כשהחלטתי לכתוב על נבחרת שוודיה, ניסיתי לחשוב מה יכול לחבר אותי אליהם. באופן אירוני, אולי דווקא אותו "דיל סקנדינבי" הידוע לשמצה הוא מבחינתי אותו רגע בו שמחתי יחד עם השוודים (אינני מחובביה הגדולים של נבחרת איטליה). אפשרות אחרת היא לחזור לילדות, לימי "פרו אבולושן" 05-06 העליזים – הנריק לארסון הכוכב ואחד מחבריי הטובים, מביסים אותנו יריב אחר יריב עם הנבחרת המצחיקה הזו. לא משנה כמה טובים היינו, הוא התעלה עם הנבחרת המוזרה הזו.
ואולי הסיבה שונה לגמרי. כי האמת היא שזלאטן איברהימוביץ' הוא אחד הכדורגלים האהובים עליי ששיחקו את המשחק. הוא מעולם לא שיחק בקבוצה שאהדתי, אבל הצלחתי להיות בעד כל קבוצה בה שיחק. רק בשביל זלאטן. לכן ייתכן כי את הסיפור של שוודיה במונדיאל הזה כדאי להתחיל דווקא מזלאטן. אולי זה יעשה קצת עוול לחבורת השחקנים הנהדרת הזאת, אבל בדומה לנבחרת אחרת בבית שלה, גם כאן אחד הסיפורים הגדולים הוא האיש שבכלל לא יהיה שם.
לאחר ההדחה בשלב הבתים של היורו האחרון הודיע זלאטן על פרישה מהנבחרת, והרבה מאוד ערפל כיסה את גורל הנבחרת. אך החבורה של יאן אנדרסון מצאה משהו אחר להיאחז בו. היא מצאה את הביחד. ייתכן כי החשש שזלאטן טוב מדי ולכן הכל צריך לעבור דרכו "תקעה" מעט את הנבחרת השוודית בהנהגתו. פתאום, כשפרש, גילינו יחידה לוחמת ואפורה יחסית, בלי כוכב גדול, אבל כזו שמשחקת יחד. כמו קבוצה. זלאטן הוא אולי גדול הכדורגלנים השוודים בכל הזמנים, ולבטח השחקן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל השוודי, פשוט ווינר בנשמה, אבל בהעדרו, ואולי בזכות זה, הצליחה הנבחרת שלו לשעבר להעפיל למונדיאל ברוסיה.
לאחר שחזר מהפציעה בדצמבר האחרון, ניסה החלוץ לפתוח בקמפיין שיבדוק את אפשרות חזרתו לנבחרת. על אף שהוא משחק ב-MLS האמריקאית, ולא ממש מטביע שם את חותמו, הוא עדיין נחשב לשחקן ההתקפי הטוב ביותר שיש לכדורגל השוודי להציע. והוא הושאר בחוץ.
אם כך, ללא זלאטן – מה יש לשוודים להציע?
קודם כל, כמו שכבר נאמר – הסגל. האיזון, היחידה הקבוצתית, עבודת הצוות. השוודים לא משחקים כדורגל גדול, אבל הם משלבים הגנה קשוחה לצד התקפה אפקטיבית. כולם הספידו אותם לאחר שהוגרלו מול איטליה, אבל הם ביצעו "נס מילאנו". והם מגיעים למונדיאל באמונה שיש ביכולתם להגיע לשלבים המאוחרים שלו, דווקא בלי כוכבים.
ואם בכל זאת צריך לשים אצבע על מישהו ספציפי בנבחרת, השחקן המרכזי שלה הוא אמיל פורסברג המשחק בר.ב. לייפציג מצמרת הבונדסליגה. מדובר בקשר שמאלי שמשלים 1.9 מסירות מפתח למשחק, למרות ששיחק כמחצית מכמות המשחקים העונה בשל פציעה. הוא בהחלט שחקן איכותי, אבל לא יוצא מן הכלל. בנבחרת הלאומית הוא מחזיק ב-35 הופעות בהן כבש 6 שערים. את החוד יוביל מרכוס ברג הותיק שעבר השנה לשחק באיחוד האמירויות, לאחר שנים בהן נע בקבוצות דרג ביניים כגון המבורג, פ.ס.וו איינדהובן ופנאתנייאקוס, ממנה גם נמכר ביולי האחרון. 18 שערים ב-55 הופעות הן המאזן של החלוץ המנוסה.
בצד ההגנתי מי שכמובן ראוי לאזכור הוא ויקטור לינדלוף, בלמה של מנצ’סטר יונייטד. לינדלוף עבר לאנגליה מבנפיקה ליסבון בקיץ האחרון בקול תרועה רמה, אבל אכזב לא אחת ואחראי למספר לא מבוטל של טעויות בקבוצה של מוריניו. למרות שלא עמד בציפיות, בנבחרת הוא נחשב לכוכב עולה וחלק משמעותי מדור העתיד.
מבחינה טקטית אנחנו עתידים לראות 4-4-2 יחסית קלאסי. התחכום מגיע מכיוון החלוץ השני, אולה טוביונאן היצירתי. הוא נוהג לרדת מעט אחורה ולתמוך בקישור ההתקפי, מה שמפנה לפורסברג או לברג שטחים לפעול בהם. עם זאת, ייתכן והוא יהיה בכלל עקב האכילס בהתקפה בשל נסיגתו ביכולת בשנים האחרונות. בנוסף, כדאי יהיה לשים לב לויקטור קלאסון בן ה-26, הקיצוני הימני שמשחק בקרסנודאר וירגיש בבית. את העונה סיים עם 10 שערים ו-8 בישולים בקבוצה הרוסית, ואם ייספק מונדיאל טוב, לא מן הנמנע שנראה אותו עובר לליגה בכירה יותר.
לאחר שהפתיעה את נבחרת איטליה בפלייאוף, בתקשורת השוודית מרגישים שהגיע הזמן של הנבחרת הנוכחית להתפרץ, שכן מרבית השחקנים סובבים את גיל ה-30 וייתכן כי לא תהיה להם הזדמנות נוספת. השוודים סבורים כי הם מסוגלים להעפיל מהבית ולא יסתפקו בעצם ההשתתפות במונדיאל. סדר המשחקים נוטה לטובתם, כשמשחק הפתיחה יהיה מול דרום קוריאה החלשה יחסית. תוצאה טובה נגד האסייאתים תאפשר להם לצבור בטחון כבר בתחילת הטורניר ואולי אף להשיג תוצאות טובות מול מקסיקו וגרמניה בהמשך.
ואף מילה על זלאטן.
