עד לפני עשור, ספורטאי שהיה בשיאו אחרי גיל 32 נחשב לעילוי ונס רפואי ואתלטי. ספורטאים שעברו את הגיל המדובר כבר הראו סימני האטה, הפציעות החלו להיערם וכך גם הרעב להיות בטופ, כל אחד בתחומו, כשהכסף כבר נעשה אצל ספורטאי העילית בגילאים מוקדמים יותר ולמעשה לא נשאר יותר אחרי מה לרדוף.
פאולו מאלדיני היה חלוץ (ראיתם מה עשיתי כאן?) יוצא דופן בתחום הספורטאים המתבגרים שלא הראה סימני האטה, ותלה את נעליו רק בגיל 41 הבלתי נתפס לשחקן כדורגל ברמות אלו.
Credit to "Paolo Maldin" Facebook page
מאז פרישתו של מאלדיני, לפני כמעט 12 שנה, אנו עדים לתופעה שאפשר לשייך אותה לרפואה, לטכנולוגיה וגם לספורטאי העילית שכבר פחות רואים את הסוף כשהם מסתכלים קדימה, אלא רואים את צבירת התארים, הכסף והיוקרה שכל אחד בתחומו השיג ועוד יכול להשיג. פרויקט "כמו יין טוב" יעסוק ב-20 ספורטאי על שעברו את גיל 35 שהם עדיין פעילים ועדיין בטופ העולמי, וסוף הקריירות המכובדות שלהן אפילו לא נראה באופק.
רשימה זו לא תתעסק בנתונים או במספרים מסובכים, אלא תהיה הצדעה ל-20 אנשים מסביב לעולם כשכל אחד מהם בתחומו יוצר דרך חדשה לספורטאים שמתחילים את הקריירה שלהם בגיל צעיר, בלי צורך אמיתי לדאוג מה יהיה בעוד 20 שנה כי כנראה שהסוף לא יהיה שם. מה שכן, האקסקלוסיביות של שמות אלו לוקחת בחשבון מספר פרמטרים: תארים משמעותיים בתחומם (כדורגל, כדורסל ואחרים), תארים אישיים (MVP, נעל הזהב וחגורות אליפות) ושיאי עולם.
אז הנה לפניכם מקומות 11-20 ברשימה המכובדת הזו של אנשים שמשנים את עולם הספורט כמו שאנחנו מכירים, ולא סיימו לשנות.
20. ג'ורג'יו קיילני – כשחושבים על כדורגל איטלקי חושבים על קשיחות, טקטיקה ומשמעת כמעט צבאית שלרוב מביאה תוצאות. אחד השמות הראשונים שעולים בראש כשמחשבים את כל הנתונים הוא קיילני, שמשנת 2005 משחק ברצף עבור יובנטוס כעוגן הגנתי שיחד עם שני שותפים נוספים להרכב ביובנטוס, נותנים לגברת הזקנה את הקלאס והאיכות שמגיע עם הכינוי.
עם 15 תארים קבוצתיים והילה סביבו כאיש ושחקן מבריק שלא נתן לשתן לעלות לו לראש מעולם, הכניסה שלו לרשימה הייתה מובנת מאליה.
19. טיאגו סילבה – לא הרבה שחקנים שהגיעו מדרום אמריקה ליבשת הישנה, ואז חזרו לעוד סיבוב בדרום אמריקה, יכולים לומר שהם עוד הספיקו לחזור ולעשות קריירה מדהימה באירופה. סילבה היה אחד מהסמלים הראשונים של עידן הכסף הגדול בפריס סן ז'רמן ולמעשה תיפקד כקפטן הקבוצה מהרגע בו הגיע לקבוצה ב2012 ממילאן שמכרה אותו בסכום לא מבוטל בימים ההם לבלם, 42 מיליון יורו.
בניגוד לשליטה והעליונות שהיה חלק ממנה בצרפת, בנבחרת ברזיל חווה מפלות כואבות כמו ההפסד האייקוני בתוצאה 7-1 לגרמניה במונדיאל הביתי (בו הוא דווקא לא השתתף), אבל עדיין שמר על מעמדו כאחד מהשחקנים הברזילאים האהובים בשנים האחרונות כשהוא מציג יכולות התקפיות טובות כיאה לברזליאי. סילבה כבר כנראה נמצא בשלהי הקריירה ובחר לעזוב את פריס לטובת צ'לסי, שידועה כבית לשחקני הגנה ברזילאים לאורך השנים ואפילו הספיק לכבוש העונה מול שפילד יונייטד.
