בפרק הקודם של הרשימה המהוללת שלנו, עסקנו במקומות 11-20 של הספורטאים הפעילים הטובים ביותר בעולם מעל גיל 35, ועכשיו הגענו לטופ של הטופ.
ספורט זה דבר סובייקטיבי כל עוד לא מתעסקים בסטטיסטיקות ומספרים, ולכן הרשימה הזו עלולה לעצבן הרבה אנשים, וככל שמתקרבים לטופ, כך סף העצבים עולה. זה מובן וגם ברור לגמרי למה. ה-"למה" הזה, הוא מה שגורם לכולנו להתאהב בספורט ולהעריץ את האנשים ברשימה הזו שעל חלקם גדלנו ואת חלקם נזכור עד ליומנו האחרון. אבל כמו בסיפורי ילדות ואגדות, אפשר להתחבר לכל אחת ואפשר לשנוא כל אחת, אבל הן שם וכבודן במקומן מונח, כך גם כל אחד מהספורטאים ברשימה.
10. זלאטן איברהימוביץ, בן 39 – את העשירייה הפותחת והכנראה שנויה במחלוקת שלנו (תלוי בכם) פותח אחד החלוצים והאנשים המעניינים ביותר בספורט העולמי. כל כך הרבה רגעים זכורים זלאטן סיפק לנו בקריירה (כמו זה למשל, שהוא הגול היפה ביותר שאני ראיתי בחיים) ועוד כל מיני מטעמים שאין הרבה אנשים בעולם שיודעים לעשות, אבל ככה זה כשאתה זלאטן איברהימוביץ', אתה כנראה פשוט גדול יותר מהחיים. עם בדיחות צ'אק נוריס שהתחלפו בבדיחות זלאטן, קריירה מדהימה בכמה מהקבוצות הטובות בעולם ובעיקר העובדה שאי אפשר להתכחש אליו, גם אם תשנאו אותו וגם אם תאהבו אותו זלאטן יהיה שם ויעשה את מה שהוא יודע לעשות, בלי שיש מי שיכול לעצור אותו כל כך.
הדבר שהוא כנראה הטראגי ביותר בחייו ובקריירה המטורפת של האיש הזה, הוא שלצערו הוא נולד באותו דור יחד עם כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, אחרת היינו מדברים עליו כנראה ככדורגלן הגדול ביותר ב15 השנים האחרונות. בחלק א' של הפרויקט יושב במקום ה-11 והמכובד אינייסטה, שהוא ללא ספק שחקן מהגדולים שדרכו על הדשא, אבל העובדה שהוא בגילו המתקדם משחק ביפן, וזלאטן בגילו המתקדם יותר משחק במילאן ומוביל אותה בצמרת הליגה האיטלקית הקשוחה, שידרגה אותו על פני אינייסטה ברשימה זו, למרות שכלל לא בטוח שמדובר בכדורגלן גדול יותר (בעיניי כן אבל זה עניין אישי לחלוטין של כל אחד) .
כנראה שחלק מהספורטאים המצוינים ברשימה הזו יעלמו עם השנים מהלקסיקון הספורטיבי בעולם, אבל את מספר 10 ברשימה הזו אין לי ספק שאף אחד לא ישכח, בטח לא אף אחד מהשוערים כאן, קחו לכם 9 דקות ו-48 שניות מהחיים ופשוט תהנו.
9. סטיפה מיוצ'יץ', בן 38 – כמה אנשים ברשימה הזו, מעבר לקריירות הספורטיביות המרשימות שלהן יכולים להגיד שביום-יום הם בכלל כבאים או פרמדיקים? אז אלוף העולם במשקל כבד של ארגון ה-UFC יכול גם יכול, ושאף אחד לא יעז להגיד לו אחרת.
יש אנשים שספורט הוא פשוט אצלם בדם, ולכן מיוצ'יץ' בצעירותו אף חוזר על ידי קבוצות בייסבול קולג'ים לאחר שבתור שחקן בייסבול בתיכון משך המון תשומת לב מהמכללות הגדולות בארצות הברית. בגיל 38, הוא אלוף העולם במשקל כבד בפעם השנייה בקריירה וכבר הגן על התואר שלו 4 פעמים בהצלחה רבה ולמרות שהוא לא אחד מהשמות הכי מוכרים ברשימה הזו, הוא אחד הספורטאים המרשימים בעולם מעל גיל 35 ובכלל עם מאזן מרשים מאוד 20-3 כש-15 ניצחונות הם בנוקאאוט בקריירה המקצוענית שלו.
