הטור נכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
לפני המשחק:
משחק העונה?! – כן ולא.
לא, מכיוון ששום תוצאה לא תסגור את הסיפור.
כן, מכיוון שזו כנראה הסיבה שמהרגע שחזרתי הביתה אני מסתובב עצבני, חסר מנוחה ולא רגוע.
כן, בגלל שמהשעה שש בערב, כל חמש דקות אני עושה ריפרש כדי לראות אם פירסמו כבר הרכבים.
המשחק:
בראיונות לפני השריקה אני מזהה עצבנות קלה אצל פפ וקלופ, שמנפנפים את המראיין בקלישאות ותשובות כלליות לשאלות הסטנדרטיות.
קלופ מצהיר שהמטרה שלו היא ליצור תוהו ובוהו מאורגן ברחבה של סיטי (organised chaos). אני מקווה שהשחקנים שלנו מבינים למה הוא מתכוון.
הפתיחה שייכת לסיטי שלוחצת גבוה ולא מאפשרת לאדומים לצרף שתי מסירות יחד. מי שמאפשר לשחק וגם קצת לכסח הוא השופט טיילור, ומעניין איך זה ישפיע על המשחק.
רבע שעה עוברת ונראה שלשתי הקבוצות אין שום רעיון איך מגיעים לרחבת היריב, עד שסלאח, בנגיעה המשמעותית הראשונה, נותן אסיסט נהדר למאנה שמגלגל את הכדור לקורה הימנית. איזה פספוס. אבל זה עוד כלום מול ההצלה של סטונס, אחד עשר מילימטרים לפני שהכדור עובר את הקו, אחרי בלאגן ברחבה והדיפה של אדרסון לתוך שערו. קלופ רצה תוהו ובוהו ברחבה, והוא קיבל אותו, וזה כמעט הצליח.
השעון זז וכלום לא קורה ליד שני השערים. ניסיון בעיטה ראשון של סיטי, שנעצר אצל וירג'יל, וקרן ראשונה מגיעים בסביבות מחצית השעה, ולא מזיזים לשני האפסים על לוח התוצאות.
מי שמזיז את לוח התוצאות הוא השחקן שתמיד עושה את זה מול ליברפול בבית שלו, אגוארו. קון מקבל כדור מסילבה מצד משמאל, אחרי תוהו ובוהו ברחבה האדומה, מסתובב ויורה מחמישה מטרים למילימטר היחיד הפנוי בין אליסון לקורה. בינתיים המילימטר הוא אך ורק לטובת סיטי. 1-0, ומאה אחוזי הצלחה לסיטי בבעיטות לשער.
מחצית ראשונה שבה שתי הקבוצות התרכזו בהטיות של המילה "לא" – לא לטעות, לא לאבד כדורים, לא לקחת סיכונים, לא לשבור את התבנית והמערך, לא להפסיק לרוץ, לא לבעוט יותר מדי לשער. בינתיים זה מצליח לפפ.
השחקן שנגע הכי הרבה בכדור במחצית הראשונה בליברפול היה אליסון. בפעם היחידה שזה היה מאוד חשוב שהוא יגע בו, זה לא קרה.
אחרי ההפסקה הקצב הולך ומתגבר וכמות האיבודים של ליברפול בעשר הדקות הראשונות עולה על כל איבודי המחצית הראשונה.
קלופ חורג מהרגלו להחליף מאוחר ומכניס את פאביניו במקום מילנר אחרי עשר דקות, תוך שינוי מערך.
והשינוי הוכיח את עצמו.
ליברפול השתלטה על המגרש ואחרי החטאה של פירמינו, הגיע השיוויון של בובי. נגיחה מטווח אפס אחרי אסיסט נהדר של רוברטסון משמאל, שהגיע אחרי בישול ענק של טרנט לרוחב כל המגרש מימין. 1-1, ומסתבר שימין ושמאל יכולים לשתף פעולה.
עכשיו זה נראה כאילו ליברפול יכולה להפוך את התוצאה לגמרי, וסיטי נראתה מעט אבודה. אבל זה רק היה למראית עין. פריצה נהדרת של סטרלינג מימין, כדור מושלם שלו לסאנה, שבועט משמאל ברגל שמאל, לקורה השמאלית ופנימה. 2-1. ימין ושמאל. מילימטר לפה, מילימטר לשם.
סיטי יורדת להגנה ומנסה לעקוץ, וכמעט מצליחה, אלא שאליסון מנצח את אגוארו במאבק ביניהם, ומיד אחר כך מהצד השני אדרסון מנצח את סלאח.
חמש דקות לסיום קלופ זורק עוד חלוץ למגרש ופפ זורק מגינים טריים והמגמה ברורה.
הבלאגן במגרש משחק לרגליים של סיטי וברנרדו וסטרלינג, שני המבשלים, מחמיצים הזדמנויות מעולות לסגור עניין.
וירג'יל מנסה לשחק אותה פלאיני, אבל ההגבהות ממש לא מדויקות, וההפסד הראשון מגיע.
בלו מון.
היי ג'וד.
שורה תחתונה:
הפסד כואב אבל לא צורב.