18. כריס פול – הרכז המחונן, שעד כיתה י' היה פחות מ-1.60, הוא אחד השחקנים החכמים ביותר שיש ב-NBA ב15 השנים האחרונות ועל זה אי אפשר להתווכח. האיש, שיחד עם דייוויד ווסט החזיר את השמחה לניו אורלינס שנה אחרי הוריקן קתרינה שהיכה בעיר, הוא מוסר בחסד בעל ממוצע קריירה של 9.5(!) אסיסטים למשחק, וזו רק אחת מהאיכויות שלו כשחקן. לזכותו נרשמת כמובן ה"לוב סיטי" המדהימה של הקליפרס יחד עם בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, אך ללא ספק פול הראשון שייזכר כשידברו על הקבוצה הזו בשנים הבאות.
מאז הקליפרס פול נדד וניסה את מזלו גם ביוסטון לצד ג'יימס הארדן, מה שלא הסתדר כל כך, ולאחר מכן זכה בגאולה עם אוקלהומה שרבים הספידו אותה עוד לפני שהתחילה העונה, אך הקבוצה מצאה את עצמה בפלייאוף כנגד כל הסיכויים ומתחה את יוסטון עד למשחק 7. בעונה הנוכחית פול משחק בקו האחורי של פיניקס סאנס יחד עם הכוכב הצעיר דווין בוקר ויחד השניים צפויים להצעיד את הסאנס לפלייאוף ראשון מעונת 2009\2010 ומקום גבוה במערב הקשוח.
מלך האסיסטים והחטיפות של הליגה בשנים האחרונות חסר טבעת בשביל להיכנס למקום של הגדולים באמת, אבל למקום ה-18 ברשימה שלנו, זה בהחלט מספיק. ואם רשימת ההישגים על המגרש לא מספיקה, אתם מוזמנים להציץ ביכולות הפוליטיות של הרכז המצטיין, שמכהן כנשיא ארגון השחקנים של הליגה משנת 2013, אולי ארגון השחקנים החזק בעולם, שרק בשנה האחרונה הוכיח את כוחו העצום בליגה עם החלטות כמו החרמת משחקים, תמיכה מובהקת במאבקי הקהילה השחורה בארצות הברית ויצירת הפלייאוף בבועה שהיה מהנה הרבה יותר ממה שמישהו ציפה.
17. כרמלו אנתוני – הספורטאי שהכי התלבטתי לגביו ברשימה הזו. בעצם, אנתוני הוא הסמל לכל מה שאנשים לא אוהבים לראות בספורט – יכולת אישית מצוינת שלא מביאה קבוצות לשום מקום אף פעם, שחקן שהולך אחרי הצ'ק הבא ולא נשאר איפה שאוהבים אותו בדרך קבע ועוד הספיק לשבת כמעט שנה בחוץ כשנחשב ל"רעל" בחדר ההלבשה.
אבל בכל זאת משהו בקלעי המחונן הזה גרם לי ולהמון אנשים מכל העולם להתאהב בזריקה הכמעט מושלמת שלו, בזה שלאורך השנים נהפך ללעג כשמתחשבים בדראפט בו נבחר, שהוציא יותר כוכבים מרוב מחזורי הדראפט בהיסטוריה של הליגה, ובכל זאת חזר כל פעם מחדש ודפק לאיזה קבוצה שלא ציפתה לזה ממנו 40 נקודות וזריקת ניצחון בראש. משהו בחיוך הממזרי של האיש שאמר בעבר שהוא יכול לקלוע זריקה גם על מגדל אייפל, והפך לשחקן מפתח במי זוכר כמה אולימפיאדות וטורנירים בין לאומיים במדי נבחרת ארצות הברית, גרם לו להפוך היום לאחד שלמרות הכל, הזדקן יפה ובסופו של דבר כשיחליט לפרוש, אני מקווה שלמרות הציניקנים, יזכרו לו בעיקר את הדברים הטובים בקריירה, ולא את השטויות שלא באמת צריך לזכור.
