בשנים האחרונות, מי שקיבל ברוב קולות את התואר המכובד והיוקרתי "כדור הזהב" ונקרא השחקן הטוב בעולם לאותה שנה הם מסי (ארבע פעמים) ורונאלדו (שלוש פעמים). אין ספק שכל הסופרלטיבים האפשריים מגיעים לשניים האלה, אבל למרות כל הדברים הגדולים שהם עשו ועוד יעשו, היו שנים שבהן הגיע לשחקנים אחרים לזכות בתואר הנכסף. לא רק בגלל היכולת שלהם להשפיע על הקבוצה, אלא גם בגלל התארים בהם זכו באותה שנה עם הנבחרת שלהם.
צ'אבי ואנייסטה היו חייבים לזכות לפחות פעם אחת בקריירה שלהם בתואר השחקן הטוב בעולם. שני השחקנים האלה הביאו לברצלונה ולנבחרת ספרד את כל התארים האפשריים בעולם! בברצלונה אליפויות הלה ליגה, ליגת האלופות, הגביע הספרדי, הסופר קאפ האירופאי ואליפות העולם למועדונים. בנבחרת ספרד זכייה ביורו 2010, זכייה במונדיאל 2012 , ושוב זכיה ביורו 2014. איך יכול להיות שאחד משני השחקנים הללו לא זכה בכדור הזהב העולמי אפילו פעם אחת?
בשנת 2006 למשל, זכה בכדור הזהב בלם נבחרת איטליה, פאביו קנאברו, שהיה בלם מצוין ובין הטובים בעולם. הרבה דובר באותה תקופה על ההיסטוריה שבלם זוכה בכדור הזהב ולא שחקן התקפה. אז קנאברו זכה הרבה בזכות זכייתה של איטליה במונדיאל, אבל במקרים של צ'אבי ואינייסטה זה לא הספיק.
הזוכה בכדור הזהב נבחר בהצבעה של כ-200 מדינות בעולם שחברות בפיפ"א. מי שנבחר לייצג כל מדינה הם עיתונאי ספורט מקומי, מאמן הנבחרת הלאומית וקפטן הנבחרת.
מה מניע כתב ספורט של איזו מדינה עלומה לבחור את שחקן השנה בעולם? מדוע כתבים ועיתונאים יכולים להשפיע על בחירה של שחקן כדורגל לשחקן הטוב בעולם ועוד לפי פרמטרים מקצועיים? כתב הספורט ככל הנראה בוחר לפי ראות עיניו, אהדתו לקבוצה מסוימת, או שיקולים זרים אחרים שלא בהכרח קשורים למה השחקן עשה על המגרש ואיזה תארים הוא לקח.
ומה מניע את מאמני הנבחרות והקפטנים של אותן נבחרות להצביע לשחקן כזה או אחר? האם השיקולים שלהם נקיים ומקצועיים נטו? האם זוהי פוליטיקה? האם אלה חברויות אישיות עם השחקנים הנבחרים? או אולי באמת מדובר בבחירה לגיטימית, לפי שיקול דעת ויכולת לבחור את השחקן הטוב בעולם, לפי התארים אותם השיג על המגרש במו רגליו.
יש בי תחושה חמוצה של אכזבה שצ'אבי או אינייסטה לא זכו בכדור הזהב, אפילו שאני "מדרידסיטה". יש עוד שחקנים לאורך ההיסטוריה שפרס כדור הזהב העולמי "פספס", אבל ככה זה כשהכדורגל העולמי מונע כיום על ידי פוליטיקאים ועל ידי שחקנים ומאמנים שעסוקים בפוליטיקה זולה וביחצנות, במקום במקצוענות וחתירה להישגים.
