9 מדליות אולימפיות השיגה ישראל לאורך ההיסטוריה של האולימפיאדות, החל ממדליית הכסף של יעל ארד בברצלונה ועד מדליית הארד של אורי ששון בריו. אולימפיאדת סידני 2000 לא זכורה לרבים כתחרות עם הישגים ישראלים רבים, שכן זכינו בה רק במדליה אחת. אותה מדלית ארד של מיכאל קלגנוב בקייאקים, ביום האחרון לתחרות, כ-6 שעות לפני טקס הסיום, תחת רוחות סוערות ועם סכנת ביטול ממשית.
הזיכרון השלילי הזה מסידני קצת מטעה, כיוון שאם מסתכלים על כל האולימפיאדות לאורך כל ההיסטוריה מבחינת הישגים ישראלים, אותה אולימפיאדה בעיר החוף האוסטרלית היתה ללא ספק הטובה ביותר. הסיבה שהיא לא נחקקה ככזו היא משום שזכינו בה, כאמור, רק במדליה אחת, אבל אם נחזור 20 שנים אחורה וניזכר בהתפתחויות של אותו קיץ, נבין מדוע אותה אולימפיאדה זכורה צריכה לקבל מעמד של כבוד בספרי ההצלחות של הספורט הישראלי.
הספורטאים הישראלים הגיעו להישגים חסרי תקדים, ורק טיפת מזל מנעה מישראל לסיים את התחרויות עם כמות לא מבוטלת של מדליות. פרט לקלגנוב שזכה בארד, חמישה ספורטאים ישראלים היו קרובים מרחק זעום מזכייה במדליה וכניסה להיכל התהילה של הועד האולימפי.
ואלה שמות:
אריק זאבי. מקום חמישי.
רוב האנשים זוכרים את ההישג של זאבי מאתונה ואת מדליית הארד שהשיג באותו יום חמישי קסום בבירה היוונית אל מול קהל ישראלי משולהב, אבל כבר בשנת 2000 הגיע הג'ודוקא הצעיר לקרב על מדליית הארד מול סטפן טרנו הצרפתי. זאבי, שעד אותו רגע זכה רק בארד באליפות אירופה שנה קודם לכן, הציג יום קרבות הירואי שכלל ניצחונות על האלוף האולימפי מברצלונה ועל האלוף האולימפי מאטלנטה. אותו קרב מול הצרפתי הסתיים בטעות שיפוט נוראית שגרמה לזאבי להפסיד מדליה. אותו שופט ששפט בקרב על הארד, הושעה משיפוט למשך שנתיים בעקבות אותה טעות נוראית. כל התלונות לא עזרו ואריק נשאר רק עם המחמאות, אך ללא המדליה שכל כך רצה, לפחות עד 2004 באתונה.
מיכאל קלגנוב: מקום רביעי.
גם במקרה הזה, רוב האנשים לא זוכרים כי ימים בודדים לפני שזכה בארד במקצה ל-500 מטרים, מיכאל קלגנוב פספס מדליה במקצה הכפול ל-1000 מטרים על חודן של עשיריות בודדות. קלגנוב הוביל רוב שלבי המירוץ, אך לקראת הסיום נראה שכוחו אזל, מה שגרם לשלושה מתחרים שונים לעקוף אותו ולהשאיר אותו בידיים ריקות, לפחות עד היום האחרון של הטורניר.
קונסטנטין מאטוסביץ': מקום חמישי.
הקופץ לגובה שנולד באוקראינה, הגיע לאולימפיאדה עם תוצאה אישית מדהימה של 2.36 מטרים שהושגה באותה השנה. מאטוסביץ' עלה בקלות לגמר באיצטדיון האתלטיקה בסידני ונחשב כמועמד לגיטימי למדליה. בגמר עצמו, הקופץ הרוסי סרגיי קליוגין סיים במקום הראשון עם 2.35 מטרים ואילו אחריו סיימו 4 אתלטים שונים עם תוצאה של 2.32 מטרים. אחד מהם היה מאטוסביץ. הבעיה היתה שמאטוסביץ עבר את הגובה הזה רק בניסיון השלישי, מה שדירג אותו אחרון מבין אותם ארבעת אתלטים ובמקום החמישי הכללי, עם תוצאה זהה למקום השני. פספוס מדליה אכזרי והישג ישראלי שלא שוחזר עד היום בשום תחרות אתלטיקה באולימפיאדה.
שני קדמי וענת פבריקנט: מקום רביעי.
שייטות ה-470 הגיעו לסידני עם ירידה קלה ביכולת לאחר שנת 1999 בה היו מדורגות במקום השני בעולם. למרות זאת, מתחילת התחרות מצאו את עצמן צמד השייטות במקומות הגבוהים. הן הציגו תחרות מעולה שהביאה אותן הכי קרוב לפודיום היסטורי. בסופו של דבר, הצמד סיים במקום הרביעי והשייטות האוקראיניות זכו במדלית הארד. פספוס מדליה על חודן של נקודות בודדות ושחזור ההישג של יואל סלע ואלדד אמיר בתחרות השייט מסאול 1988.
יורי יבסייצ'יק: מקום רביעי.
המתאבק הישראלי הענק, שזכה בארד באליפות העולם בשנת 1998, הגיע הכי קרוב שאפשר למדליה אולימפית. הוא ניצח את שלושת הקרבות הראשונים שלו בתחרות והגיע לחצי הגמר כפייבוריט מוחלט מול המתאבק האמריקאי האלמוני רולון גארדנר. יבסייצ'יק כבר הוביל והיה בדרך לעלייה לגמר, אך נפצע ובאופן מפתיע הפסיד בקרב. הוא הגיע לקרב על הארד מול הבלארוסי דימיטרי דבלאקה כבר ללא כוחות, והפסיד גם בו. גארדנר המשיך לזכייה בלתי נתפסת במדליית הזהב לאחר ניצחון היסטורי על המתאבק הטוב אי פעם אלכסנדר קרלין, ויבסייציק נשאר רק עם ההישג המכובד אך ללא המדליה הנחשקת.
בנוסף לחמשת הספורטאים הללו שהיו כפסע מתהילת עולם, ישראלים נוספים סיפקו הישגים נאים והיו קרובים למדליה:
המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי סיים במקום השישי.
הגולש עמית ענבר סיים במקום השביעי.
השחיין איתן אורבך סיים במקום השמיני בגמר.
הקופץ במוט אלכס אברבוך סיים במקום העשירי בגמר.
לסיכום, אולימפיאדת סידני לא זכורה כאולימפיאדה בעלת הישגים רבים למשלחת הישראלית, אך כפי שראינו, אין ספק שמבחינת המיקומים וגיוון הענפים, זו היתה האולימפיאדה המוצלחת ביותר למשלחת ישראלית, וכך ללא ספק יש לזכור אותה.