אין ספק שמדובר בספורטאי עם קבלות שלא נופל מאף אחד ברשימה הזו, למרות השוק הקטן יחסית לשאר סוגי הספורט ברשימה.
8.פלויד מייוות'ר, בן 44 – בגדול, הוא פרש סופית לפני שלוש שנים. בקטן יותר, כל הזמן יש דיבורים סביבו על חזרה לזירה נגד כל מיני יצורים אמיצים (לוגן פול ומשאלת המוות), ולכן החלטתי שכן להכליל אותו ברשימה למרות שהוא לא הכי פעיל, ברגע שהוא נכנס לזירה קוראים דברים שלא הרבה לפניו הצליחו לעשות ובטח שלא במאזן הפסיכי שלו 50 ניצחונות מול 0 הפסדים. כן כן, 0 הפסדים. אחד הספורטאים היחידים שאשכרה סיימו קריירה שלמה, בלי להפסיד.
למרות שהשמועות על החזרה הם לא לקרבות בסבב המקצועי אלא לקרבות ראווה (pay day רציני בלי משמעות לקריירה), "מאני" מייוות'ר המזדקן לא יפספס הזדמנות להרביץ קצת תורה באיזה ילד יוטיוב שניצח את נייט רובינסון בקרב אגרוף. המתאגרף ההגנתי הטוב בהיסטוריה לא שולח את יריביו לישון באיזה נוקאאוט עצבני, אלא מתיש ומתסכל אותם כשהוא בורח מהמכות שלהם בלי הפסקה ופשוט מעייף אותם עד שהוא מנחית את המכה המנצחת, שיטה שהוכיחה את עצמה כבר 50 פעם, ומה ששבור לא מתקנים.
שלא יהיה לכם ספק, לא מדובר באיזה אדם נפלא או ספורטאי למופת, אלא פשוט מדובר באדם שהרבה הרבה יותר טוב מכל מי שנלחם מולו, והצליח להשתיק מיליונים של מתנגדים ברחבי העולם, ועל הדרך להרוויח איזה דולר או שניים (לשנייה בערך) לאורך הקריירה.
7. לואיס המילטון, בן 36 – הרבה פעמים בשנה האחרונה ענייני ספורט ופוליטיקה התערבבו לנו, ואחד האנשים הבולטים במאבק הקהילה השחורה בגזענות הוא נהג הפורמולה 1 השחור הראשון אי פעם, ואחד הטובים אי פעם בכלל.
המילטון זכה עד כה ב-7 תארי פורמולה 1 ובעוד שלל תארים בקריירה וכן בתואר אבירות מהמלכה אליזבת אחרי הזכייה הראשונה שלו ב2008 שהפכה אותו לנהג הצעיר ביותר שזוכה בתואר היוקרתי. כבר בגיל 10 זכה הנהג המחונן בתואר הראשון בקריירה כשניצח בסבב הלאומי של בריטניה לנהגי קארטינג, ושלוש שנים לאחר מכן כבר הוחתם על ידי קבוצת מקלארן לפרויקט טיפוח נהגים צעירים. בנוסף לקריירה המצוינת שלו המילטון הוא פעיל סביבתי גדול וטבעוני שאף פועל יחד עם קבוצתו מרצדס למציאת תחליפים שלא מן החי למושבי הרכבים של החברה.
שנת 2020 של המילטון הייתה טובה יותר משל שאר כדור הארץ, כששבר את שיא הניצחונות של מיכאל שומכר האגדי וזכה באליפות השביעית בקריירה. לאוהבי הספורט המוטורי המילטון הוא כבר בדרגת הגדולים ביותר, וכשיפרוש יש לו סיכוי גדול מאוד להיזכר כגדול ביותר שעלה על מסלול המירוצים בפורמולה.
6. טייגר וודס, בן 45 – אין הרבה ילדים בגיל 10 שהם אלופי עולם. אין הרבה אנשים בעולם ששינו ענף בכל תחום שהוא בצורה כל כך דומיננטית, וגם אין הרבה מיליארדרים ספורטאים, ממש מעט. טייגר וודס הוא כל השלושה.
