20 תארי גראנד סלאם. 13 מתוכם ברולאן גארוס. 100 ניצחונות על החימר בפריז. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר במספרים פסיכיים שספק אם ישוחזרו אי פעם (בלי להיכנס כמובן לויכוח על מי הגדול מכולם מבין השלושה). אבל לפני שניכנס לנדאל והשליטה המוחלטת שלו על משטח החימר והרולאן גארוס בפרט, היו עוד כמה משחקים שנערכו בצרפת בשבועות האחרונים.
לפני הטורניר
זה לא סוד שהשנה ההכנה לטורניר היתה קצרה מהרגיל וכמעט ולא ראינו את הטניסאים הגדולים בשיא הכושר שלהם, כך שהיה קשה לדעת למה לצפות. היו מן הסתם שלושה שמות שכולם סימנו כפייבוריטים הברורים:
הראשון הוא דומיניק ת'ים, שהגיע אחרי שהוריד קוף אחד מהגב וזכה סופסוף בגראנד סלאם בארה"ב, ונראה שזאת הזדמנות טובה בשבילו להוכיח שהוא יכול להתמודד גם מול הגדולים מכולם.
נובאק דג'וקוביץ' גם היה שם ברשימת הפייבוריטים. למעשה הוא היה אולי המועמד הבכיר לזכיה בפעם השניה בטורניר. שנת 2020 היתה שנה כמעט מושלמת שלו. היא אמנם היתה קצרה מהרגיל, אבל הוא הגיע כשהוא בלי הפסד (חוץ מתקרית הגרון ההיא כמובן), ונראה היה שפגרת הקורונה לא השפיעה עליו בכלל והוא מגיע לצרפת בכושר שיא.
וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר את מלך החימר, רפאל נדאל. אמנם הוא לא שיחק הרבה מאז שהתחילה הפגרה ואי אפשר היה באמת לדעת באיזה כושר הוא מגיע, בטח אחרי ההפסד לדייגו שוורצמן ברומא. אבל זה עדיין נדאל ברולאן גארוס. ועם מאזן פסיכי של 93-2 היה קשה להתווכח.
עוד שמות שהיה כדאי לשים לב אליהם בתחילת הטורניר הם אותו דייגו שוורצמן, שכאמור נראה מעולה ומן הסתם קיבל ביטחון אחרי שניצח את נדאל. ביחד איתו גם אלכסנדר זברב, שקיווה להמשיך את המומנטום מהיו אס אופן וגם סטפאנוס ציציפאס ואנדריי רובלב נראו טוב בטורניר בהמבורג שנערך במקביל לרומא.
הסיבובים המוקדמים
כבר בסיבוב הראשון במשחק בין קורנטין מוטה הצרפתי ללורנצו ג'וסטינו האיטלקי קיבלנו את המשחק הכי ארוך בטורניר, ואחד הארוכים בגראנד סלאם כלשהו. זה בכלל מפתיע בהתחשב בעובדה שמוטה ניצח את ג'וסטינו במערכה הראשונה 6-0. איכשהו המשחק הזה הגיע למערכה חמישית שהתארכה עד למצב בו כבר עלו זכרונות מהמשחק האייקוני בין איסנר למאהו בסיבוב הראשון בווימבלדון. בסוף, ואחרי יותר משש שעות של טניס, דווקא ג'וסטינו היה זה שניצח 18-16 במערכה המכרעת ועלה לסיבוב השני.
דניל מדבדב עשה עוד צעד משמעותי בדרך להפוך לשחק החימר הגרוע הטוב ביותר. הוא הפסיד בארבע מערכות למרטון סופוביץ' ההונגרי. רובלב וציציפאס נקלעו שניהם בסיבוב הראשון לפיגור 2-0, אבל עשו מהפך ומשם המשיכו בלי יותר מדי קשיים עד לרבע הגמר.
עוד בסיבוב הראשון, הקאמבק של אנדי מארי נקטע על ידי הקאמבק של סטאן ואוורינקה שבעצמו נקטע על ידי הוגו גאסטון. הצרפתי הצעיר שהגיע משום מקום עוד משך בהמשך גם את ת'ים לחמש מערכות, תוך שהוא משחק טניס פשוט אדיר וחובט כמות אדירה של דרופ שוטים. לצערו ולצערם של האוהדים המקומיים, שדחפו אותו לאורך כל המשחק והשכיחו לשניה שהטורניר נערך בלי קהל כמעט, בסוף האוסטרי היה גדול עליו ות'ים המשיך לרבע הגמר.