16. לוקה מודריץ' – לא יודע איך אתם מרגישים לגבי הקרואטי המזדקן, מבחינתי גם בעוד 40 שנה אם מישהו ישאל אותי עליו אני אזכר בו כאיש שעצר את הרצף, ורק לשנייה מנע מכריסטיאנו רונאלדו ומסי את המשך שלטון הברזל שלהם בפרסים האישיים בכדורגל העולמי, כשזכה בשנת 2018 בשחקן השנה של פיפ"א, אופ"א וכדור הזהב, שלושת הפרסים האישיים היוקרתיים ביותר שאפשר לזכות בהם בכדורגל העולמי כנראה.
בנוסף לכך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיה אחד השחקנים המשמעותיים ביותר כשהנהיג את הקישור של ריאל מדריד ל-3 זכיות רצופות בליגת האלופות, הישג חסר תקדים בפני עצמו. מודריץ' שגדל על ההריסות של קרואטיה שהתפצלה מיוגוסלביה במלחמת האזרחים בה נהרגו המונים ביניהם גם סבו של השחקן, הוא סמל לכך שדווקא במקומות הכי קשים בעולם, ודווקא מכל קושי, יכול לצמוח ספורטאי עילוי.
15. פאו גאסול – האח הבוגר יותר במשפחת גאסול, שרק השבוע הודיע על חזרה ליבשת הישנה מקריירה מדהימה ב-NBA שכללה שתי אליפויות, הרוויח מקום של כבוד ברשימה הזו, בזכות יכולת אישית וסימפטיה אישית שלי כלפיו.
הספרדי המנומנם הגיע ל-NBA מהבחירה השלישית בדראפט ומהרגע שעלה על המגרש בממפיס היה ברור לכל שמדובר פה בפרנצ'ייז פלייר, וכנראה בשחקן הגדול ביותר של הגריזליז בכל הזמנים, עד היום. שתי טבעות האליפות שלו עם לוס אנג'לס לייקרס של קובי ברייאנט באמצע הקריירה היוו את שיא היכולת של גאסול ובאותו זמן הוא נחשב לאחד משלושת הגבוהים הטובים בליגה.
אחרי הלייקרס וכמה שנים של נדידות ברחבי ה-NBA בישר השבוע השחקן על חזרתו לקבוצה בה הכל התחיל ברצלונה, וגם אם לא ייקח חלק גדול מדי במאמצי הקבוצה ביורוליג, מדובר בסגירת מעגל אדירה לשחקן האירופי הכי אנדרייטד בשנים האחרונות.
14. אלברט פוחולס (הוגים את זה פויולס אבל נו, עברית) – בביצה הקטנה שלנו פחות אוהבים בייסבול, אבל אין מה לעשות כשמגיע אז מגיע. אלברט פוחולס, שהחל את הקריירה שלו כילד ברפובליקה הדומינקנית כילד שחובט בלימונים בשביל להתאמן וגורר את האבא האלכוהוליסט שלו הביתה אחרי ניצחונות והפסדים בקבוצת הסופטבול בה שיחק, חתם בשנת 2012 על אחד החוזים הגדולים בתולדות הספורט המקצועני, עם 254 מיליון(!!!!) דולר, ל10 שנים. רק מסביר לנו כמה כסף יש במשחק הזה שמשוחק כמעט אך ורק בארצות הברית בצורה מקצוענית. עם עשרות תארים אישיים ושתי אליפויות עולם הוא נכנס לרשימה בזכות ולא בחסד, וכנראה שאם הרשימה הייתה נכתבת על ידי אמריקאי, החובט בן ה-41 היה מדורג הרבה יותר גבוה.
13. ג'יאנוליג'י בופון – נחשו מה? יש עוד שחקן אחד של יובה שנכנס לרשימה הזו, אבל הוא בחלק הבא של הכתבה, כרגע אנחנו נתעסק בפרזנטור של ג'ילט! אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המועדון מטורינו, שיאן ההופעות בליגה האיטלקית ובנבחרת איטליה, השוער מלא הכריזמה שמתפקד כגנרל ההגנה של יובנטוס, כבר לא ילד ובן 43, כאמור שנתיים יותר מפאולו מאלדיני.
בופון "קנה" באופן רשמי את מעמדו אצל האוהדים כסמל בפרשת השחיתות הגדולה בכדורגל האיטלקי, שבסיומה יובנטוס הורדה ליגה ונשללו ממנה שני תארים, אך בופון, למרות חיזורים מכל הגדולות של אירופה, החליט יחד עם פבל נדבד, דל פיירו ואחרים להישאר ביובנטוס ולהחזיר אותה למקום הטבעי שלה בצמרת הסריה א'.
