6 נקודות פער בצמרת הטבלה, 6 נקודות לסיכום משחק העונה הראשון בפלייאוף:
- בעיניים של אוהדת מכבי ת"א, העונה עד אתמול הרגישה כמו ביקור בלונה פארק. אי שם בחודש נובמבר כבר סילקו אותנו מהתור לרכבת ההרים שנקראת "המאבק על האליפות", פשוט כי לא היה מקום. לא היינו טובים מספיק. ואז הגיע ינואר, ופתאום היה מקום על הרכבת ממש ברגע האחרון, אז קפצנו עליה מהר, בלי לחשוב יותר מדי לאן זה יוביל. והרכבת נסעה במשך שלושה חודשים. ידענו עמוק בתוכנו שמתישהו היא תיעצר. ידענו שכשזה יקרה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו למטה, אבל המשכנו לקוות. אז הרכבת אמנם עוד לא עצרה עצירה מוחלטת, אבל אתמול היא התחילה לבלום חזק, ועכשיו אפשר כבר לומר שאת המסע הזה אנחנו נסיים כנראה למטה.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page - בפן המקצועי, אם ביום שאחרי משחק על עונה שלמה למכבי ת"א נותרו בעיקר דיבורים על פנדל (שלא היה, לפי דעתי), אז זה אומר הכל. בסוף, אם מנקים את כל ה"מסביב" בדמות שיפוט רע, פציעות ועוד, נשארים בעיקר עם הנתון העגום הבא: שלושה משחקים מול היריבה הישירה לתואר, 270 דקות, ושער זכות אחד בודד. פעם אחת בלבד, אותו צ'יפ ניצחון של קיארטנסון בנתניה, שבה מכבי הצליחה לפצח את היריבה שלה. בגרסה הנוכחית של שני המועדונים, אין לצהובים שום תשובה מוחצת על המגרש להפועל ב"ש. עד שהם ימצאו את התשובה הזו (וזה רחוק מלהיות בלתי אפשרי), וכל עוד ב"ש תשמור על יציבות, מכבי לא תהיה ראויה לתואר.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page - כל זה מתיישב גם עם נתון נוסף, מדהים למדי, שפורסם כמה ימים לפני המשחק: מאז שברק בכר החל לאמן את הפועל ב"ש, בכל המפגשים שלו עם מכבי ת"א, הקבוצה שהחזיקה פחות בכדור לא הפסידה. אז אמנם היו הרבה מאוד דקות במפגשים האלה שבהן מכבי הייתה שווה ואף טובה יותר מהיריבה, אבל בכר הצליח לייצר תחושה שקשה להשתחרר ממנה: תחושה שצריכים לקרות הרבה יותר דברים בשביל שמכבי ת"א תנצח את הפועל ב"ש, מאשר דברים שצריכים לקרות כדי שב"ש תנצח את מכבי ת"א. זה כבר לא מקרי, זה כבר לא מזל וזו כבר לא עוד הברקה או שחמט. האשמה, כאמור, מוטלת על מכבי שנשארת שוב ללא מענה טקטי אמיתי ומשכנע בעידן בכר.
- כשג'ורדי קרויף (או אולי מישהו אחר?) יישב במשרד שלו ויחל לבנות את מכבי ת"א לעונה הבאה, הוא יצטרך לשאול את עצמו את השאלה הבאה: האם יש בקבוצה הזו מספיק שחקנים שאפשר בלב שלם לצאת איתם לקרב כמו זה שנערך אתמול בטרנר? האם בשעת צרה, כשהכסף על השולחן, כשעונה שלמה מונחת על הכף, תהיה שם איזו דמות בשליש האחרון של המגרש שבאמת אפשר לבנות עליה? התשובה, כרגע, היא לא. ראו את זה אמש היטב בחוסר האונים של המחצית השניה. במכבי הנוכחית יש הרבה שחקנים שכשהקבוצה מסביבם טובה, הם טובים ביחד איתה. כל קבוצה צריכה כאלה. רק שמנגד, אין לה מספיק שחקנים שמצליחים להיות טובים גם כשהקבוצה רעה. גל אלברמן הוא כזה, טל בן חיים הבלם הוא כזה, שרן ייני הוא כזה, פרדראג ראיקוביץ' הוא כזה, רובן מיקאל מסתמן ככזה. למרבה הצער, אף אחד מהם הוא לא שחקן הכרעה שכובש שערים. אם ברגעי האמת מכבי מטילה את כל יהבה על טל בן חיים ועל דור מיכה, אז זה בעצם כל הסיפור.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page - כבר כמה פעמים צוטט קרויף אומר שלמרות הסיום הטראומתי והעקר מתארים של העונה שעברה, הוא היה קונה שוב ושוב תסריט של 81 נקודות, מקום שני מרחק נגיעה מאליפות וגמר גביע. אולי הגיע הזמן לכל הפחות לפקפק קצת בפילוסופיה הזו? ביום רביעי מכבי תעלה לדשא בסמי עופר, למשחק שבקלות יכל להיות גמר גביע, מול קבוצה שהמאץ' אפ מולה כבר הוכח העונה כלא פשוט בכלל. שיקום אוהד צהוב אחד שלא עובר לו בראש "רק שלא ייגמר שוב בלי כלום". כי אם זה יקרה, זה כבר יהיה דפוס מסוים, טראומה, אולי אפילו תדמית שלאגו המכביסטי יהיה קשה מאוד לספוג.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page - בהמשך ישיר לכך, אם מכבי אכן תסיים שוב את הליגה במקום השני, המנג'ר ההולנדי יצטרך הפעם לשבור קצת יותר את הכלים. לא לקבל את זה שוב כחוסר מזל או גרוש שהיה חסר ללירה, אלא כעונה שהיא כישלון. לא רק כי אסור להתרגל למציאות כזו. אלא יותר מכך, משום שרק אם אובדן האליפות יתקבל אצלו כ"אסון ספורטיבי", הוא יימנע מהטעויות התפיסתיות שביצע בבניית הסגל הנוכחי. מכבי ת"א בעידן פוסט-אבי נמני לא הצליחה לחזור לעצמה עד שמצאה יורש שנכנס לנעליו, והמשימה שלה בקיץ הקרוב תהיה למצוא לכל הפחות פוטנציאל ליורש נוסף כזה. אתמול קיבלנו הוכחה נוספת לכך שבלי שחקן ישראלי מהסוג הזה היא יכולה להיות קבוצה מעולה, אבל לא קבוצה אלופה.