וודס הרים בפעם הראשונה את אלת הגולף בגיל שנתיים בלבד, ומשם האגדה שלו הפכה לענקית עם כל שנה שנוספה לו, כשכמות השיאים שהוא שובר בלתי נתפסת ועם חיוך ו-ווינריות שלא ממש מאפיינת ענף ספורט "אלגנטי" ורגוע כמו גולף הציב את עצמו בטופ של הספורטאים בעולם, כשרוב העולם עדיין חושב שגולף זה לא באמת ספורט. הגולפאי המדהים שלט ביד רמה במשך שנים רבות בסבבי המקצועניים היוקרתיים בעולם בלי תחרות אמיתית, והדבר שהוציא אותו מאיזון ומהמקום המכובד אותו רכש לעצמו בעבודה קשה, היה פרשיית המין הגדולה בה היה מעורב כשבמשך שנים נחשב לאדם רגוע חביב ולא אחד שמסתבך יותר מדי, ולאחריה פרש לתקופה.
כשחזר קצת פחות משנה לאחר מכן ולמרות שלא היה באותו כושר בו עזב את המשחק, הוכיח וודס שיש לו עדיין הרבה מה למכור וזכה בכמה תחרויות בסבב בארצות הברית, אך למרות זאת, זה לא היה אותו דבר. הפעם האחרונה שוודס זכה בתואר משמעותי היתה הזכייה בטורניר המאסטרס האמריקאי בשנת 2019 ומכיוון והוא עדיין רשום בסבב הוא נכנס כמעט לחמישיייה הפותחת של רשימה זו.
ב-23 בחודש פברואר שעבר וודס היה מעורב בתאונת דרכים קשה מאוד ומצבו עדיין לא ברור לחלוטין, אבל לנו נותר לאחל בריאות לאיש שלפחות בכל מה שקשור לגולף וכסף, יש לו הרבה מה ללמד את שאר העולם.
5. סרינה וויליאמס, בת 39 – את החמישייה שלנו נפתח עם מי שלפחות בעיניי, היא הספורטאית הכי גדולה אי פעם. "סרינה סלאם" הפכה את בית משפחת וויליאמס מקומפטון יחד עם אחותה הגדולה וונוס, למעצמת טניס שהעולם לא ראה כמותה בטניס הנשים מעולם, ולא בטוח שיראה שוב, אחרי שהאחות הצעירה תתלה את המחבט.
משנת 1998 מככבת וויליאמס בטופ הסבב העולמי בטניס עם אינספור תארים שגרפה, כמעט 100 מיליון דולר שהרוויחה וכמה שיאים היסטוריים שרשומים על שמה (הספורטאית הכי מרוויחה בהיסטוריה, הכי הרבה זכיות בגראנד סלאם בסבב הנשים). קבלו את הנתון המטורף הבא: סרינה לאורך הקריירה מחזיקה באחוז ניצחונות של 85.2 ובמאזן בלתי נתפסת של 147 הפסדים אל מול 843 ניצחונות.
מאז ומתמיד לקהל בעולם היה מה להגיד על כל מהלך של סרינה, על המגרש וגם מחוץ אליו, שאמרו לה שהיא גברית מדי היא צחקה, כשקראו לה סקסית, היא צחקה, כשאמרו לה ששחורים לא יכולים להיות טובים בטניס בגיל 10 היא צחקה, ובעצם מאז ומתמיד המקצוע האמיתי שלה היה סתימת פיות של מלעיזים, ואת זה היא עשתה בחן סטייל וכשרון שהעולם לא ראה הרבה.
סרינה שהרוויחה מספיק כסף בקריירה ונשואה לאחד ממפתחי reddit, כנראה לא תצטרך לדאוג לארוחה הבאה של ילדיה כפי שדאג לה ולארבעת אחיה ואחיותיה אבא וויליאמס, אבל למרות זאת היא במרדף תמידי אחר גדולה שבעיניי רבים וגם בעיניי, היא כבר השיגה.
