כשז'וזה מוריניו פוטר ממנצ'סטר יונייטד, כתבתי על הסיבות לפיטוריו וחתמתי את הטור במשפט "העתיד בצד האדום של מנצ’סטר מעולם לא נראה ורוד יותר" כשאף הוספתי והימרתי על השדים האדומים כמנצחים בצמד המשחקים מול פ.ס.ז'. למרות שהאמנתי בכל ליבי שפיטורי מוריניו יטיבו עם יונייטד, אפילו אני לא דמיינתי שהקבוצה תיראה טוב כל כך כעבור פחות מחודשיים.
את השינוי שעברו השדים האדומים בחרתי להמשיל לשיפוץ של האוטובוס הרעוע, אותו אוטובוס שהיה מזוהה כל כך עם הקבוצה של מוריניו, והפיכתו לרכב ספורט יוקרתי, כזה שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים ומותיר אבק לכל הרכבים האחרים.
השינוי הראשון, וכנראה גם המשמעותי ביותר, התבצע בעמדת הנהג, כשחלוץ העבר הנורווגי אולה גונאר סולשיאר חתם בקבוצה כמחליפו של מוריניו עד תום העונה. סולשיאר שיחק תשע עונות במדי יונייטד, כשהוא מבלה זמן רב על הספסל וצופה בהערצה בסר אלכס פרגוסון, אותו כינה לא פעם "המאמן הטוב בהיסטוריה". בראיונות לתקשורת האנגלית, שנים לאחר שפרש, סיפר הנורווגי שהיה בוחן כל פרט ופרט בהתנהגותו של פרגי, כולל התנועות והניואנסים הקטנים ביותר, כשבהמשך אף החל לכתוב לעצמו דגשים בטענה ש"זה פשוט בזבוז ללכת לבית הספר הטוב בעולם למשך 15 שנה ולא ללמוד כלום".
המטרה הראשונה של סולשיאר הייתה להחזיר לקבוצתו האהובה את שמחת החיים, זו שאפיינה את המועדון במשך שנותיו הרבות תחת פרגי, ונעלמה כלא הייתה בסגנון האפרורי של מוריניו. בימיו הראשונים הוא זנח את הטקטיקה, והסביר לשחקנים שעליהם לחייך על כך שזכו ללבוש את החולצה האדומה של מנצ'סטר יונייטד ולהנות מכל רגע, כי הם הולכים להתגעגע לכל רגע בקבוצה לאחר שיעזבו אותה. כנראה שדבריו של הנורווגי חדרו עמוק לליבם של השחקנים, שכבר במשחק הראשון תחתיו ניצחו 5-1 בקרדיף, כשיונייטד כובשת חמישה שערים לראשונה מאז משחק הפרישה הרשמי של סר אלכס פרגוסון במאי 2013.
סולשיאר רשם עם הקבוצה עד כה עשרה ניצחונות ותיקו בודד שמהווים את פתיחת הקדנציה הטובה בהיסטורית המועדון למאמן חדש ונחשב כבר מעכשיו למאמן הגדול ביותר שצמח תחת פרגוסון, המאמן הגדול בהיסטוריה. הוא הוכיח לאנגלים, ובעצם לעולם כולו, שתפקוד חכם ויעיל של הנהג יכול לגרום גם לאוטובוס רעוע להפוך לרכב זוהר מאי פעם.
אבל גם הנהג המוכשר ביותר חייב מנוע איכותי שבעזרתו ינצל את יתרונות הרכב בצורה האופטימלית. וחשוב שידע גם איך להשתמש בו. עוד מימיו כשחקן צעיר באקדמיה של יונייטד סומן פול פוגבה כקשר העתיד של המועדון, אבל מיעוט הזדמנויות שתסכלו אותו מאוד בנוסף להיותו שחקן חופשי בתום החוזה גרמו ליובנטוס לעוט על המציאה ולצרף בחינם את הצרפתי הצעיר. פוגבה המשיך במגמת השיפור גם באיטליה ואף תפס מקום של קבע בנבחרת צרפת לפני שנרכש בחזרה על ידי יונייטד בקיץ 2016 תמורת כ-105 מיליוני יורו שהפכו אותו לשחקן היקר בהיסטוריה נכון לאותה תקופה.
למרות שהוא זה שרכש אותו תמורת הסכום האסטרונומי, הבין המאמן הפורטוגלי שהמנוע החדיש והאיכותי בדמותו של פול פוגבה לא מתאים לאוטובוס בו הוא נוהג, והחליט להחליפו בגרסת פלאיני המיושנת, שאמנם התאימה לשיטה האפורה של מוריניו, אך התוצאות היו מאכזבות למדי וגרמו לתסכול רב ביציעי האולד טראפורד.
באותה תקופה, בשעה שאימן בכלל את מולדה הנורווגית והיה רחוק אלפי קילומטרים ממנצ'סטר, התראיין סולשיאר בנושא יונייטד כשהשאלה המרכזית הייתה – "מה היית עושה אחרת?" הוא לא היסס והודיע בנחרצות: "אני הייתי בונה את הקבוצה סביב פול פוגבה, הוא ללא ספק השחקן החשוב ביותר בסגל היונייטד".
