הטור היחיד שמעז להגיד לעסקנים את האמת: מי שהיה מועמד לטור השנה ראוי גם להיכלל בנבחרת השנה, ושום תואר ניחומים של שער השנה לא ישנה את זה…
הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
שאלה לפני המשחק:
האם נכונה השמועה שהנהלת הליגה מאפשרת לקבוצות שמתמודדות מול צ'לסי לעלות עם 12 שחקנים, מכיוון שזו הדרך היחידה להתמודד עם אדן הזאר?
מה קלופ (כנראה) אמר לשחקנים לפני המשחק:
עד היום ספגנו פחות מהם וצברנו יותר נקודות.
אין סיבה שזה לא ימשיך גם היום.
המשחק:
פעם ראשונה העונה שיש בי חשש ממהלך המשחק ומתוצאתו. השילוב של ההפסד באמצע השבוע, ההיסטוריה הגרועה מול צ'לסי בשנים האחרונות, היכולת המרשימה של הכחולים העונה, הכושר המדהים של הזאר, הפציעה של וירג'יל ותהליך האכזבה הקבוע של השנים האחרונות, גורם אצלי לתחושה של סערה מתקרבת. הרי אם ביוון יש סערות טרופיות, אז גם בלונדון זה אפשרי.
הדקות הראשונות עושות לי טוב מכיוון שאנחנו חוטפים הרבה כדורים ורע כי לא יוצא מהן כלום. בניגוד לצפוי, נראה שצ'לסי מנסה למשוך את ליברפול כדי לפתוח שטחים למתפרצות ולתנועה של הזאר לעומק.
בכל פעם שהזאר מצא מרחב ההגנה הצליחה לסגור בזמן, עד שפעם אחת טרנט עלה גבוה מדי, והסגירה של גומז היתה מאוחרת מעט, ואדן לא צריך יותר מזה. 1-0. פיגור ראשון העונה בליגה.
כשהבת שלי אמרה שהמשחק הזה כבר היה השבוע, הסברתי לה איפה היא טועה. כשסלאח עבר את השוער והחטיא כמו סטארידג' באמצע השבוע, הבנתי שהאישה שוב צדקה.
חמש הדקות האחרונות של המחצית היו תמצית מושלמת לכל מה שקרה לפני כן, עם מסירה לא מוצלחת של סלאח לפירמינו החופשי ובעיטה של מאנה לשמיים במקום למסור למילנר הפנוי. בקיצור – בהתקפה הכל הפוך, או אם נהיה עדינים לא מסונכרן.
ההגנה עשתה בסה"כ עבודה יעילה ושקטה, אבל עשתה טעות אחת יותר מדי. משחק שקול עם מעט מאוד הזדמנויות ולכן היתרון נמצא אצל מי שמחזיק את השחקן הכי טוב על המגרש.
ליברפול עולה למחצית השנייה עם משקולות על הרגליים וכנראה גם עם כיסוי עיניים ואטמי אוזניים, אחרת קשה להסביר את האיבודים והבלאגן שלא ברור איך לא סידרו לצ'לסי את השני.
כשמאנה החמיץ אחרי פעולה נהדרת, היה נראה לי שכבר לא נבקיע היום. ההרגשה התחזקה כשסלאח פינה מקום לשאקירי בחילוף הגנתי לטעמי. בין לבין גילינו שהזאר הוא בן אנוש ואליסון שוער נהדר. חמש דקות אחר כך גילינו ששאקירי הוא חסידה, ולואיז יכול להיות שוער אחרי ההצלה מהנגיחה של פירמינו.
ליברפול לוחצת בטירוף, צ'לסי הולכת אחורה ומנסה לעקוץ, ובאוויר הריח של שער כחול נוסף יותר חזק מהריח של השוויון.
מה חשוב הריח כשסטארידג' עומד באותו מקום שממנו הוא בעט למשקוף ביום רביעי, ואף אחד לא לוחץ אותו, ויש לו את המבט הזה בעיניים… בום. לחיבורים. גול ענק. גאון, כמו הזאר. 1-1.
