בסיום ההפסד מול ברנלי, אחרי עוד משחק חסר דימיון, תנופה וחדווה של ליברפול, סיכם יורגן קלופ את המשחק במשפט שלא שמעתם וכנראה לא תשמעו ממוריניו. הוא אמר שהאחריות על ההפסד היא עליו, מכיוון שהוא זה שנותן את ההנחיות לשחקנים. הוא המשיך ואמר שההצלחות הן של השחקנים והכישלונות הם שלו.
זה היה משפט קלופי אופייני שתואם את דרך הניהול שלו ואת המסרים שהוא מעביר, בכל שנותיו כמאמן.
אלא שהזמנים השתנו, ויכול להיות שהאתגר הגדול שעומד עכשיו בפני קלופ, הוא יותר מאשר להחזיר את סלאח ופירמינו לכושר. יכול להיות שהאתגר הגדול של קלופ הוא השינוי שהוא צריך לעשות. קלופ צריך לשנות ולהשתנות, וכל זה תוך כדי תנועה.
לפני יותר משנה וחצי בטור סיכום עונת הזכייה בצ'מפיונס ולפני עונת האליפות כתבתי: "אסור לקלופ להתאהב בסגל שהוא בנה והוא חייב להמשיך ולהזרים דם חדש למערכת כל הזמן, אם ע"י שילוב צעירים או ע"י רכש מתאים. אסור לו לחשוב שמה שעבד כל כך טוב השנה בודאות יעבוד גם בעונה הבאה, והוא יהיה חייב להמשיך ולאתגר את השחקנים ואת עצמו בכל מיני דרכים".
via "liverpool fc" facebook page
אנחנו יכולים לקטר עד המחוסן האחרון על הפציעות המקוללות והמיותרות, להתלונן עד סיום העונה על השופטים ולחכות שיחזור הקהל לאנפילד ולמגרשים וידחוף את השחקנים לתת מאה ועשרים אחוז, ולחשוב שאלה הסיבות העיקריות לכדור השלג הכי מהיר ב 2021 שנקרא ליברפול. אלה סיבות חשובות אבל יש דברים חשובים יותר. קוראים להם שחיקה ושיגרה.
ליברפול משחקת עם אותו הרכב כבר ארבע שנים, מהיום שוירג'יל הגיע לאנפילד. מינואר 2017 קלופ נשען על שלד יציב וקבוע שכולל את וירג'יל, רוברטסון וטרנט מאחור, וינאלדום והנדרסון במרכז, והשלישייה הקידמית של סלאח, מאנה ופירמינו. שמונה שחקנים שעולים כמעט תמיד ובכל משחק חשוב ומשמעותי. זו תקופה ארוכה מאוד בחיי קבוצה, שמאפשרת מצד אחד להגיע לשלמות ביצוע, כמו שראינו בעונה שעברה, ומצד שני שוחקת עד דק את המוטיבציה והיכולת של השחקנים, ונותנת לשאר הקבוצות את האפשרות ללמוד לעומק את השיטה ולפתח כלים לנצח אותה, וכל היריבות כבר מכירות את הפטנט.
ראינו תופעה דומה בקבוצות של מוריניו שנשחקות מהר יותר, בדרך כלל אחרי שנתיים, וראינו תהליך דומה אצל מנצ'סטר סיטי ופפ, שאחרי שנתיים מופלאות של מאה נקודות בכל עונה, הגיעו בעונה הקודמת לשחיקה ומיצוי, וכתוצאה מכך ירדה משמעותית היכולת של הקבוצה. נכון לעכשיו, נראה שפפ מצא את הנוסחה להתניע מחדש את המכונה, על ידי שינויים בסגל והתאמת הטקטיקה והשיטה לתנאים החדשים, וזה האתגר שעומד כרגע בפני יורגן קלופ.
היתה לקלופ הזדמנות ענקית להטמיע שינויים משמעותיים בקבוצה, כשהעונה הקודמת התחדשה, אחרי פגרת הקורונה. זו היתה תקופה שבה האליפות היתה מובטחת והאתגר היחיד היה לנסות לשבור שיאים. כבר אז הקבוצה נראתה מעט כבויה, וקלופ נתן הזדמנות לחלק משחקני המשנה, אבל כנראה שהוא היה צריך להשקיע בכך מאמץ רב יותר, ולשחרר יותר את החבל, גם במחיר של ירידה בתוצאות, ולמרות שזה בניגוד לתפיסת העולם שלו שמקדשת מאמץ מקסימלי לאורך כל הדרך.
קלופ ידע לאורך הדרך שצריך לשלב שינויים בתוך ההצלחות ולכן הביא את קייטה, מינאמינו, ז'וטה וטיאגו והעלה את קרטיס ג'ונס ונאקו וויליאמס מהקבוצות הצעירות, אלא שהרכש נפצע לא מעט, והצעירים עדיין לא השפיעו בצורה משמעותית.
via "liverpool echo" facebook page
אז מה אני, איש המקלדת הקטן והצנוע, ממליץ לקלופ לעשות?
