// מאת שי לילה
נבחרת ישראל תשחק מול מקבילתה הדנית ביום חמישי הקרוב (25.3) במסגרת מוקדמות מונדיאל 2022 בקטאר. למונדיאל כנראה ש(שוב) לא נעפיל, למרות הדעות שחושבות שזכינו בבית קל ושאפשר לארוז את המזוודות, זה לא המצב. נכון, מהדרג הראשון קיבלנו את דנמרק, שעל פניו היא יריבה הרבה יותר נוחה מצרפת או פורטוגל למשל, אך עדיין אסור להמעיט בערכה, כי כזכור, היא העפילה ליורו (ואף זכתה באחד כזה בשנת 1992) ואנחנו לא.
דנמרק, מהמקום ה12 בעולם, הוגרלה יחד עם נבחרת ישראל לבית ו, בו נמצאות גם אוסטריה מהדרג השני, סקוטלנד מהדרג השלישי, איי פארו מהדרג החמישי ומולדובה מהדרג השישי. לאחר ההגרלה הבית הזה כונה "בית הסיוטים" של נבחרת ישראל:
ממוקדמות יורו 2000 נבחרת ישראל העפילה לשלב ההצלבה (הישג השיא שלה מאז הצטרפותה לאופ"א) ושיחקה מול דנמרק, לה הפסידה 8-0 בסיכום 2 המשחקים, משחקים אלו זכורים בעיקר בשל פרשת נערות הליווי שהוזמנו לחדרי כמה משחקני הנבחרת.
ממוקדמות מונדיאל 2002 נבחרת ישראל כמעט והגיעה למקום השני המוביל לשלב ההצלבה, אך שער בדקה ה94 של אנדי הרצוג מחק יתרון 1-0 של שמעון גרשון.
והכי טרי, באוקטובר, בשלב הפלייאוף של ליגת האומות הנבחרת הוגרלה (שוב) מול סקוטלנד, אחרי 0-0 ללא הרבה מצבים במשך 120 דקות, הנבחרות הגיעו לפנדלים, את הפנדל הראשון החמיץ ערן זהבי והמשחק נוסף לרשימת האכזבות של הנבחרת. אז אתם מבינים למה חושבים שנעלה מהבית הזה? כדי לנקום בכל המדינות האלו! לא, זה לא באמת הולך לקרות. אבל את הקמפיין הזה אפשר לנצל בשביל לבנות נבחרת טובה, עם שילוב של שחקנים צעירים, כדי שחלום העלייה ליורו יהיה מציאותי.
הסגל שזומן (נכון ל21.3.21)
שוערים: אופיר מרציאנו (היברניאן), בוריס קליימן (וולוס), איתמר ניצן (בית"ר ירושלים).
הגנה: אלי דסה (ויטסה ארנהם), לואי טאהא (הפועל ב"ש), ג'ואל אבו חנא (זוריה), עופרי ארד (מכבי חיפה), איתן טיבי (מכבי ת"א), מאור קנדיל (מכבי ת"א), חאתם עבד אלחמיד (הפועל ב"ש), אור בלוריאן (מכבי פ"ת), סאן מנחם (מכבי חיפה).
קישור: דור פרץ (מכבי ת"א), ביברס נאתכו (פרטיזן בלגרד), דולב חזיזה (מכבי חיפה), ניר ביטון (סלטיק), נטע לביא (מכבי חיפה), מנור סולומון (שחטאר דונייצק), מוחמד כנעאן (מ.ס אשדוד), מוחמד אבו פאני (מכבי חיפה), אייל גולסה (מכבי ת"א).
התקפה: שון וייסמן (ריאל ויאדוליד), ערן זהבי (פ.ס.ו איינדהובן), מואנס דאבור (הופנהיים), ליאל עבדה (מכבי פ"ת).
*נכון לזמן כתיבת הטור, לא זומן מחליף לטאלב טוואטחה שיעדר עקב קרע במפשעה.
– 10 לגיונרים, 5 שחקנים ממכבי חיפה, 4 שחקנים ממכבי ת"א, 2 שחקנים מהפועל ב"ש וממכבי פ"ת ושחקן אחד ממ.ס אשדוד ובית"ר ירושלים.
– 3 שחקנים קיבלו זימון לנבחרת הלאומית בפעם הראשונה- ליאל עבדה, אור בלוריאן ומוחמד כנעאן.
כמו תמיד, לאחר פרסום הסגל עולות הרבה דעות לגבי איזה שחקן צריך לזמן לנבחרת, איזה שחקן ממש לא צריך לזמן וכד'.
אני, באופן אישי, לא ממש אוהבת את כל השיח הזה של מי זומן ומי לא, אני מכבדת את ההחלטות של המאמן, אבל אני מרגישה שבעיקר בתקשורת, יש שנאת זרים, ובעיקר שנאה וחוסר כבוד כלפי וילי רוטנשטיינר והחלטותיו.