עוד ילד מוכשר שעשה קפיצת מדרגה בטורניר היה יאניק סינר האיטלקי, שהפתיע טניסאים כמו דויד גופין ואלכסנדר זברב כל הדרך לרבע הגמר בפעם הראשונה שלו על החימר בפריז. אצל שוורצמן דג'וקוביץ' ונדאל לא נרשמו הפתעות מיוחדות, והם העפילו לרבע הגמר בלי לאבד אפילו מערכה.
רבע הגמר
דג'וקו השיג סוג של נקמה על ההפסד לקרניו בוסטה בארה"ב, לא לפני שהספרדי לקח ממנו את המערכה הראשונה בטורניר. ציציפאס בעצמו השיג נקמה על ההפסד לרובלב בגמר בהמבורג, בשלוש מערכות חלקות. אבל אם כל הכבוד, הדרמה האמיתית נערכה ביום שלפני. המפגש בין ת'ים לשוורצמן יצר לא מעט ציפייה בימים שלפני רבע הגמר. שני החברים הטובים, שגם שיתפו פעולה בזוגות, אחד נגד השני. שלא נדבר על זה שהם הגיעו כשני השחקנים המבטיחים על חימר חוץ מדג'וקו ונדאל ונראו טוב לאורך כל הטורניר, חוץ מבמפגש של ת'ים מול גאסטון כאמור.
ואכן, המשחק עמד בציפיות ואף התעלה עליהן. במשך לא פחות מחמש שעות ועשר דקות השניים הציגו משחק צמוד כמעט לכל אורכו כששניהם משחקים בצורה פשוט פנטסטית. פשוט קלאסיקת טניס. בסופו של דבר, לת'ים, שהגיע גם כך די תשוש אחרי אליפות ארה"ב, ואחרי ששרד בקושי את המותחן מול גאסטון, כבר לא נשארו כוחות. שוורצמן לקח יחסית בקלות את המערכה החמישית וסידר לעם היהודי נציג בחצי גמר בגראנד סלאם.
בניגוד לשנים קודמות, הפעם היתה גם תאורה וגג באצטדיון המרכזי. מה שאומר שאפשר לשחק גם בלילה ולא צריך לדחות משחקים ליום למחרת. אז באותו הערב של המשחק המרתוני בין שוורצמן לת'ים, עוד קיבלנו את רבע הגמר השני בין נדאל לסינר. משחק שהסתיים רק בשעות הקטנות של הלילה.
האמת שסינר שיחק מעולה בשתי המערכות הראשונות, הוא אפילו נראה עדיף על רפא בחלק מהמשחק. הוא אפילו שבר ראשון ואפילו הגיש למערכה הראשונה. יש מצב שמול כל שחקן אחר הוא גם היה מנצח, אבל מולו עמד מלך החימר. לדעתי זה היה המשחק בו נדאל הראה בצורה הטובה ביותר איך זה שהוא זוכה בטורניר שנה אחרי שנה. מול סינר הוא היה צריך להתמודד מול שחקן יותר אגרסיבי ממנו שחובט בעוצמות שבכל משטח אחר היו נגמרות בווינרים. פה בדיוק שיטת המשחק של נדאל באה לידי ביטוי. הוא מצליח לשחק נקודות ארוכות יחסית מול יריבים כאלו, וכשמגיעה ההזדמנות, הוא עובר לסגנון יותר התקפי.
בגלל שבחימר המשחק ארוך יותר, רוב הטניסאים פשוט לא מצליחים להתמודד עם רמת אינטנסיביות כזאת במשך שלוש מערכות. גם סינר, שנראה טוב יותר בשתי המערכות הראשונות (למרות שהפסיד אותן), כבר לא הצליח להמשיך בקצב ובעוצמות האלו, ובמערכה השלישית הוא כבר נשחק לגמרי ונדאל השלים עליה מספר 13 לחצי גמר.
חצי הגמר
שוורצמן הוא אמנם שחקן חימר מעולה (המשטח בו לחיסרון הגובה שלו יש הכי פחות השפעה), והוא אמנם ניצח את נדאל ממש לפני הרולאן גארוס, אבל כמו שכבר כתבתי, הוא לא באמת יכול להתמודד מול הספרדי במשחק של הטוב מחמש. העובדה ששוורצמן הגיע אחרי משחק ארוך וקשה מול ת'ים בחצי בטח לא עזרה.
שוורצמן, למרות טורניר מדהים שסגר עונת חימר טובה שלו, הצליח רק למשוך את המערכה השלישית לשובר שיוויון אחרי שהפסיד בשתיים הראשונות, אבל בסוף נדאל צלח גם את המשוכה הלא פשוטה הזאת בשלוש מערכות. עסקים כרגיל בפריז.
