בשבוע האחרון, כמו בני נוער רבים אחרים, בחרתי לנסוע עם חבריי לטיול בספרד לרגל סיום הלימודים. בטיול, שהיה כמובן גם חוויתי ומלא עניין, לא יכולתי להפסיק לחשוב על כך שהמדינה בה אני נמצא נמצאת בנסיקה במרבית מתחומי הספורט האפשריים, בעוד שבמדינה שלי כל מקום בפודיום נחשב להישג חסר תקדים.
לאורך הטיול נתקלתי במספר רגעים מעוררי פליאה, שבהם צפיתי באירועים ששונים משמעותית מאלה אשר היו מתנהלים בישראל. ראשית, בכל אחד מחופי הים המרהיבים והיפים שבברצלונה קיימות מעל 5 רשתות כדורעף, מה שלא קיים בתל אביב, ולא מפתיע שהספרדים מוכשרים גם בספורט עם הרשת הגבוהה. נוסף על כך, כשסיירנו באחת השכונות הקטנות בעיר, ראינו שבעה מגרשי כדורסל מטופחים ומרשימים מאוד – דבר המאפשר לספרדים להמשיך וליצור כשרונות רבים, כמו האחים גאסול האדירים שצמחו כאן. יתרה מזאת, כשביקרתי באצטדיון הקאמפ נואו, הגדול באירופה ואחד היפים בה, לא יכולתי שלא להיזכר ברשימת כוכבי העל שצמחו באקדמיה האדירה בלה-מאסיה, החל מפויול, פיקה ובוסקטס וכלה במסי, צ׳אבי ואינייסטה ולקנא בספרדים על הדורות האדירים שלהם בנבחרת בשנים האחרונות.
בנוסף לספורט התחרותי והרשמי, צפינו גם במשפחות רבות עם ילדים ששיחקו במגוון משחקי הכדור בפארקים השונים בעיר ואף בחוף הים, תוך גישה חינוכית שבה הזאטוטים לומדים המון, דבר אשר חשוב בעבורם לא פחות מהניצחון ומהפרסים. התרגשתי במיוחד משיחה עם אב צעיר בשם חורחה, שסיפר שהוא רואה בספורט כאמצעי חינוך מדהים לילדיו הצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם, וסופגים בכך ערכים נהדרים של קבוצתיות וסולידריות, רעות ואחווה, וכמובן גם שמירה על אורח חיים בריא. הוא גם סיפר שהוא התרגש מאוד מהזכייה של נבחרתו במונדיאל, על אף היותו קטאלני, ושאג משמחה כשאינייסטה כבש את שער הניצחון בדרום אפריקה – לטענתו, חלומו הוא שבנו הצעיר יגיע לבמות הגדולות ביותר של הכדורגל העולמי, ולשם כך הם משחקים ומתאמנים בכל ערב. תזכרו את השם, חואניטו גומז – אני לא אופתע אם הוא יהיה שחקן גדול.
אירוע נוסף שהרשים אותי מאוד היה כשפגשנו בעיר מספר קבוצות רצים זקנים שהתמידו ורצו ברחבי העיר על אף גילם המבוגר – דבר אשר במדינתנו היה מתקבל כדבר ייחודי ומפתיע ולא כדבר שבשגרה.
נותר רק לייחל לימים שבהם תרבות הספורט בישראל תהיה קרובה לזו שבספרד המוצלחת, או בכל אירופה – הניצחון אמנם חשוב וחיובי אך הוא אינו המטרה העיקרית בפעילות הגופנית, שכן הערכים והבריאות חשובים אף יותר.
