כבר לפני כחמישה חודשים, כאשר מונה מוטי איווניר הסמל הצהוב לעמוד על הקווים של האהובה האדומה שלי בעונה הקרובה והקשה בליגה הלאומית, כתבתי על חוסר שביעות הרצון שלי מהמינוי שלו, וציינתי שאני הייתי ממנה על חשבונו סמל אדום אמיתי כדוגמת שייע, משה סיני או גילי לנדאו.
המאמן, שבעיניי עדיף בהרבה כפרשן נהדר בטלוויזיה מאשר ההוא שעומד על הקווים של קבוצתי, החל את העונה בליגה הלאומית בצורה מעוררת השראה, שגרמה לי לחשוב על כך שאולי טעיתי בשפיטה המהירה שלו רק על סמך היותו סמל צהוב מובהק. הקבוצה שמרה על רשת נקייה בארבעת המשחקים הראשונים בליגה השנייה, וניצחה בכל חמשת הראשונים עם יחס שערים נפלא של 11-2.
ואז החלה ההידרדרות. ראשית, הקבוצה הפסידה במשחק "ביתי" באצטדיון המושבה לאחי נצרת, כאשר הקבוצה סיפקה משחק נרפה ומאכזב והפסידה 2-0 לקבוצה מנצרת. ואז, בנקודה הזו, במקום להתרומם, הקבוצה המשיכה לשקוע. השדים האדומים נסעו לנשר הרחוקה והלא-מוכרת, והצליחו באורח פלא להפסיד גם שם, לאחר ששיחקו בצורה איומה בהגנה הלא מתואמת וספגו שני שערים מהקבוצה הקטנה והסימפטית. איווניר חזר וטען כבר לאחר ההפסד לנצרת במושבה – "לא הבטיחו לנו שננצח כל העונה", משפט איתו אני מסכים בהחלט, בהחלט אפשר להפסיד, אבל חשובה מאוד גם הדרך. להפסיד פעמיים ברציפות ולהתבטל מול קבוצות נחותות בליגה הלאומית, כאתה מאמן הפועל תל-אביב הגדולה בעל המסורת רבת השנים, זה לא דבר שמתקבל על ידי עשרות אלפי האוהדים האדומים ברחבי הארץ, לא משנה כמה פעמים המאמן המקועקע יחזור על המשפט הזה.
לאחר ההפסד המדובר בנשר, המאמן חזר וניסה לשחק במוחות האוהדים. "שחקנים קצת חשבו שהם באו לטייל" הוא אמר, והוסיף "המחצית הראשונה הייתה חסרת כבוד, מקווה שזה לא תחילתו של משבר". אולי אני טועה, אבל תפקידו של המאמן הוא להכין את השחקנים למה שצפוי להם, ולדאוג שהם מוכנים למשחק כמו שצריך ולא יחשבו שהם באים לטייל. בנוסף, אני הייתי מזועזע מהמשפט על כך שהוא חושש מתחילתו של משבר. בתור מאמן מנוסה, שעבר במספר מועדונים גדולים מאוד כמו מכבי ת"א, נתניה, באר שבע והנבחרת הצעירה, הייתי מצפה שהוא ידע לעצור מפולת ולמנוע מהקבוצה להיכנס למשבר, בטח בליגה הלאומית החלשה.
אבל מסתבר שתקוות לחוד, ומציאות לחוד. הקבוצה נכנסה למשבר של ממש – שהמשיך גם אמש בתיקו 2 איום ונורא מול הפועל חדרה, שמארחת את משחקייה הביתיים בכלל בעפולה ושיחקה בעונה שעברה בליגה א'. אמנם לראשונה העונה הקבוצה הצליחה להתמודד עם פיגור בתוצאה והפכה שער יתרון מבעיטה חופשית נהדרת של עלי חטיב המנוסה עם שערים של החלוצים הירש וגנדה. אך ספגה את השיוויון בדקה ה-72, הפעם מבישול של חטיב לראשו של באירקרטביץ'. הקבוצה אכזבה את האוהדים הרבים, יותר מאלף, שנסעו עד עפולה בכדי לתמוך בקבוצתם האהובה וצפו במשחק שלישי ללא ניצחון שהרחיק את הקבוצה מהצמרת ומהמקום שמוביל לעליית ליגה בסיום העונה. הפעם בראיון הפתטי בסיום, המאמן הביע את שביעות רצונו מכך שהקבוצה הפסיקה להפסיד. מאמן הפועל תל אביב הגדולה בליגה הלאומית מרוצה מכך שהקבוצה לא הפסידה. הזוי.
אז נכון, יש עוד הרבה מאוד נקודות בקופה. ובהחלט קיימים עוד סיכויים רבים לכך שהקבוצה תסיים את העונה באחד משני המקומות הראשונים בליגה השנייה ותשחק בעונה הבאה בליגת העל כמו שהיא ורבבות האוהדים רגילים. אבל הדרך, אוי הדרך. הקבוצה צריכה להחזיר לעצמה את כוח ההרתעה שליווה אותה במשך שנים. לשם כך, אני מקווה מאוד שהאחים ניסנוב יתעשתו על עצמם ויפטרו במהרה את איווניר, שיחזור לעמדת הפרשן שבה נהנתי לשמוע את המשפטים המכובסים והניתוחים המוגזמים שלו. כמחליף להמשך העונה הייתי כמובן ממליץ להם למנות סמל אדום, כפי שכבר טענתי, שצריך להוביל את הקבוצה בליגה הלאומית. יש מספיק שמות – שייע, סיני, לנדאו, או אפילו באדיר ואנטבי חסרי הניסיון. העיקר שהפטיש והמגל ישובו להיות בידיו של אדם שהסמל האדום הוא בראש מעייניו ויוביל את הקבוצה למעלה כמו שמגיע לה.
אז כמו שאמרה שרית חדד הגדולה, יאללה, לך הביתה מוטי. שלום, ולא תודה.
