יומן האליפות של ליברקלופ: נתן גב

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
וירג'יל זוכה בשחקן השנה,
עוד לא איבדנו נקודות העונה,
אליסון מתקדם לכיוון החלמה,
תחזור, צריכים אותך, נשמה.
המאמן שלהם, מיסטר שון,
לאור הישגיו, הוא סוג של גאון,
כדורגל אנגלי, בסיסי וקשוח,
אצלם תמיד קשה, תמיד מתוח.

דבר הבמאי:
"our identity is intensity"
קלופ הוא בעל יכולת ביטוי מרשימה, והפעם הוא ממש התעלה על עצמו, כשאחרי המשחק מול ארסנל הוא הנפיק סלוגן מבריק.
משפט של קופירייטר.
יותר טוב מהפרסומות של בזק. שם בכיס הקטן את עומר אדם וגידי גוב.
נראה לי שאני אאמץ אותו.

סרט רץ:
סיטי נתנה לברייטון ארבעה,
עכשיו יש להם פור נקודה,
שאקירי גם היום לא בהרכב,
האמת, לי זה קצת כואב.

סיטי כבשו בדקה השניה, ואנחנו כמעט סופגים באותה דקה, כשברנלי עוקפת את קו ההגנה הגבוה, אבל לא עוקפת את אדריאן, בזכות הצלה ענקית סטייל אליסון.

ארבע דקות אחרי השריקה,
סלאח מפציץ את הקורה,
ברנלי כופה את הסגנון שלה,
בעיקר הגבהות, הרבה מלחמה.

טרנט נותן עוד הרמה,
שנראית כזו ללא מטרה,
הכדור מסתחרר מגבו של ווד,
נופל משמיים, ישר לחיבור!!

אחרי דקות ארוכות של ליברפול מחוץ לקצב ובלי סינכרון, טרנט כובש שער מזליקי ומרהיב ומשחרר את הפקק. הבלם מי מוסר לפירמינו ומכאן הדרך קצרה למתפרצת נהדרת וסיומת מושלמת של מאנה. 0-2 כהרף עין.

עד ההפסקה השופטים מספיקים להפוך את השער של טרנט לגול עצמי, שבהחלט משקף טוב יותר את המשחק של ליברפול, שהיתה לא מרוכזת כמו קלופ, שהחבר'ה מהשורה הראשונה הטרידו אותו במהלך המשחק.

אחרי ההפסקה הקהל הרבה יותר שקט, כנראה לא כל כך מאמינים באופציה של מהפך. ברנלי מנסה לייצר איומים ולא מצליחה וליברפול מגיעה די בקלות לרחבה של ברנלי, אבל היא לא מדוייקת ולא מרוכזת, עד המתפרצת של הדקה ה 80 שבסיומה סלאח משאיר לפירמינו. 0-3.

שחקן ראשי:
ההתקפה המתפרצת.
קשה לציין שחקן שבלט היום מעל כל השאר, אבל אפשר לציין את המתפרצות המצויינות שהביאו למעשה את כל שלושת השערים.
השער הראשון התחיל מזכייה בכדור עמוק במחצית המגרש האדומה ושני האחרים מחטיפות במרכז שהפכו לשערים כתוצאה מתנועה מהירה קדימה ופריסה נכונה של השלישייה הקדמית. פעם אחת מסירה אדירה של פירמינו למאנה ובפעם השניה סלאח מוותר בזמן לפירמינו.

שחקן משנה:
אדריאן.
ההצלה שלו בדקה השניה נתנה ביטחון להגנה ומנעה הסתבכות מיותרת.
ההצלה השניה שלו ממש בסיום, אמנם לא תרמה לניצחון, אבל נתנה לנו סופסוף רשת נקיה, שתהיה לה בודאי תרומה מנטלית להמשך.

דבר המבקר:
במגרש ששמו טארף-מור,
משחק יעיל זה כל הסיפור,
זה לא משחק לפנתיאון,
העיקר שאנחנו מקום ראשון.

כשאתה יוצא למגרש קשה ומול קבוצה עיקשת כמו ברנלי, אתה רק רוצה לנצח, ולא חשוב איך, וזה מה שליברפול עשתה. מהפתיחה היה ברור שלברנלי אין את הכלים לשלוט, אולם יש להם את הכלים והסגנון להציק ולהפריע לליברפול ואולי גם לגנוב שער.
ברוב הזמן משחק ההתקפה של ליברפול לא זרם כמו במשחקים הגדולים, הקבוצה איבדה כדורים והשחקנים נאלצו לעשות לא מעט עבירות בחלק המסוכן של המגרש. ברנלי השמיעה קולות של איום, אבל חוץ מההזדמנות הגדולה בפתיחה ההגנה לא ממש התרשמה מהם.

ליברפול נהנתה ממזל בשער ומהרגע הזה היא היתה בשליטה מוחלטת. המחצית השניה כבר היתה סוג של קרוז קונטרול, והמתנה סבלנית לשריקת הסיום.
ההגנה היתה יציבה, אם כי היו קצת חורים שאולי קבוצה מוכשרת יותר היתה מנצלת טוב יותר. מבין שני הבלמים דווקא מאטיפ נראה כרגע טוב יותר, כשוירג'יל לא נראה בלתי עביר כמו בעונה שעברה.
שני המגינים בילו הרבה דקות בהתקפה והם מהוים חלק בלתי נפרד מהמתפרצות. בניגוד למשחק עם ארסנל, כמות הקרוסים היתה הפעם סבירה ומתאימה לממוצע הרגיל של הקבוצה (18 לעומת 30).
הקישור נתן את העבודה ההגנתית הרגילה והיעילה, ובפעמיים שוינאלדום והנדרסון הגיעו למצבי הבקעה, ראינו את הקושי שלהם לעשות משהו טוב בתוך הרחבה.

פירמינו נתן הופעת פנטזי מעולה עם שער ובישול, וסלאח כרגיל היה פעיל מאוד ומעורב בכל מהלך התקפי, אבל יש לעיתים תחושה שהוא רואה רק את השער ולא את החברים.
מאנה כבש בבעיטה מושלמת, ואחר כך כעס על סלאח שלא מסר לו בסיום מתפרצת.
אפילו שאקירי זכה לכמה דקות, אם כי הוא נראה לי קצת חסר חשק.
אם ניקח בחשבון XG של 1.2, הרי הוצאנו את המקסימום בהתקפה.

כותרות סיום:
כמו בשבוע שעבר, כך גם היום במחצית הראשונה היה קשה ורק שער מזליקי הרגיע את העניינים.
המחצית השניה כבר היתה קלה ורגועה.
שיא מועדון של שלושה עשר ניצחונות ברציפות, בשבוע שבו לפחות שלוש מהגדולות מפסידות נקודות ורק סיטי שומרת על הקצב שלנו.

הפסימיסט יגיד: השער הראשון היה רק בזכות הגב.
האופטימיסט יענה: מאזן מושלם.
הפסימיסט יציין: מאנה וסלאח לא חברים.
האופטימיסט יאמר: מאנה וסלאח כובשים ומבשלים.