הטור נכתב בזמן המשחק, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
לפני המשחק:
ביום שני חלמתי חלום על ליברפול, בפעם הראשונה בחיי. כן, אני אמנם אוהד מסור, אולם אני מודה שהקבוצה מעולם לא הופיעה בחלומותיי.
ובחלומי אנחנו במירוץ לאליפות ומשחקים שוב פעם ומשום מה מול יונייטד ואני צופה במשחק יחד עם נמרוד. הם מובילים ואנחנו משווים, הם שוב עולים ליתרון ואנחנו משווים, ואז נפסק השידור, וכל הניסיונות שלנו לסדר את האנטנה נכשלים. שנינו רצים לסלולרי וכל אחד מבין שהמשחק הסתיים בתוצאה אחרת.
בקיצור, סמטוכה ובלאגן.
אולי עד סוף השבוע יהיה לי פתרון לחלום.
אני מקווה שביום שישי בחצות לא יהיה לנו בלאגן.
credit to liverpool fc facebook page
המשחק:
כדורגל ביום שישי בערב הוא מעין יצור כלאיים מוזר שכזה. אירוע שמתרחש לא בזמנו, שלא בהקשר הרגיל שלו, שמנותק מהשגרה המוכרת והרגילה.
כנראה שגם עבור קלופ מדובר באירוע שכזה והוא מחליט להעלות את קייטה בהרכב הפותח, לראשונה מזה זמן רב.
בפתיחה נראה שכל השחקנים של ליברפול מתקשים לעכל את העובדה שלקחו להם את ארוחת הערב המשפחתית, והם מסתובבים על המגרש בחוסר סדר ומטרה.
סאותהמפטון נראית נהדר, שולטת במגרש וכובשת ראשונה אחרי בישול בנגיחה לאחור. 1-0 ואנחנו בפיגור נדיר ומדאיג ביותר.
בסביבות הדקה העשרים המשחק מתחיל לקבל מתכונת מוכרת יותר של שליטה ליברפולית במגרש, והתמקדות של המקומיים בשמירה על התוצאה עם מקסימום שחקנים בהגנה. ליברפול מחזיקה בכדור אבל ללא רעיונות ויצירתיות ולא מסכנת את השער לחלוטין.
ואז, עשר דקות להפסקה, מתערבבת לה השיגרה עם החריג והלא מוכר. השיגרה בדמות עוד פעולה לא אפקטיבית של סלאח ובדמות עוד הגבהה מדוייקת של טרנט. הלא מוכר הוא שערו הראשון של קייטה, ודווקא בנגיחה. 1-1.
מחצית ראשונה שבה ליברפול לא הבריקה, אבל הכדורגל היה נהדר ומרתק, הרבה בזכות היצירתיות והתנועה של סאותהמפטון, ששיחקה כמו קבוצת צמרת לכל דבר ועניין, בהחלט לא משהו שיגרתי.
בשלוש הדקות הראשונות אחרי ההפסקה ליברפול עדיין שלטה במגרש ואז הדרומיים תפסו בעלות. קלופ הבין שזה לא עסק והחליט לצאת מהתבנית הרגילה שלו, ע"י חילוף מוקדם וכפול, כולל העברה של טרנט לספסל. מהלך נדיר ביותר.
הכניסה של מילנר והנדרסון שינתה מיד את כיוון התנועה על הדשא, כשמאנה בסידרה של פריצות באגף שמאל, יצר שוב ושוב מהומות בתוך הרחבה שהסתיימו בכלום. הדרומיים שרדו את דקות הלחץ הראשונות אחרי החילוף, המשיכו ללחוץ גבוה ולמשוך זמן.
אפרופו למשוך זמן, כמה זמן יכול סלאח למשוך בלי להבקיע?
משהו כמו חמישים וחמישה ימים ושמונה משחקים.
עשר דקות לסיום, אחרי שתי קרנות דרומיות מסוכנות, הכדור מגיע לסלאח בעיגול האמצע. הנסיך המצרי מתחיל במירוץ לכיוון השער כשכל השחקנים משתי הקבוצות רודפים אחריו. תוך כדי ריצה סלאח מתלבט האם למסור לבובי ובסוף הוא מחליט לבעוט, ובין שלושה מגינים, קורה ושוער הוא משחיל את הכדור, בדיוק כמו שעשה כל כך הרבה פעמים בעונה שעברה, במקום הנכון. 1-2 שמביא את סלאח להוריד חולצה משמחה וטירוף.
אפרופו משיכת זמן, כמה זמן יכול הנדרסון למשוך בלי להבקיע?
משהו כמו שנה וחצי.
עד שפירמינו מקבל כדור במתפרצת מימין, והקפטן במהלך שמשלב שיגרה בדמות נחישות עם מופע נדיר של כניסה לרחבה, בועט לרשת מקרוב. 1-3.
credit to premier league facebook page
שורה תחתונה:
מי שחשב שיכול להיות משחק יותר מטורף מהניצחון על טוטנהאם? שיקום.
