לא בטוח שתצליחו להיזכר באיזו קבוצה גדל שחר הירש. גם לא בטוח שתפגעו בניחוש ראשון באיזו קבוצה הוא משחק היום. בכל זאת, כבר לא מדובר בשחקן נוער, אלא בשחקן בוגר שחווה לא מעט טלטלות ושיחק בלא מעט קבוצות, כנראה שיותר מידי לגילו הצעיר ורציתי לספק לכם הצצה למי שיכל היה להיות השם החם של הכדורגל הישראלי.

על השם והשחקן שחר הירש קראתי לראשונה כשכל פרשת "חוצה את הכביש" יצאה לאור. תמונתו בידיעות חיפה מחובק עם שני סוכניו (האחים קצב) נראתה מבטיחה, אך חיוכים למצלמה לא מבטיחים את המשך הדרך המחויכת. הירש בן ה-21 בזמנו אכן חצה את הכביש  ו"זרק" את מדי הפועל חיפה לטובת מדיה הירוקים והנוצצים של מכבי חיפה, היריבה העירונית.

כבר בהתחלה טען הירש כי ידע שיושאל, ציפיותיו הנמוכות לשחק כבורג מרכזי בקבוצה הירוקה מהכרמל לא היו קשות לגילו, וכך היה. הירש הושאל להפועל פתח תקווה, אז העולה הטרייה לליגת העל והבמה הראשונה בליגת העל של הירש ואין ספק שהירש פרע את השטרות בפתח תקווה כשהפך למלך השערים של הקבוצה, דבר שלא עצר מבעדה לרדת ליגה לאחר עונה אחת בלבד בליגת העל. מה עבר במוחו של הירש כששכב על הדשא עם ידיים על הפנים? בטוח שהרבה אמוציות, תהיות לעתיד וחרטה.

למרות העצב על ירידת הליגה, הירש דווקא המשיך בליגת העל ושיחק עונה לאחר מכן במכבי חיפה. מאמנו רוני לוי לא העניק לו הזדמנויות רבות, אך עם זאת הירש כן זכה לקחת את גביע המדינה עם מכבי חיפה באותה עונה ולהשתתף ברגע קטן של אושר ירוק בחיפה. בעונה לאחר מכן כבר הושאל שוב להפועל רעננה, שם לא מצא את מקומו בקבוצה מבחינה כלכלית ומקצועית ושוב מצא עצמו ביציע. בגלגול מהיר מצא עצמו בהפועל ת"א. כשהגיע הירש להפועל ת"א היא הייתה על סף פירוק, פרשת כבירי כבר הידהדה ברקע, הורדת נקודות ובסופו של דבר ירידת ליגה להירש הצעיר, שוב. לרדת פעמיים עם קבוצות בליגה זהו מצב שיכול בקלות להשפיע על הביטחון של שחקן צעיר.

יחד עם חווית ההשאלות והזגזוגים, השחקן נפגע. הרי כל שרצה היה לקרוע רשתות ולא לקרוע את הראש במחשבות היכן אשחק, אם בכלל, בעונה הבאה. אבל מה זה בעצם להיות כוכב? כוכב הוא משהו מיוחד, שיכול להתעלות ולקום לאחר שעבר מכות חזקות שפצעו אותו, הורידו אותו וגרמו לו לרצות להתייאש מלנסות שוב. שחקן אמיתי שנועד להיות כוכב קם, זורק חיוך ונשאר חיובי כשהוא עובד קשה. זוהי גדולתו של שחקן כדורגל.

כשהירש בחר להישאר בהפועל ת"א ולחוות עונה בליגה הלאומית, האמנתי לדמעות שלו במשחק הירידה. האמנתי בחנק שהוא חש שם, במעמסה הרגשית, אבל יותר מכל, הרגשתי שינוי בגישה של השחקן. גילוי המחויבות לתקן ולהחזיר את הפועל ת"א לליגת העל אינו מובן מאליו בעיני. הירש וודאי ידע שהוא יצטרך לעבוד יותר קשה ולתת את כל כולו ומעבר במגרשים הקשים בלאומית.

אם נעצור לחשוב לרגע על הלחץ העצום שהיה על השחקנים ועל הירש, להחזיר מועדון גדול כמו הפועל ת"א לליגת העל, נבין ואולי אף נרכוש כבוד לעמידה מול המצב הרגיש הזה וכמובן אל מול העמידה במשימה. השינוי שחל בהירש גרם לי להרהר בהחלטות העבר שלו. בכעס של אוהדי הפועל חיפה כלפיו ומנגד בכעסו שלו כשכבר חשב שיהיה במקום אחר. הקונפליקט שקיים וודאי אצל כל שחקן בין נאמנות לקבוצה לבין מקצוענות ורצון להתקדם, מקבל ביטוי גם אצל החלוץ. הוא לא "זרק" את מדי הפועל חיפה, הוא קיפל אותם ואחסן בארון. הוא בחר במקום שחשב שיקדם אותו מקצועית וכלכלית, הרי כולנו מסכימים שמדובר במקור הכנסה ושעדיף להשאיר את הרגשות בצד.

כשקראתי שהפועל ת"א לא מתכננת לממש את האופציה עליו, הרגשתי לראשונה שהמצב אליו התרגלתי – בו השחקן יורק לבאר ממנה שתה – התהפך והפעם הבאר היא זו שמייבשת את השחקן. ושוב שחר נודד וכיום, כשהוא עדיין בן 24 בלבד, כבר אפשר לקבוע שהוא שחקן כשרוני בעל יכולות, אך מפוספס. אין ספק שהוא צריך להביא לידי ביטוי את היכולות האלה בהרכב בליגת העל. ברגע ששחקן מקצועי מוצא מההרכב ומשחק פחות הוא נפגע מנטאלית ופיזית. יכול להיות שכשהוא יקבל את ההזדמנות הבאה שלו, שנראה תחילה את הירש כהססן וחסר ביטחון באופן טבעי. הרי זוהי התוצאה של הוצאתו מההרכב. אך אני בטוחה שכשיינתן לו הביטחון, הוא יפרוץ כשתגיע השעה ושהפעם הוא גם יקפוץ נכון.

אני מביטה על הירש כמו על מועדון בעל פוטנציאל להיות גדול ובמקרה הזה שחקן שהלך ואיבד את עצמו. אבל עוד לא מאוחר. את הירש כדאי לקחת כפרויקט, להכניס אותו להרכב פותח בקבוצות שזקוקות לחיזוק וברמה הפרסונאלית לעבוד איתו על חיזוק הביטחון. הוא התאהב בכדורגל עוד לפני שהקשר בניהם הסתבך, אהבתו למקצוע תהיה לצידו עוד שנים רבות, גם כשכבר לא יזכור מה לעשות עם הכדור הזה ואיך התאהב בו.

הירש, תביט למעלה עם האהבה שלך למקצוע והשאיפה למטרה. אתה עוד תצליח.