4. רוג'ר פדרר, בן 39 – מכירים? אני בטוח שכן ומי שלא, שילך לפתוח אנציקלופדיה ויחפש בחלק של אלים, כי זה פחות או יותר מה שרוג'ר פדרר מייצג.
"קילר" עם קלאס שהורג אותך בעדינות ולא משאיר לאף אחד מקום לספק שמהמשחק הזה הוא יצא עם עוד תואר לארון (חתיכת ארון בכל זאת, 111 תארים בקריירה לא נכנסים לקופסת נעליים), האלוף הבלתי מעורער של ווימבלדון, מלך אליפות אוסטרליה, הסגן של מלך החימר הצרפתי ועוד כל כך הרבה סופרלטיבים שאפשר לשפוך על הטניסאי השוויצרי שבסוף אתם תקיאו, אז די מספיק.
אני מודה ומתוודה שאינני מבין גדול מדי בטניס, אבל כאחד שאוהב כל ספורט באשר הוא, התחושה שלי היא שעכברי הטניס חווים את אותו ריגוש שחווים עכברי הכדורגל בוויכוח האיטי וחסר הפואנטה, מי גדול יותר, מסי או רונאלדו, אז פדרר ונדאל (ואולי גם ג'וקוביץ', זה לשיפוטכם), במקום לפעמים פשוט ליהנות מהמתנה האדירה שקיבלנו כצופים, אינפלציה של ספורטאים מחוננים בענף האהוב עלינו ואשכרה, רק לבחור מי אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים. אם אני הייתי צריך לבחור, מבחינתי פדרר הוא ללא ספק האיש. כאחד שמייצג את כל מה שיפה בספורט, אדם צנוע ונעים לבריאות שקורע לגזרים כל יריב, הוא השילוב האולטימטיבי של ספורטאי ואדם בעיניי, ועדיין, השלושה שלפניו פה ברשימה עושים דברים שאף אחד לא עשה וגם לא יעשה אחריהם, בזמן שאחרי פדרר יש שניים שכבר דולקים במהירות רבה, ולכן הוא מגיע "רק" למקום הרביעי והמכובד מאוד ברשימה שלנו.
בואו נעצור שנייה וניזכר בפסקה הראשונה. ניקח אוויר ונספור עד 10, ויאללה, התחלנו את שלישיית הפודיום:
3. כריסטיאנו רונאלדו, בן 36 – קשה למצוא עובדה שמעט אנשים יודעים על כריסטיאנו רונאלדו, אבל אני אנסה בכל זאת: לבחור יש שדה תעופה על שמו. כן כן מה ששמעתם, שדה התעופה הבינלאומי של איי מדירה בפונשל, פורטוגל, בהם גדל רונאלדו, הוא על שמו של שחקן הכדורגל הנפלא הזה.
אוקי עכשיו שסיימנו עם זה, כנראה שהרבה מאוד אנשים כאן לא יסכימו עם הבחירה של רונאלדו "רק" במקום השלישי, אבל בואו נתרכז בעיקר ולא בתפל: השחקן הכי טוב בהיסטוריה של ליגת האלופות, אולי השחקן הכי טוב בהיסטוריה של הכדורגל בכלל, בעל קריירה עשירה בשוערים בוכים שהשאיר אחריו, מספק מעבר לחיוך של עשרות מיליוני דולרים וכישרון בלתי נגמר את העובדה הפשוטה שכשאתה טוב מספיק במשהו, מישהו ישים לב אלייך. למזלו של כריסטיאנו, הבחור שבאמת שם לב אליו והביא אותו לקדמת הבמה של הכדורגל העולמי היה סר אלכס פרגוסון, שאחרי שקיבל ממנו בראש במשחק מול ספורטינג רץ להחתימו, פריבילגיות של אנשים עם תואר מלוכה אני מניח.