מי שדימיין ששיא הרגש יגיע במשחק הזה? שיקום.
מי שחשב שהוא ראה כבר הכל? שימשיך לחשוב כך, אלא אם הוא אוהד ליברפול.
כשכתבתי בתחילת המשחק שמדובר באירוע לא שיגרתי ונדיר, לא תיארתי לעצמי כמה אירועים נדירים יתרחשו במשחק הזה. מין שילוב דימיוני שמתרחש במקרה הטוב פעם בעונה, ויש קבוצות שזה לא קורה להם מעולם. יש קבוצות ויש ליברפול של העונה הזו, שצירופי מיקרים נדירים ממשיכים להתרחש כמעט בכל משחק שלה.
חלק מהאירועים כבר ציינתי אולם אני חייב להעלות אותם שוב ברצף, ואני מקווה שלא פיספסתי אף אחד.
תתחילו לקרוא בנשימה אחת:
קייטה פותח, פיגור מוקדם, נחיתות במגרש, הגנה מבולבלת, קייטה כובש, אינספור איבודי כדור, חילוף מוקדם וכפול של קלופ, הוצאה של מגן, שער של סלאח (אחרי כמעט חודשיים), סלאח מוריד חולצה, שער של הנדרסון (אחרי שמונה עשר חודשים).
ההגנה לא היתה במיטבה היום. וירג'יל נראה פחות טוב מהרגיל ומאטיפ אמנם תרם לשער שספגנו במיקום גרוע ואיבד לא מעט כדורים, אולם הוא כיפר על כך מעט במסירה הנהדרת לפירמינו בשער השלישי. למרות הבישול של טרנט, התרומה של שני המגינים להתקפה היתה הרבה פחות מהממוצע, וטרנט היה די הססן וחדיר במחצית הראשונה.
קייטה שוב הראה ניצוצות וכבש שער ששום סופרלטיב או קלישאה לא יגזימו בחשיבות שלו. פאביניו גימגם בפתיחה והתאושש אחר כך, וג'יני גימגם מהפתיחה ועד שהוחלף. הצירוף של הנדרסון ומילנר למשחק בדקה השישים היה מהלך מבריק של קלופ, שהזריק לקבוצה חיוניות, נחישות ודחיפות שלא היו שם בשעה הראשונה. חוץ משינוי של 180 מעלות במשחק, הנדרסון תרם גם אסיסט בראש לסלאח, ושער נדיר.
סלאח היה הגיבור בזכות השער הנפלא, אולם עד אז הוא התקשה לייצר מצבים וסיכונים, וסבל מחוסר דיוק וכיוון. כך או כך, אף אחד לא הגיע לחמישים שערים ליברפוליים יותר מהר ממנו. מאנה התעורר במחצית השניה והלחץ העצום שהפעיל על ההגנה היה מביא לשערים בכל יום שיגרתי. פירמינו היה פעיל מאוד, משני צידי הכדור, וכל פעם שהכדור הגיע לרחבה הוא היה שם.
סאותהמפטון היתה אחת היריבות הראויות והקשות בהן נתקלנו העונה. הם שיחקו ללא פחד ועם הנעת כדור שלא נופלת מהקבוצות הגדולות, ועם קצת יותר איכות בחלק הקידמי, הם היו יכולים גם להבקיע את השער השני ולנצח. הם כל כך טובים שהם לומדים מאיתנו – המגן שלהם ניסה לחקות את וירג'יל בפריצה של סלאח ואיפשר לו לבעוט…
הקבוצה ממשיכה לייצר ניצחונות ולייצר לחץ מתמיד על סיטי, למרות שהיכולת לא בשמיים והניצחונות לא באים בקלות, וזה בלשון המעטה.
נמרוד, ההוא מהחלום בתחילת השבוע, אמר לי לפני המשחק שיהיה קשה ואני צפיתי שננצח 1-3. שנינו צדקנו.
חלמתי שנהיה בפיגור וגם שיהיה בלאגן. צדקתי. השאלה כמה זמן עוד אחזיק מעמד ברכבת ההרים הריגשית שנקראת עונת 2018-19.
אין כמו לצאת מהבלאגן הזה, על המגרש ובנפש שלנו, עם עוד ניצחון, במשחק שהפיק את תמונות השמחה הטובות ביותר של העונה. עד עכשיו.
האופטימי יגיד: אין מצב שהנדרסון כובש ואנחנו לא לוקחים אליפות.
הפסימי יענה: משחק רביעי ברציפות שאנחנו סופגים.
האופטימי יאמר: היציאה של קלופ מתבנית החילופים שלו היא סימן חיובי.
הפסימי יחזור על מה שאמר במשחק האחרון: כמה ניסים יכולים להתרחש בעונה אחת?
credit to premier league facebook page