מספר חודשים מאוחר יותר מונה הנורווגי למאמן השדים האדומים ועמד במילתו כשהפך את פוגבה למנוע של רכב הספורט היוקרתי שהתגבש במנצ'סטר, זה שאחראי לכסות כל נקודה במגרש והכל עובר דרכו. כבר לאחר המשחק הראשון מול קרדיף התראיין הצרפתי לתקשורת האנגלית כשחיוך גדול על פניו ואמר "סוף סוף חזרתי ליהנות מכדורגל, היה לי קשה מאוד לשחק בטקטיקה הקודמת שלנו".
בכדי להבין עד כמה משמעותי השינוי שעבר הצרפתי בעקבות החלפת המאמן, לשחקן עצמו ואף לקבוצה כולה, שווה להעיף מבט במספרים של פוגבה העונה תחת מוריניו וסולשיאר.
| תחת מוריניו | תחת סולשיאר | |
| שערים למשחק | 0.25 | 0.8 |
| בישולים למשחק | 0.2 | 0.5 |
| מספר מסירות למשחק | 59 | 82 |
| דיוק במסירות (%) | 80 | 85 |
| יצירת מצבים למשחק | 1.4 | 2.9 |
| איומים לשער למשחק | 3.1 | 4.5 |
| דריבלים מוצלחים למשחק | 1.3 | 2.4 |
מנוע חזק ועוצמתי צריך לתפקד גם בנסיעות למרחקים ארוכים, בדיוק כך פועל פוגבה תחת סולשיאר כשהוא מכסה כמעט כל פינה על כר הדשא (כפי שניתן לראות במפת החום המצורפת) – מהרחבה של קבוצתו ועד לרחבת היריב, בימין, בשמאל ובמרכז – אין מקום שהוא לא נמצא בו, מנווט את התקפות הקבוצה תוך הצטרפות מהקו השני לאיזור הרחבה, מחזיק בכדור באיזור מרכז המגרש, לוחץ גבוה בשליש הקדמי במטרה לחטוף כדורים שיהפכו לאיומים נוספים לשער ואף יורד אחורנית במטרה לסכל את התקפות היריבות בכל האמצעים שעומדים לרשותו.
אין ספק שהנהג והמנוע עובדים נהדר יחד, שולטים בקצב ומנווטים את הקבוצה למקום הנכון. אך כדי להרשים באמת ולפרוץ קדימה הרכב האדום היה חייב להעלות הילוך, ולצורך כך סולשיאר החליט לתת את המושכות בעמדת החלוץ המרכזי למרקוס ראשפורד.
האנגלי, שאוהד את הקבוצה מילדות ומשחק במדיה מאז שהיה בן 7, נחשב כבר שנים לאחד הצעירים הבולטים בדור הנוכחי. הוא הספיק לרשום מעל 150 הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של יונייטד והפך לבורג משמעותי גם בנבחרת שלושת האריות האנגלית. כולם ציפו שהעונה לצד פוגבה, לוקאקו ומרסיאל הוא יעשה את קפיצת המדרגה שתהפוך אותו לשם גדול ברחבי אירופה, לא רק כשחקן כישרוני, אלא כחלוץ מהטובים ביבשת.
מוריניו לעומת זאת, חשב אחרת. כבר מראשית דרכו החזיק הפורטוגלי בטענה ש״או שאתה חלוץ מרכזי, או שלא״, ושילב את ראשפורד, שפתח תחתיו רק ב-60% מהמשחקים, בעיקר כשחקן כנף או קשר התקפי (עמדה מספר 10) מאחורי החלוץ, כשהוא מתבסס בעיקר על המהירות שלו ומנצל קמצוץ מיכולותיו כשחקן מטרה מול השער. האנגלי הצעיר כבש תחתיו העונה ארבעה שערים בלבד ב-20 משחקים, נתון מאכזב לכל הדעות.
סולשיאר, שהיה סקורר נהדר בעצמו, חשב אחרת. עוד כשאימן בנורווגיה ועקב באדיקות אחרי הקבוצה הוא הבחין בתשוקה הסוחפת ובפוטנציאל הגלום בראשפורד וכבר בימיו הראשונים במועדון לקח אותו כפרוייקט אישי, עבד איתו מדי יום על הסיומת מול השער ומעל הכל, האמין בו. כבר מימיו הראשונים כמאמן באקדמייה של יונייטד דגל הנורווגי במשפט ״שחקן צעיר צריך לפחות מבוגר אחד שיאמין בו וביכולותיו״, הוא סייע לו בשיפור הביטחון שנפגע כל כך תחת מוריניו וגרם לו לחזור ולהאמין בעצמו. התוצאות בהתאם – שישה שערים ושני בישולים בעשרה משחקים, מחצית מהם בחודש ינואר, בו זכה בתואר שחקן החודש בפרמיירליג והפך לשחקן יונייטד הראשון שזוכה בתואר מאז זלאטן שזכה בו לפני יותר משנתיים.