שינוי גישה ומטרות, רוטציה, שינוי טקטיקה ורכש מזן אחר.
אני חושב שקלופ חייב לחזור למסר שהינחה אותו בעבר, ולדבר אך ורק על המשחק הקרוב, שמבחינתו הוא תמיד היה המשחק הכי חשוב בעונה. כך הוא דיבר בכל שנותיו בליברפול. הוא לא דיבר על אליפות או גביע או כל תואר אחר, אלא חי ממשחק למשחק, משבת לשבת. יהיה נכון להימנע ככל האפשר להביע דעה על השופטים, על החילופים או על ה VAR, למרות שברוב המיקרים הוא צודק, אלא למקד את השחקנים ואת עצמו במשחק הבא. יהיה נכון להתמקד במה שתלוי בו ובקבוצה ולא בגורמים חיצוניים. קלופ חייב לחזור להיות קלופ האופטימי והחיובי, וממנו זה יחלחל לקבוצה. זה הוכיח את עצמו בעבר, ואני בטוח שזה יעשה טוב לכולם.
השחיקה והעייפות, הפיזית והמנטלית של חלק מהשחקנים היא ברורה. יש תחושה שחלקם מותשים לחלוטין, פיזית ונפשית, ואינם מצליחים לייצר שום אנרגיה חיובית. הם רצים, מתאמצים ומנסים, אבל שום דבר לא מצליח להם. קלופ חייב לקחת סיכון ולהאמין יותר בשחקני המשנה שלו, ולתת מנוחה ארוכה לרוברטסון, פירמינו, וינאלדום, סלאח, טרנט ואולי גם למאנה, כדי שיוכלו להטעין מצברים ולהתחיל מחדש, ואני לא מדבר על משחק פה ושם, אלא ממש מנוחה ארוכה, למרות סידרת המשחקים הקשה שצפויה לקבוצה בחודש הקרוב. על פניו נראה שמדובר בסיכון, אבל לאור היכולת של הקבוצה, כנראה שהסיכון לא כל כך גבוה. כל השחקנים המובילים של הקבוצה, הגיעו לאן שהגיעו כי קלופ האמין בהם. עכשיו הוא צריך להאמין בעוד שחקנים.
קלופ צריך לשקול גם שינוי מסויים בגישה למשחק ובניהול המשחק. הקבוצה לא מצליחה להתבטא וליצור מצבים בשטח הצפוף שהקבוצות היריבות מציבות בפניה. היא צריכה את המרחב הפתוח, את המקום לרוץ ולדהור קדימה. יכול להיות שליברפול צריכה לאמץ גישה קצת יותר פרגמטית, וקלופ צריך להיות קצת יותר מוריניו, ולתת ליריב להחזיק בכדור, ולבסס את המשחק על התקפות מעבר מהירות, שבהן ההגנה פחות מסודרת ומאורגנת. אולי צריך לרדת קצת אחורה ולתת למשחק לבוא אלייך, במקום להחזיק בכדור רוב הזמן.
כולם דיברו על כך שליברפול צריכה לרכוש עוד בלם בחלון ההעברות הנוכחי, אלא שהקבוצה הצהירה שאין בכוונתה לעשות זאת עקב ההשפעות הכלכליות של משבר הקורונה. אני מבין את ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטה הזו, אבל בכל זאת הייתי מנסה להביא שחקן מסוג שאין היום בליברפול. אני הייתי רוצה לראות בקבוצה שחקן עם רוע, שחקן שאפשר להגדיר אותו "עארס מנאייק". שחקן רחבה שלא רואה בעיניים כלום חוץ מאשר את השער. שחקן כמו קבאני. אולי כדאי לנסות שחקן כמו דייגו קוסטה, שאולי אינו מתאים לפרופיל שקלופ אוהב, אבל כבר אמרנו שעכשיו זה זמן לשינויים.
קלופ הוא איש של אנשים ואמן, ולכן קרה לו מה שקורה לאנשים מסוגו ואולי לכל אחד. הוא התאהב מאוד באנשים שלו, אותם הוא טיפח וגידל, ואיתם הוא יצר קשר אמיץ ועמוק, והוא התאהב ביצירה שלו. קלופ כל כך אוהב את האנשים והיצירה, ולכן ממש קשה לו ל"פגוע" בהם וקשה לו לשנות את דרכו ואת יצירת האמנות שלו. יכול להיות שזה לא קשה, יכול להיות שזה כמעט בלתי אפשרי, אלא שאם הוא רוצה להמשיך ולהצליח, להמשיך ולנצח, לא תהיה לו ברירה, אלא למצוא את האומץ לשנות.
יורגן קלופ תמיד מבקש מהבנים שלו להיות אמיצים.
עכשיו זה הזמן שלו להיות אמיץ. עכשיו הזמן לשינויים אמיצים.
קישור לסידרת הטורים על יורגן קלופ