נכון, וילי לא חף מטעויות, אבל הוא תורם לכדורגל הישראלי, גם אם את התוצאות לא רואים עכשיו. ולגבי העובדה שהוא היה מנהל מקצועי ועכשיו הוא מאמן, לדעתי זה עדיף (חשוב לציין שהועדה שאמורה לבחור את המאמן בחרה בו), הוא מכיר את הנבחרת, הוא מכיר את הכדורגל הישראלי והכי חשוב לדעתי- הוא זר, וכרגע (בלי לפגוע באף מאמן בארץ) זה מה שהנבחרת צריכה, צוות זר. עם הצוות האוסטרי זה עובד מצוין, לא רק במובן המקצועי, אלא גם במובן התדמיתי- למשל, כבר אין תמונות של שחקני הנבחרת בתור לדיוטי פרי או למקדונלד'ס, הם נמצאים בטרקלין משלהם, ולמה זה חשוב? כי כדי שהנבחרת תעבוד כמו שצריך ובצורה מקצועית, הם צריכים לקבל תנאים מתאימים ושהנבחרת תשדר מקצוענות.
מותר לבקר אנשים, אבל גם צריך להעריך אותם ואת מה שהם עושים, ולצערי זה לא קורה במקרה של וילי ואנדי.
אני אתייחס בקצרה לנושא הזימונים. לדעתי, ליאור רפאלוב לא צריך להיות מזומן לנבחרת. אני מאוד מעריכה אותו, אבל אם רוצים לבנות נבחרת לשנים הבאות לא צריך לזמן שחקנים בגיל שלו. נכון, הוא עושה חיל בבלגיה (בכל זאת, שחקן העונה), ויש שחקנים יותר מבוגרים ממנו בנבחרת, אבל כדי לעשות תהליך הצערה לנבחרת צריך להשאיר כמה שחקנים בוגרים ומנוסים בנבחרת שיש להם מעמד בחדר הלבשה וחיבור עם השחקנים. לכן השאלה הקבועה של למה רפאלוב לא מזומן ונאתכו כן, לא רלוונטית (גם בגלל העובדה שהם בכלל לא משחקים באותה העמדה).
לליאור יש 40 הופעות בנבחרת ישראל ו-6 שערים. הפעם האחרונה שהוא שיחק במדי הנבחרת הייתה ב6.10.17 מול נבחרת ליכטנשטיין, בניצחון 1-0. מאותו הסגל שזומן למשחק הזה ישנם רק 5 שחקנים שזומנו לסגל גם היום (איתן טיבי, ביברס נאתכו, בוריס קליימן, חאתם עבד אלחמיד וניר ביטון). לדעתי, זו אחת הסיבות בגינה וילי לא זימן את ליאור. אין לו שום דבר נגדו ולאף אחד בנבחרת אין שום דבר נגדו (כן, גם לזהבי), כולם רוצים בהצלחת הנבחרת ומבינים שכדי שהיא תצליח, צריך לבנות את הנבחרת לקמפיין מוקדמות היורו הבא.
לגבי טננבאום וג'וש כהן, הם צריכים להיות לפחות 5 שנים בארץ, וכרגע זהו לא המצב, ולכן אין למה להתייחס בנושא שלהם (לדעתי, כשיוכלו, הם יהיו חייבים להיות בנבחרת). בנוסף, לדעתי אביאל זרגרי צריך לצבור קצת ניסיון במסגרת הנבחרת הצעירה (עד גיל 21) לפני שהוא יגיע לנבחרת הבוגרת (יש לו 2 הופעות בנבחרת U18). בנוסף לכך, יש עוד כמה דברים שהוא יצטרך לשפר במשחק שלו לפני שיזומן לנבחרת.
ולגבי עומר אצילי? המצב שלו מסובך. אבל מבחינה מקצועית בלבד, בחודש האחרון הוא אחד השחקנים הכי טובים במכבי חיפה, אך לדעתי, יש שחקנים טובים ממנו בעמדה שלו. את השיקול מהבחינה הכללית אנשי המקצוע בנבחרת יעשו, ואני מודה שאני כבר מבולבלת מכל המידע שצף בפרשה.
וילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג שיחקו לרוב בשיטת 3 בלמים. אחת הבעיות הידועות של נבחרת ישראל כבר כמה שנים היא בעיית ההגנה בנבחרת, לכן השאלה המתבקשת היא: איך במדינה שאין בה הרבה בלמים טובים משחקים עם 3 בלמים? אחת התשובות היא שכאשר אין בלמים טובים, אז יש מישהו שיחפה על טעות של אחד הבלמים האחרים. לדעתי, הנבחרת לא צריכה לשחק עם 3 בלמים, אבל, המערך הזה כבר משוחק קרוב ל3 שנים בנבחרת, השחקנים כבר רגילים לשחק במערך הזה והמאמנים (וילי ואנדי במקרה הזה) כבר רגילים לאמן בשיטה הזו. לכן, צריך להמשיך לשחק בשיטה הזו גם הפעם ולהנחיל את השיטה לכל הנבחרות הצעירות, כדי שיהיה תיאום בין כל הנבחרות וכששחקנים יעלו לנבחרת הבוגרת הם יכירו את השיטה ולא יצטרכו להתרגל אליה. אני יכולה להבין את הבחירה בשיטה הזו, מכיוון שברוב המשחקים של הנבחרת, היא נמצאת העמדה נחותה יותר מהנחרת השנייה ולכן אפשר להבין את הבחירה בשיטה יותר הגנתית.