אני באופן אישי, מעריך את רונאלדו מאוד על הקריירה שעשה בטורנירים השונים בכדורגל אבל מבחינתי, הגדולה האמיתית שלו היא דווקא בגזרת הנבחרות. גם במנצ'סטר יונייטד וגם בריאל מדריד רונאלדו שיחק עם שחקנים שלמרות שהוא טוב מהם, עדיין נמצאים בקטגוריות של השחקנים הטובים בעולם באותו זמן, והרמה פחות או יותר היא זהה בין כל שחקני הסגל, כך שגם אם הוא לא משחק, כנראה הקבוצות הנ"ל יגיעו להישגים לא רעים בכלל, והוא הבונוס. מצד שני, כשרונאלדו לובש את המדים הלאומיים של פורטוגל, הוא בהכרח משחק עם שחקנים שלא ברמה שלו כמעט באופן מוחלט, ולמרות העובדה הזו הוא הצליח להביא את הנבחרת שלו להישגים אדירים (בניגוד לאחד אחר שלא ברשימה הזו, בחור נמוך יותר) והשיג הרבה יותר ממה שמישהו ציפה ממנו בנבחרת הלאומית, ועל כן זכה בתואר אבירות על ידי נשיא פורטוגל וכאמור, בשדה תעופה בינלאומי על שמו.
לאיש המאוד מיוחד הזה שעשה הכל וראה כל מה שאפשר בכדורגל, אין כוונה להפסיק לשחק בקרוב וככל הנראה המשותף לו ולשני החבר'ה הבאים ברשימה היא העובדה שרק הפציעות ייקחו מהם את הקריירה בגילם המופלג, אחרת הם ימשיכו לשחק עד הקבר, ולנו נשאר רק להודות שזכינו לראות טיטאנים כאלה שהופכים ספורט לאומנות.
2. לברון ג'יימס, בן 36 – מי שמכיר אותי, יודע כמה היה לי קשה לא לשים את שחקן הכדורסל האהוב עליי בעולם בפער, במקום הראשון. אבל צריך להיות הוגנים, ולמען ההגינות הוא הגיע למקום השני במירוץ צמוד מהמקום השלישי, וקצת במרחק מהמקום הראשון כי בכל זאת את המקום הראשון השוו לאלוהים (מייקל ג'ורדן) ממש לאחרונה.
אז מספר 23 בלייקרס, אחד משחקני הכדורסל הטובים שדרכו על הפרקט אי פעם, הוא בעצם הספורטאי שהוליד את שם הפרויקט הזה "כמו יין טוב" כעדות לעובדה שגם אחרי 18 עונות אינטנסיביות וקורעות מנטלית ופיזית, הוא עדיין ממשיך להשתפר. אולי הספורטאי שהכי הרבה רצו לראות נופל בקריירה, ואחד שחווה מפלות כואבות באמת (4-0 לסן אנטוניו בגמר הראשון שלו, שהיה נראה כמו משחק בין קבוצות קט-סל לקבוצת בוגרים ממש טובה) אבל היה אחראי למספר רגעים בלתי נשכחים, שגרמו למיליונים של ילדים להתאהב במשחק, כולל כותב שורות אלו.
הרגע שלי לפחות הכי זכור, הוא בשיא אימפריית הרשע של מיאמי מול הנוקמים מסן אנטוניו. פיק אנד רול בינלאומי בין טוני פארקר לטיאגו ספליטר הברזילאי שזכור יותר מימיו בטאו ויטוריה\ קאחה לאבורל ובשליטה מתחת לסלים באירופה, משאיר את ספליטר פנוי לשתות קפה לפני שהוא עולה לדאנק ביד אחת שלכאורה אמור להיגמר בסל, אבל אז בא לברון. והוא יוצר כזו התנגדות עם הבלוק שאפשר היה להניע מטוס בעזרת האנרגיה שנוצרה בכדור בין שתי הידיים שלהם, וכוחו של אותו פיצוץ אני רוצה לשאול אתכם שאלה: מישהו זוכר מה עשה טיאגו ספליטר מאז שחטף את אותו בלוק רצחני? כן, לא חשבתי אחרת.
המון ביקורת יש בעיקר היום כשכל אחד הוא מלך העולם מאחורי המקלדת על השחקנים והספורטאים, על אלו שלא מדברים מספיק ועל אלו שמדברים יותר מדי ודואגים לצרכים שלהם כבני אדם על חשבון הצרכים של האוהדים מהם כספורטאים, וג'יימס הוא ככל הנראה אחד מאלו שסופג הכי הרבה אש על ההחלטות שלו לנצל את השפעתו ומעמדו בשביל מבחינתו, ליצור מציאות טובה יותר במקום שבו הוא חי. ואם הוא היה רואה חשבון שממש טוב בראיית חשבון ומדבר על פוליטיקה, הייתם מתעצבנים באותה צורה? זה שאלה שצריך לשאול את האנשים שמבחינתם "שישתוק ויכדרר", וזו תופעה שצריכה להיעלם מהעולם כי גם הספורטאים הגדולים ביותר בסוף היום הולכים להתקלח ולישון, כמו שאר בני האדם.