מנקודת השפל בקריירה זינק ראשפורד היישר לפסגה, כשהוא נהנה במגרש וממשיך לחייך גם כשמאמנו משאיר אותו על הספסל ומאפשר ללוקאקו לשחק בעמדת החלוץ המרכזי. ככה נראה רכב יוקרה בכביש המהיר, כשהנהג מושך בעדינות בידית ההילוכים ומאפשר לרכב כולו לשייט קדימה במהירות שיא, כשהמנוע מתפקד בסינרגיה מוחלטת עם שאר חלקי הרכב, מחלק כדורי אמן לחלוץ הצעיר שמסיים אותם בשערי ניצחון חשובים וממשיך לצבור תאוצה בדרך למעלה.
ראוי להזכיר גם את שאר החלקים שמרכיבים את הרכב האדום. שחקני ההגנה והשוער דוד דה חאה מהווים כמובן את הבלמים, תחת סולשיאר ספגה הקבוצה 8 שערים בלבד ב-11 משחקים (0.73 למשחק) ושמרה על רשת נקייה ב-5 משחקים מתוכם. השוער הספרדי, שסיפר כמו יתר חבריו שחזר להינות מכדורגל תחת הנורווגי, חזר ליכולת הגבוהה שמאפיינת אותו כשהוא רושם תחתיו 3.6 עצירות למשחק ב-82% הצלחה כולל תצוגה נפלאה שכללה 11 עצירות במשחק מול טוטנהאם בו נבחר גם לאיש המשחק, לעומת 2.8 עצירות למשחק ב-69% הצלחה בלבד תחת מוריניו העונה.
שחקני ההתקפה המחליפים מהווים את הגלגלים הרזרביים, סולשיאר משתמש בהם בכדי לקיים רוטציה רחבה ולאפשר מנוחה לשחקני ההרכב וגם בכדי ליצור אווירה תחרותית חיובית בלחימה על המקום בהרכב שמוציאה מכל אחד משחקני ההתקפה את המירב. לוקאקו למשל, שמוריניו החשיב כשחקן שמזניח את עצמו ומזלזל במקצוע, תפס את עצמו בידיים, וסיפק עד כה 3 שערים ו-2 בישולים ב-402 דקות בלבד בהרכב. אלכסיס, שנמחק לחלוטין על ידי מוריניו שרכש אותו תמורת 34 מיליוני יורו רק לפני שנה, רשם שער ו-2 בישולים ב-273 דקות תחת הנורווגי כשגם לינגארד, שמחובר כל כך למועדון, הפך לשחקן הרכב משמעותי תחתיו ותורם שער או בישול בכל שני משחקים.
ובכל זאת, גם הרכב היוקרתי ביותר לא יכול לפעול בלי דלק. בעבור יונייטד מדובר כמובן באוהדיה הרבים והנאמנים שדוחפים אותה בכל מגרש ברחבי הממלכה והפכו את אולד טראפורד למבצר, כזה שנחשב לאחד האצטדיונים הקשים והביתיים ביותר באירופה.
תחת מוריניו הפכה הקבוצה למשעממת ואפורה, כזו שקשה מאוד לצפות בה ולהתחבר אליה. סולשיאר שמחובר למועדון ומייצג את הערכים החשובים של פרגוסון שגם תמך בצירופו לקבוצה, החזיר את החיוך לפני האוהדים האדומים בעיר מנצ׳סטר, שכבר לא מתביישים בכדורגל שקבוצתם משחקת אלא גאים בו. מהשליליים והמתוסכלים ביותר בממלכה הם הפכו, או בעצם חזרו, להיות האוהדים השמחים ביותר בפרמיירליג, עם שירי הלל רבים לגיבור החדש-ישן שעומד על הקווים ומזכיר להם את הימים היפים ביותר כאוהדים. הם בתמורה מתדלקים את הקבוצה באנרגיות ועידוד בלתי פוסק ומעניקים לשחקנים את הביטחון שהם כל כך זקוקים לו.
שמונת המשחקים הבאים של יונייטד יכללו בין היתר צמד מפגשים לוהטים מול פ.ס.ז׳, ביקורים בסטמפורד ברידג׳ במסגרת שמינית גמר הגביע האנגלי ובאמירויות במסגרת הליגה וצמד משחקי בית מול היריבות הגדולות ביותר – ליברפול ומנצ׳סטר סיטי. הכביש שהיה פתוח לרווחה בשבועות האחרונים והציב לרכב הספורט האדום והיוקרתי את התנאים האופטימאליים לנסיעה מהירה, יכלול בשבועות הקרובים מכשולים רבים ומסוכנים שיקשו את הנסיעה ועלול אף ליצור משברים בלתי צפויים. אבל כשהוא מורכב מהחלקים הנכונים, שמתאימים לו כאילו נבנו במיוחד בשבילו, שום דבר לא יכול למנוע מהרכב האדום החדש של העיר מנצ׳סטר להמשיך ולדהור קדימה לעבר האופק.
ולא מזיק גם מעט מזל. בלי ניימאר, פריס מגיעה בלי האיש היחיד שהיה מתעלל בעונייטד כפי שהוא נהנה לעשות לכל קבוצה אנגלית שהוא פוגש.