שורה תחתונה:
תיקו שהוא יותר מניצחון.
תיקו במשחק שבו לא הגיע לנו להפסיד, מכיוון שהיו לנו הזדמנויות לא פחות טובות מצ'לסי וניסינו יותר מהם.
תיקו שבו סופסוף החילופים של קלופ עשו את ההבדל. בקושי, אבל עשו.
קלופ הצהיר השנה שהוא רוצה הגנה יותר חזקה ויציבה, והוא אכן קיבל זאת העונה, אלא שנראה שהגישה השמרנית, של קודם כל נשמור על רשת נקייה ואח"כ נבקיע, חילחלה גם לחלק הקידמי שאיבד כמעט לחלוטין את הניצוץ, ההברקות והגאונות שהיו בעונה שעברה. אם נוסיף על זה את מאבקי האגו, לכאורה, בין מאנה לסלאח ואת הבעיות שיש לסלאח עם ההתאחדות המצרית, ואת העובדה שכל הקשרים ששיחקו היום נותנים עבודה אבל מתקשים בצד היצירתי, נקבל קבוצה שמבקיעה פחות, למרות הלחץ והחטיפות.
ובשביל זה יש את סטארידג'. בשביל ניצוץ הגאונות שהיה שם כשהוא היה עם סוארז ומאז הוא נעלם. גם אם הוא לא יבקיע עוד שער אחד העונה, אני חושב שהוא כבר החזיר את ההשקעה בו.
סלאח היה מאוד פעיל במחצית הראשונה וכמעט כל הכדורים עברו דרכו, אבל ההחלטות והביצוע היו כמו סלאח של צ'לסי ולא סלאח האדום.
פירמינו היה פעיל אם כי לא ממש יעיל ומאנה היה מאנה, כלומר נראה לא מחובר בחלק מהזמן, אבל יכול היה לנצח את המשחק בהברקה אחת. שאקירי השתדל ורצה מאוד, אולי אפילו קצת יותר מדי.
אליסון היה מעולה עם שתי הצלות נהדרות וחילוץ אחרי טעות של וינאלדום.
וירג'יל וגומז היו יציבים מאוד במרכז, היו כמעט תמיד במקום הנכון ושיחקו בקשיחות ובנוקשות בדיוק במידה. טרנט ורוברטסון אכלו הרבה מרורים, קש וגבבה מויליאן והזאר ולא תרמו יותר מדי מקדימה. אני מניח שקלופ יראה לטרנט את השער של הזאר בלופ אינסופי.
הקישור עשה את שלו בצד ההגנתי ושלושתם השאירו הכל על המגרש, אלא שהקושי שלהם במסירות עומק שיחתכו את ההגנה או בבעיטות מרחוק שקצת יפתחו אותה היה מאוד בולט והקל על צ'לסי לסגור את החלוצים.
צ'לסי הוכיחה שהיא קבוצה מעולה עם עמוד שידרה חזק. הפיזיות והמיקום המעולה של שחקני ההגנה והקישור סגרו את קוי המסירה והתנועה של ליברפול ושמרו את השער של קאפה כמעט ללא סכנה. והזאר הוא הזאר.
קלופ חיכה לטעמי קצת יותר מדי עם החילופים, אולם הם הוכיחו את עצמם, אז מה אני מתלונן? חוץ מזה, מזמן לא ראיתי שלושה קפטנים במשחק אחד.
החששות בפתיחה היו במקום וכמעט התממשו אלמלא הסערה שחולל סטארידג'.
הקבוצה צולחת עוד מבחן קריטי בשלושת השבועות החשובים הללו, ותגיע למשחק העונה השני תוך שבוע בידיעה שהיא שם בזכות.
האופטימי יגיד: מי שרוצה לקחת אליפות צריך לדעת להבקיע ככה.
הפסימי יאמר: מי שרוצה לקחת אליפות לא יכול להחמיץ מול השוער במשחקים כאלה.
האופטימי: איזה הצלות נהדרות של אליסון.
הפסימי: איך זה שהגיעו מולו כל כך הרבה פעמים?