דג'וקוביץ' גם הוא כבר היה בדרך הבטוחה להעפיל לגמר בשלוש מערכות, אבל ציציפאס חזר משום מקום, ואחרי שהציל נקודת משחק כשהוא בפיגור 2-0, הוא הצליח לגרור את המשחק למערכה חמישית. במערכה האחרונה דג'וקו כבר דאג לדרוס את היווני ולהבטיח את הניצחון, אבל בכל זאת מדובר בהסתבכות מיותרת מבחינתו. אחרי סימני שבירה ראשונים מול קרניו בוסטה, המשחק הזה כבר העמיד את הסרבי במצב פגיע לחלוטין. והחדשות הרעות באמת, בעוד יומיים הוא עמד להתמודד מול מלך החימר כשהוא בכושר שיא, ועוד במגרש בו הוא כבר ניצח כל כך הרבה גמרים.
Credit to "ROLAND-GARROS" Facebook page
הגמר
בהתחשב בעובדה שמדובר ברפאל נדאל בפיליפ שאטרייה, ובכך שנדאל רק הולך ומתחזק ממשחק למשחק בעוד דג'וקו רק הולך ונשחק בסיבובים המאוחרים, יחסי הכוחות היו ברורים. למרות כל זה, אני עדיין לא הייתי אופטימי לקראת הגמר בתור אוהד נדאל. בכל זאת, אם יש טניסאי אחד שלא רוצים לפגוש בגמר גראנד סלאם כשהוא עם הגב לקיר, זה נובאק דג'וקוביץ'. אז אמנם קצת הגזמתי עם החששות וניצחון של רפא הוא לא בגדר הפתעה, אבל לגמר כל כך חד צדדי אף אחד לא ציפה.
אם אמרנו שנדאל רק הלך והשתפר ככל שהטורניר התקדם, אז בגמר הוא כבר הגיע לשיא. בשתי המערכות הראשונות הוא הציג את אחד המשחקים הגדולים בקריירה שלו. עליונות פשוט מדהימה שלא משאירה סיכוי לאף טניסאי מולו. גם אם קוראים לו נובאק דג'וקוביץ'. הסרבי אמנם שיחק לא רע ואפילו די טוב לפרקים, אבל כשנדאל תפס יום כמו זה, כשאחוזי הדיוק של דג'וקו בהגשות לא מרשימים, ועם כמות גבוהה מדי של טעויות בלתי מחויבות, אנחנו יכולים פתאום לראות מערכה ראשונה שמסתיימת ב6-0(!) לטובת הספרדי.
בשלב הזה, כולם כבר התחילו להכתיר את רפא. בכל זאת, נדאל משחק מושלם ונובאק לא מתעלה על עצמו. הסיפור נראה גמור. אני משום מה עדיין לא הייתי רגוע. בסופו של דבר מדובר עדיין באחד המתקאמבקים הגדולים בטניס, אחד שרק לפני קצת יותר משנה, חזר משתי נקודות אליפות בווימבלדון מול פדרר. אז למרות השליטה המוחלטת של רפא גם במערכה השניה, ולמרות החברים שכבר גלגלו עליי עיניים, המשכתי לחשוב שהסיכוי למהפך עוד קיים. בואו לא נשכח שמדובר בשנת 2020, דברים יותר הזויים מהפסד של נדאל ברולאן גארוס כבר קרו השנה.
אלא שהמציאות סיפרה סיפור אחר, והגמר הזה לא יכל להסתיים אחרת למעשה. דג'וקו גם עשה מספר טעויות קריטיות שעשו לו את החיים קשים יותר במשחק. קודם כל כשבחר לעלות למשחק מול השור ממאיורקה דווקא בחולצה אדומה, ובהמשך גם כשניסה לנצח נקודות ליד הרשת ולחבוט לא מעט דרופ שוטים שכמעט לכולם לנדאל היתה תשובה. זה הוביל גם למערכה שניה חד צדדית ואפילו ליתרון שבירה במערכה השלישית. אמנם דג'וקוביץ' התעורר דווקא אז ושבר מיד חזרה, אבל ביום כזה לא היה שום דבר שייקח את התואר הזה ממלך החימר.
כי למרות שנה ששום דבר בה לא מובן מאליו, יש דברים שלעולם לא ישתנו. התמונה של נדאל נופל על הברכיים על החימר בצרפת היא כנראה מאותם הדברים. אז עם לחזור על המשפט איתו פתחתי את הטור: ניצחון מספר 100 רולאן גארוס. תואר מספר 13. גראנד סלאם מספר 20. לא משנה כמה פעמים אני אחזור על המספרים האלו, זה עדיין ישמע בלתי נתפס. ללא ספק, מלך החימר כאן כדי להישאר.