עם כבוד עצום בקהילת הכדורגל העולמית מחוץ ועל למגרש, השוער שנבחר פעמיים (על ידי פראנס פוטבול ובסקר של אופ"א) לשוער הטוב בהיסטוריה, ממשיך וימשיך לעשות חיל בין הקורות של הגברת הזקנה, בלי כוונה לצאת לפנסיה בקרוב ככל הנראה.
12. אנמיק ואן פלוטן – מי? מה? אז כן, מדובר באחת מרוכבות האופניים הגדולות ב-15 השנים האחרונות, בענף שהוא אחד התחרותיים שיש בספורט העולמי, רכיבת כביש.
ההולנדית בת ה-38 כבשה הרים וגבעות כבר בכל העולם והיד עוד לחלוטין נטויה. אירוע מאוד זכור בקריירה שלה מבחינת מעריצי רכיבה תחרותית הוא ההתרסקות הקשה שלה באולימפיאדת ריו כשהיא במקום הראשון במירוץ וצפויה לנצח, נפלה ואן פלוטן לרצפה ובלית ברירה פרשה מהמירוץ (הסרטון ביוטיוב ממחיש את הבהלה מהפציעה), אבל כבר חודש לאחר מכן, הצליחה לזכות בטור היוקרתי בבלגיה.
כאחת מהאומה ההולנדית, אין ספק שמדובר בעם שרכיבת אופניים זה בדם שלו, ולהתבלט בתחום כל כך פופלרי זה תמיד קשה, אז יחד עם ערימת התארים שלה היא ממש פיספסה במעט את העשירייה הראשונה ברשימה.
11. אנדרס אינייסטה – בין המקום ה11 ברשימה לבין המקום ה-10 הייתה לי הכי הרבה התלבטות, אבל מה שהכריע בסוף זו העובדה שאנדרס "המהנדס בעל הנס" אנייסטה אמנם עדיין שחקן פעיל, אבל משחק בליגה היפנית, בניגוד למקום העשירי שמשחק בליגה בכירה הרבה יותר. בכל מקרה, השחקן שנחשב קונצנזוס ברמה עולמית לאיך להתנהג כספורטאי כמודל לחיקוי וכאדם, הוא ללא ספק אחד מהסמלים הגדולים ביותר של ברצלונה, של תור הזהב של נבחרת ספרד.
עם עשרות פרסים אישיים וקבוצתיים, שאין סיבה אמיתית להרחיב עליהם יותר מדי, (השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה כמצטיין במשחקי הגמר של המונדיאל, היורו וליגת האלופות, למשל), אינייסטה מוכיח כל פעם מחדש שעל אף העובדה שהוא כוכב כדורגל מהשורה הראשונה, הוא אדם גדול לא פחות.
בשנת 2018 עזב המהנדס את המועדון בו גדל וסימל את תחילת התקופה ההזויה שעוברת על ברצלונה עד כה, עם רכישת שחקנים בומבסטית וכמעט ללא שחקני בית אמיתיים כמוהו כמו צ'אבי ומסי, ומאז עזיבתו נראה שהמועדון הקטאלני איבד את דרכו, ומאז שעזב משחק אינייסטה בויסל קובה היפנית ואוהדי ברצלונה כבר מפנטזים על חזרתו למערכת בתפקיד ניהולי או כמאמן ביום מן הימים.
יהיה אחלה אם תוסיף את הגיל של כל אחד…
לקחתי לתשומת ליבי
וואו איזה דירוג גרוע
לא צריך לעבור על הכדורגלנים בכלל
כריס פול אחרי כרמלו אנתוני שאחרי פאו גאסול?
רואים שאין לך מושג בכדורסל
תקשיב חמוד, את מה שאני יודע על כדורסל אתה כנראה לא תדע לעולם. הדירוג מביא בחשבון פרסים קבוצתיים ולא רק יכולת אישית של שחקן כזה או אחר, אז לפני שאתה מתחיל לטנף, עדיף שתקרא מה כתוב. תודה ויום טוב
זה שאינייסטה משחק ביפן לא אמור לשלול אותו מלהופיע ברשימה הזו?