכם, לא כנהוג, לבעלי קבוצת כדורגל או מנהלים מקצועיים – אלא לאוהדי כדורגל אקראיים ברחוב.
"הבחור שלי הוא חלוץ'!!', אתם פותחים בצעקות בדוכן הדמיוני שלכם וממשיכים, כשכל העיניים נשואות אליכם:
"למעשה, הבחור הוא חלוץ שלא ירד במשך 9 עונות מ-15 שערים בכל המסגרות, הוא חלוץ מגוון שכובש מכל פינה ברחבה, ברגל ובראש, יודע לעשות תנועה מצוינת ללא כדור, גם לעומק וגם לפינה הקרובה ואפילו לאחרונה הוא התחיל להבקיע בבעיטות חופשיות.
אבל עזבו, מה אני מדבר אתכם על העבר? העונה יש לו יותר שערים מהופעות בכל המסגרות. מישהו מעוניין?". כל אוהד כדורגל שיהיה נוכח באותו שוק דמיוני היה חותם על העסקה הזאת, ואת מי שלא היה חותם הייתי ממליץ לשלוח להסתכלות.
הסחורה היא אדינסון קבאני. בעיניי הוא אחד החלוצים הכי טובים כיום בעולם וגם בו זמנית כנראה אחד האנדרייטדים הגדולים של הדור הנוכחי, שמעריך רק שחקנים עם 85 מהירות בפיפֻ"א וכאלה שמעלים תמונות מצחיקות לאינסטגרם.
אני לא מתכוון לזלזל בלבבות של אלופים, למרות שכבר האלוף הרשמי עבר לככב במנצ'סטר, אבל עושה רושם שפריז סן ז'רמן לא תזכה העונה באליפות, לאו דווקא בגלל פער מהצמרת (שצומצם כבר ל-3 נק' ד"א) סיטואציה שאינה מוכרת לפריזאים – אלא דווקא בגלל איבוד הדומיננטיות המפלצתית שאבדה והיכולת היחסית דלה במשחקים לא מעטים עד כה.
היחיד שמשאיר אותה בתמונה עם סיכוי לזכות באליפות חמישית ברצף הוא הבחור הזה – לא הכי מהיר, לא הכי חזק, לא הכי יפה והכי נוצץ – אבל גולר פסיכי ועקבי, שכובש תמיד. פשוט כך. ממתי רצינו יותר מזה מחלוץ, לעזאזל?
