הטור נכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
לפני המשחק:
וירג'יל פה, וירג'יל שם.
ואן דייק בעיתון, בפייסבוק, בפודקאסטים.
בקיצור, הבלם ההולנדי בכל מקום, אחרי ההופעות האחרונות הנפלאות שלו.
המשחק:
כבר על ההתחלה, בדקה השניה, אנחנו מקבלים שתי התרחשויות שעשויות לרמוז על הבאות: מצד אחד מהלך התקפי מרהיב שכלל סידרת מסירות בהשתתפות כל שחקני החלק הקידמי, ומצד שני מסירה של רוברטסון שפוגעת בטעות בהנדרסון ונהדפת החוצה.
שבע דקות עברו עד המהלך המבריק הבא, שהסתיים בהחמצה ענקית של שאקירי, ואחרי שתי דקות נוספות קיבלנו שילוב נוסף של המתכון מהפתיחה, טעות פלוס הברקה – הרחקה גרועה של הגנת ניוקאסל הופכת לבעיטת וואלה מושלמת של דיאן "הבלם הטוב בעולם" לוברן. 0-1 די מהיר ומאוד מרגיע.
השער המוקדם מוביל את המשחק למקום הצפוי של שליטה אדומה המשלבת הנעת כדור סבלנית עם ניסיונות למהלכים מבריקים ומפתיעים ומולם ניסיונות עקיצה של ניוקאסל.
המשחק שוקע לאיטו לאפרוריות מונוטונית, עם מעט הזדמנויות, הרבה מסירות לרוחב ואחורה, ואפס הזדמנויות.
לפחות אנחנו לומדים מה הנדרסון צועק לשופט בכל פעם שהוא שורק לעבירה נגדו: "what for??".
עד ההפסקה זכינו רק לכדור עונשין נהדר של שאקירי שהתקרב לגול, ותו לא. יתרון קטן הוא משמח ותיקו בהפסקה של סיטי הוא בוודאי משמח כפליים.
דקה אחת ללא טעויות זה כנראה יותר מדי עבור הגנת ניוקאסל, שממהרת לתקן את הטעון תיקון, בעבירה קלילה על סלאח, שמביאה לנפילה תיאטרלית משהו, שמשלים את המבצע בפנדל מושלם. 0-2.
ככל שהמשחק מתקדם ליברפול מבססת שליטה מוחלטת במגרש עם עדיפות איכותית בולטת. הכדורים מטיילים ברחבה, וגם וירג'יל מרשה לעצמו לעלות לעמדות הבקעה מדי פעם, ואני מתפלל שאף אחד לא יפצע, ומקווה שנצליח לשפר את הפרש השערים מול סיטי.
אתם זוכרים שדיברנו על מהלכים מבריקים?
תריסר דקות לסיום קיבלנו אחד כזה, שהורכב משלוש מסירות בנגיעה אחת – סטארידג' אחורה, הנדרסון קדימה וטרנט לרוחב, שהסתיים בנגיעה של שאקירי לרשת. 0-3, ודקה אח"כ סיטי נופלת לפיגור, מה טוב ומה נעים.
חצי תריסר דקות לסיום, סלאח מסובב כדור קרן מושלם ומבריק לקורה הקרובה, ופאביניו מוריד את הראש בדיוק בזמן. 0-4.
לפני המשחק נמרוד הימר על 1-4, ובדקה התשעים קליין ניסה לעזור לו עם איבוד כדור שגרר יציאה משוגעת של אליסון והרבה בלאגן, שהסתיים בכלום.
שורה תחתונה:
חג שמח.
איזה יום שמח לי היום. ניצחון משכנע יחד עם הפסד שני ברציפות לסיטי ופער של שש נקודות בצמרת, מטוטנהאם ולא מסיטי, מי היה מאמין.
עד השער השלישי זה היה עוד ניצחון יעיל, עם כמה הברקות אדומות וטעויות לבנות, שלא היה אמור להישאר בזיכרון שלנו יותר מדי זמן. החל מהדקה השמונים זה הפך לניצחון ענק שעשוי להישאר בזיכרון כנקודת האל-חזור בדרך לאליפות.
היו לנו כבר הופעות מוחצות ומלהיבות יותר בשנים של קלופ באנפילד, אבל לא הרבה הופעות עם ביטחון מוצק שכזה ודומיננטיות חסרת ערעור שכזו, כשהשערים באים מכל החוליות של הקבוצה.
ההגנה המשיכה לשמור על רשת נקיה, בפעם התריסר העונה, ואליסון היה במקום בפעמים המעטות שהטרידו את מנוחתו. ואם בצד ההתקפי זכינו לשער + בישול + הכנה לבישול (רובו בשער הראשון), אז מה נבקש עוד.
במרכז הנדרסון היה דומיננטי וניהל את המשחק בשקט ובביטחון וזכינו ממנו למחזה הנדיר של בעיטה לשער + ניסיון לדאבל פאס ברחבה + הכנה לאסיסט בשער השלישי. שאקירי היה פעיל מאוד וג'יני התרוצץ במרכז על מנת לחסל את ניסיונות ההתקפה הספורים של ניוקאסל.
ההתקפה עשתה את שלה, כשסלאח תורם שער, בישול ונפילה לפנדל, מאנה תורם תנועה נהדרת לעומק ומבצע מבריק שלא נגמר בגול, ופירמינו נותן לחץ מצויין ושותפות פעילה ושקטה בניהול המשחק.
העונה תופסת כיוון נפלא, הן ביכולת והן בהתפתחויות מסביב, בעיקר מכיוון סיטי המגמגמת. אמנם יש ענני סערה קלים מכיוונה של טוטנהאם שממטירה גשם של שערים ובאופק גם ארסנל וסולשיאר מרימים טיפה את הראש, אבל כרגע השמש זורחת רק באנפילד.
המנג'רים של ליברפול ממשיכים לעזור לה – הודג'סון בניצחון של פאלאס על סיטי, ורפא בהפסד היום של ניוקאסל.
עוד משחק ללא הפסד וניצחון מאה לקלופ בקבוצה.
שבעה משחקים בחודש דצמבר מאז החזרה מהפגרה, עם שבעה ניצחונות ויחס שערים 2-18.
זמנים נהדרים לאוהד האדום.
האופטימי יגיד: חצי עונה, שש נקודות הפרש בפיסגה.
הפסימי יענה: והחכם בעת ההיא ידום…
האופטימי יאמר: פער שערים הכי טוב בליגה וסיטי במשבר.
הפסימי יגיב: סייג לחוכמה, שתיקה…
תגובה אחת
אזכור מופיע גם ב יומן האליפות של ליברקלופ: סולן ושמו פירמינו - הזווית