אז מספר 23 בלייקרס, אחד המקריחים ומחזירי השיער המרשימים ביותר שידעה הליגה הטובה בעולם והופך שחקנים לשומרי מסך מספר 1 בעולם, תודה רבה לך על 18 שנות כדורסל מדהימות יותר או פחות, אל תפרוש אף פעם, אבל תפנה מקום למספר 1 ברשימה שלנו.
1. טום בריידי, בן 43 – אני מודה ששברתי את הראש הרבה זמן למה טום בריידי הוא המקום הראשון ברשימה הזו, איך הוא יותר טוב מ-19 ספורטאים ענקיים כל אחד בתחומו ומה הופך אותו לראש הרשימה ועלתה לי רק מילה אחת בראש: קונצנזוס. לכריסטיאנו יש את מסי, ללברון יש את סטף\יאניס וחברים אחרים, אבל אף אחד לא מעז לגרד את האולימפוס עליו יושב בריידי, שמצטרף למייקל ג'ורדן, ישו, אללה, אלוהים, בודהה וסליחה למי ששכחתי, במקום ששמור באמת לגדולים ביותר, שהגזימו עם הגדולה.
בריידי התחיל את הקריירה שלו בניגוד לשניים האחרים בשלישייה הפותחת לא כאיזה הבטחה גדולה, היישר מהמקום ה-199 בדראפט של שנת 2000, והיחיד שבאמת ראה את הפוטנציאל הענק שלו היה המאמן האגדי ביל בליצ'ק. שנים לאחר הבחירה והפיכתו לכוכב על, בעלי ניו אינגלנד אמר כי הבחירה בבריידי הייתה הצעד החשוב ביותר במועדון.
בפוטבול יותר מכל ליגה בעולם כנראה, השחקנים לעולם לא גדולים יותר מהמועדון, ומי שלא טוב לו ולא משנה עד כמה הוא מוצלח, מהר מאוד ימצא את עצמו כאויב האוהדים ולא ישאר באותה קבוצה, וכנראה גם לא יחזור אליה, ההבדל בפנאטיות של אוהדי הפוטבול לעומת קהל הקונצרטים ב-NBA לדוגמא, זה משהו שלא אבין לעולם. בריידי הצליח למתג את עצמו כמאמי הלאומי של ניו אינגלנד, כשתפר לקבוצה תואר אחרי תואר וזכה ב-6 סופרבולס במדי הפטריוטס. עוד נקודה שמבדילה אותו משני החברים שאותם הקדים לרשות הרשימה היא העובדה שהוא פשוט לא מפריע לאף אחד. כשנגמר הסיפור עם הפטריוטס, אף אחד לא שרף את החולצות שלו, איחלו לו בהצלחה ושלחו אותו לדרכו. כשהוא ניצח במדי הבאקנירס את הסופרבול האחרון, אחרי שקבוצתו חיסלה את קנזס סיטי צ'יפס של היורש המיועד פטריק מהומס שהייתה הקבוצה העדיפה, מהומס אמר שהוא באמת לא חושב שיש מה לעשות בשביל לנצח את בריידי.
בנוסף להיותו בעל אייקיו של טייס קרב, הוא על הדרך מציג משפחה פוטוגנית בהגזמה כשאשתו היא הדוגמנית ג'יזל, וכן גם בזה הוא ניצח את כולם ברשימה. אבל נחזור רגע לעניין הקונצנזוס: בריידי הוא שחקן הפוטבול הגדול אי פעם, זה כמו לקבוע שזה לא באמת דבש על הבננה, כמו שזה לא הסבב בחירות האחרון לזמן הקרוב או כמו לומר שגורי כלבים זה חמוד, זה פשוט אמת נכונה ומוחלטת, וזה מה שהביא לו את התואר הספורטאי הטוב בעולם מעל גיל 35, לפחות פה אצלנו בהזווית.