אני כמעט בטוח שראיתי דמעה בעינו של קלופ. אצל סלאח אני בטוח שראיתי.
זה היה הפסד ברוחב של מילימטר.
אותו מילימטר שעבר מההצלה של סטונס, דרך השער של אגוארו ועד לגול של סאנה מתחת לרגל של טרנט ודרך הקורה.
זה המרחק הקטן שבין ניצחון להפסד במאבק בין שתי קבוצות שוות לחלוטין.
לפני המשחק רשמתי לעצמי שהמשחק הזה יוכרע באגפים, בין שני זוגות המגינים. הוא יוכרע על היכולת של ליברפול לנצל את היתרון שלה על המגינים המחליפים של סיטי, ועל היכולת של סיטי לנצל את המגמה ההתקפית של שניהם ואת חוסר הניסיון של טרנט.
ואכן המשחק הוכרע באגפים.
שני השערים של סיטי צמחו מהאגף הימני של טרנט, הראשון בבישול והשני בפועל.
מהצד האדום, שני המגינים היו אלה שהכינו ובישלו את שער השיוויון, שבסוף לא הספיק.
במהלך השבוע שמעתי ניתוח של אלן שירר על האיכויות של וירג'יל. הוא אמר שכשהוא שיחק מול בלם כה דומיננטי הוא פשוט היה עומד ליד הבלם השני, וזה מה שאגוארו עשה בשער הראשון.
קלופ פתח את המשחק עם המערך הקלאסי שלו, 3-3-4, כשפירמינו מתופקד במרכז. המערך הזה די הוכיח עצמו בניטרול האיום של סיטי, אבל לא הוכיח את עצמו בצד ההתקפי.
החילוף של פאביניו ושינוי המערך, שכלל הסטה של סלאח למרכז, מאנה ימינה ופירמינו אחורה, הוכיח את עצמו בגדול. שער השיוויון הגיע אחרי תנועה מאחור של פירמינו שנשאר חופשי מכיוון שסלאח משך ממנו את המגן.
איפה טעינו?
כנראה בניסיון להיות ליברפול של שנה שעברה. בניסיון לנצח את המשחק אחרי השיוויון, במקום לרדת קצת לאחור, ולחכות שסיטי הלחוצה תעלה למעלה כדי לנצח את המשחק.
אליסון היה טוב מאוד בשער, אם כי הפעם הוא לא הביא נקודות הביתה.
וירג'יל היה יציב מאוד במרכז ולוברן עשה את המקסימום. אי אפשר להאשים אותו בשער.
הקישור סגר מצוין את המרכז וניסה להניע כדור במחצית הראשונה, אם כי ללא הרבה הצלחה. גם הפעם בלט היתרון הטכני של הקישור הכחול, שכולל שחקנים מאוד טכניים ויצירתיים, כולל פרננדיניו, שיודע גם לחלץ וגם למסור.
הכניסה של פאביניו שיפרה משמעותית את הנעת הכדור, ויתכן והיה מקום לפתוח איתו.
ההתקפה לא הצליחה להגיע לסטנדרטים הגבוהים שציפינן וקיווינו. סלאח כמעט ולא נגע בכדור עד ההפסקה, כולל בפספוס אחרי ההרחקה של סטונס מהקו, ואחריה הגיע להזדמנות אחת בלבד. מאנה הגיע להזדמנות ולא ניצל אותה, ובובי הבקיע בהזדמנות היחידה שהיתה לו.
סיטי היו מעולים ונראה היה שהם מוכנים לשיטה ולתנועה של ליברפול. היתה להם הפעם נחישות לא אופיינית ותחושה של "מלחמת אין ברירה" שהוציאה מהם את האקסטרה שצריך במשחקים כאלה.
במשחק הראשון היו 13 בעיטות לשני השערים, הכי מעט בכל משחקי הליגה העונה, והרמה והעניין היו בהתאם.
הפעם היו 16 בעיטות, מהן 12 במחצית השניה, והמשחק היה מרתק, קיצבי וקשוח וברמה הגבוהה ביותר.
קלופ רצה שיהיה תוהו ובוהו ברחבה של סיטי.
במקום זה קיבלנו תוהו ובוהו בצמרת.
האופטימי יגיד: עדיין יש לנו ארבע נקודות יתרון בפיסגה.
הפסימי יענה: פעם ראשונה שספגנו פעמיים בליגה.
האופטימי יאמר: מי היה מאמין שהפסד ראשון יגיע בחודש ינואר.
הפסימי יגיב: המומנטום עבר לסיטי.
ציינת שאליסון נגע הכי הרבה פעמים במחצית הראשונה. הנגזרת של זה היא שבפעמים שהצליח לבעוט ולעבור את החצי זה הגיע לחלוצים. לא היה קישור במחצית הראשונה. הכניסה של פאביניו בדקה 60 שינתה את המשחק של ליברפול.
עוד נקודה לסטטיסטיקה, כמה פעמים במשחקים מאנה מחמיץ גול בטוח. אני חושב שאם ישקפו לו את זה כהחמצות ולא כנסיונות, אולי תהיה יותר תמורה לאגרה.