די שעממתי אתכם בדיבורי טקטיקה ומערכים, לא? אז הנה ההרכב שאני חושבת שצריך להעלות במשחקים (כמובן שיהיו שינויים בגלל פציעות או עומס, זה ההרכב שלי בהנחה שכל השחקנים בכושר משחק).
לדעתי, רוב ההרכב יהיה מוסכם על קוראי הטור (ומי שלא, אשמח לשמוע את הדעה שלכם), וכנראה שרוב האי הסכמות יהיו בנושא של ביברס נאתכו. העמדה החזקה ביותר של הנבחרת לדעתי היא הקישור – לביא, נאתכו, פרץ, גולסה, חזיזה וסולומון. אז למה דווקא נאתכו? כתבתי עליו טור בעבר, ובאופן אישי אני מאוד מעריכה אותו. אני חושבת שנעשה לביברס עוול בנבחרת כשהציבו אותו כמספר 6 (איפה שנטע לביא ממוקם), עמדה זו די זרה לביברס. בפרטיזן בלגרד הוא משחק בעמדה יותר קדמית. את ההצבה שלו בעמדה לא אני המצאתי, כאן וילי הציב את ביברס במשחק האחרון במסגרת ליגת האומות מול סקוטלנד בו הנבחרת ניצחה 1-0 משער של מנור סולומון.
ההצבה הזאת עבדה, ביברס אמנם שיחק רק 62 דקות, אך זה היה אחד מהמשחקים היותר טובים של ביברס בנבחרת. ברוב משחקי הקמפיין הוא שיחק במקום נטע לביא, אך כשהבינו שהוא צריך לשחק ביחד עם נטע לביא זה הועיל מאוד לנבחרת. אבל, וזה אבל גדול, ביברס לא צריך לשחק כל משחק 90 דקות, והוא לא צריך לפתוח בכל המשחקים. לכן, דור פרץ, שהוא אחד המועמדים הבולטים לשחקן העונה, צריך וחייב לשחק הרבה בקמפיין הזה, גם אייל גולסה ודולב חזיזה שעד כה הם נמצאים בעונה אישית מעולה צריכים לשחק הרבה. אחת המשימות של וילי בקמפיין הזה היא למצוא דרך בה הוא יוכל לשלב את כל שחקני הקישור בנבחרת.
אחד הדברים שאומרים על מואנס דאבור הכי הרבה זה "למה הוא לא טוב בנבחרת כמו שהוא בקבוצות שלו?", לשאלה הזו יש תשובה אחת- בקבוצות הוא לא משתף פעולה עם אותם השחקנים כמו בנבחרת, ואי אפשר להשוות שחקני בודנסליגה\ לה ליגה לשחקנים בליגת העל הישראלית. זאת לא בעיה של מחויבות לנבחרת, אין שחקן אחד שזומן לנבחרת שלא מחויב אליה במאה אחוז, אחרת הוא לא היה בנבחרת.
ואיך אפשר לכתוב טור על הנבחרת מבלי להתייחס לשני הכוכבים של הנבחרת- מנור סולומון וערן זהבי. מה כבר אפשר להגיד על שניהם שלא נאמר? ערן זהבי, שחסרים לו 10 שערים כדי להיות מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, חווה עונה טובה מאוד בפסו, את האליפות הם כנראה יפסידו לאייאקס, אבל באופן אישי הוא חווה עונה ראשונה באירופה מאז 2012, בה כבש 15 שערים ובישל עוד 4, אפשר לאהוב אותו ואפשר לשנוא אותו- אבל אי אפשר להתכחש לנתונים האלו.
ומנור סולומון, מלך שערי שחטאר דונייצק בכל המסגרות עם 7 שערים (כולל 2 מול ריאל מדריד בליגת האלופות) שכל כמה ימים עולה דיווח על עוד קבוצה אירופית שמתעניינת בו (ארסנל, רומא וכו'). מנור יהיה הכוכב הבא של הנבחרת, זה שייקח את הנבחרת עליו, בקמפיין הזה הוא יצטרך לספק מספרים, הנבחרת לא יכולה להיות תלויה רק בערן זהבי.
בחלון הנבחרות הנוכחי ישוחקו 3 משחקים: ב25.3 מול דנמרק בבלומפילד, ב28.3 מול סקוטלנד בבלומפילד ומול מולדובה ב31.3 בקישינב. אני מקווה שלאחר שנה בה הקהל לא היה בכלל במגרשים, יהיה (יחסית) הרבה קהל כדי לדחוף ולעודד את הנבחרת.
אל אל ישראל!
