// מאת נדב אשמיה

בתחילת השבוע (ראשון) היינו עדים לעוד ערב ענק של לואיס סוארס: שלושער בקלאסיקו שכלל שער אחד בפנדל, אחד בנגיחה נהדרת מהמקום ואחד נוסף בצ'יפ נונשלנטי מעל קורטואה וזה מבלי להזכיר את שתי הבעיטות עם העקב שלא נכנסו והלחץ האדיר שלו על ההגנה של ריאל מדריד במשך 90 דקות ללא הפסקה. החלוץ הגיע למאזן מדהים של 9 שערים ו-3 בישולים ב-9 משחקי קלאסיקו, יותר ממסי ורונאלדו מאז שהאורוגוואי הגיע לברצלונה.

כמו בכל תחילת עונה, גם השנה הביקורות לא חסו על סוארס. אמרו שהוא סוס מת, שהוא לא חד יותר, שהוא צריך לרדת לספסל. כולם מיהרו להספיד אותו, ושוב, אל פיסטולרו לא מתרגש ומשתיק את התקשורת והמצייצים למיניהם על המגרש.

למען האמת, הוא משתיק את כולם כבר חמש שנים, עם עקביות מטורפת. בחמש השנים האחרונות הוא כובש יותר מ-30 שערים בעונה, חמש שנים בהן הספיק להשוות את שיא השערים לעונה בפרמיירליג עם ליברפול, לכבוש 40 שערי ליגה בעונת 2015/16 במדי ברצלונה, להפוך למלך השערים בכל הזמנים של נבחרת אורוגוואי ולזכות פעמיים בנעל הזהב ובעשרות תארים קבוצתיים.

אך מלבד המספרים והסטטיסטיקה, הייחודיות האמיתית של סוארס היא סגנון המשחק שלו. לרוב המהלך שיבצע לא יהיה הכי "נקי" או מלוטש, אלא תמיד מסורבל ועיקש. הוא יפספס את המצב הכי קל, אבל יכבוש מהמצב הכי לא הגיוני. אתה יכול לכעוס עליו כל המשחק על החמצות מסמרות שיער ואיבודי כדור מרגיזים, עד שהוא ירעיד את הרשת, ואז, אז אתה תעריץ את הגאונות שלו מחדש.

בוב פייזלי (מאמן ליברפול בשנות ה-80') אמר פעם: "אם אתה ברחבה ולא יודע מה לעשות עם הכדור, שים אותו ברשת ונדון באפשרויות אחר כך", וזאת הגישה שהכי מאפיינת את סוארס. הוא תמיד יחפש את השער, בכל דרך שהיא.

מספר תשע של בארסה מתבסס עם הזמן כאחד מגדולי השחקנים של המועדון הקטלוני, וכאחד מגדולי החלוצים ששיחקו את המשחק. שילוב של גאונות ועוצמה, מיקום אדיר ברחבה, טכניקה וקילריות מול השער, ביחד עם המראה המאיים, יוצרים סקורר אימתני ויחיד במינו.

אתם יכולים לשנוא אותו, אתם יכולים לאהוב אותו, אבל מה שבטוח זה שתמיד תשימו לב אליו. כי כזה הוא, מיוחד.