בס"ד
*הבהרה – זהו טור דעה, ואין ביסוס מדעי מאחורי רוב הנאמר*
אז הקורונה הגיעה לישראל, וההשפעות על הספורט היו מיידיות.
היום בבוקר (04/03), נמסר כי חלק מהאוהדים ששהו בשער 8 בזמן הדרבי התל – אביבי נדרשים להיכנס לבידוד, מאחר וילד ששהה באחד המושבים נדבק בקורונה כמה ימים לפני. כמה שעות לאחר מכן, לקראת אחה"צ, נמסר כי אין לקיים אירועים שבהם מתכנסים יותר מ-5000 איש, מה שהוביל לדחיות משחקים כמו מכבי חיפה להפועל ב"ש, או לחילופין משחקים שיתקיימו, אך ללא קהל – כמו משחק היורוליג של מכבי ת"א מול אנדולו אפס (בערך).
כל אדם שחוזר מגרמניה/ספרד/איטליה/סין ועוד מדינות רבות, חייב להיכנס לבידוד במשך 14 יום, מה שמשאיר כרגע אלפי אנשים בבתיהם בלי אפשרות לצאת. המצב כרגע נראה די כאוטי, ונדמה כי כל יום שעובר המצב מחריף, ואין לדעת לאן נגיע.
בטור הזה, אשתדל להוות אמצע בין הטירוף שהולך ברחובות, לבין אדישות של "זה סתם עוד שפעת", וכמובן – איך זה ישפיע על הספורט.
בקצרה על החלק המדעי של הקורונה (כשרובו נלקח מסרטון נהדר של כאן 11) – ה-COVID 19 היא מחלה שפרצה לתודעה בדצמבר 2019, כשהתחילה להתפשט בווהאן שנמצאת בסין. קורונה היא משפחת וירוסים, כשהסארס, הוירוס שהתפשט בשנת 2003 תחילה בסין ואז ברחבי העולם, היה חלק מממשפחת הוירוסים הזו. התסמינים של הCOVID-19 דומים מאוד לשל שפעת עונתית – צינון, שיעול ולעיתים גם דלקת ריאות.
אז רגע, משהו פה לא מסתדר.
הרי מהשפעת העונתית אמנם עשו סיפור השנה עם החיסונים בישראל, אבל לא עשו שום הסגרים, לא עצרו משחקי ספורט ולא הופעות חיות – אלא רק ביקשו שאנשים יתחסנו. אז מה שונה הפעם?
קודם כל – עדיין אין חיסון לנגיף, כך שאין ספק שכאשר מסתובבת מחלה מדבקת בכל העולם שאין לה תרופה, אנשים יכנסו ללחץ. דבר שני – הנגיף מסוג קורונה הוא הרבה יותר מדבק מאשר השפעת העונתית. לפי מדענים – אם הסיכוי של אדם עם שפעת עונתית להדביק בן אדם אחר הם בין 1-1.5 בני אדם, סיכויי ההדבקה של חולה בנגיף הקורונה הוא בין 1.5-3.5 בני אדם. אך יש כמובן אופטימיות זהירה. באשר לנגיף הסארס, אחוזי התמותה היו כ-10%, והנגיף נעלם לאחר תקופה מסוימת. הנגיף החדש הוא עם אחוזי תמותה של כ-3%, לפי הדיווחים האחרונים, והמדענים כנראה מבינים שאם לא יקרה משהו חריג ביותר – הוא יעלם בסופו של יום.
ולאחר החלק המדעי-משהו, נעבור לחלק החשוב באמת ולסיבה שבכלל כתבתי את הטור- ההשפעות על הספורט. נדמה כי לפי שעה, המצב לא טוב באשר לקיום משחקי ספורט – וזה בלשון המעטה. לאחר שמשרד הבריאות נתן הנחיות שאין לקיים אירועים שבהם מתכנסים מעל 5,000 איש, משחקי ספורט נמצאים בסיכון אמיתי. אם מסתכלים בטווח הקרוב – משחקי הפלייאוף בישראל, משחקי ההכרעה בליגת האלופות ובליגה האירופית, ובטווח הארוך – היורו הקרוב והאולימפיאדה נמצאים בסכנה ממשית.
כרגע ידוע שבאיטליה משחקים נדחו לתאריכים מאוחרים יותר, ועד אפריל המשחקים ישוחקו ללא קהל. אם אירועים כמו היורו והאולימפיאדה יבוטלו, הם לא יוחזרו בתאריכים אחרים, אלא רק בעוד ארבע שנים. זוהי מכה מנטלית אדירה בעיקר לספורטאים האולימפיים שעובדים כבר 4 שנים באופן אינטנסיבי כשטוקיו 2020 לנגד עיניהם.
היורו, שאמור להיות חשוב מאוד לכמה שחקנים, כאמור בסכנה גם כן. אם ניקח לדוגמא את קיליאן אמבפה, שאמור להוביל את צרפת עד לשלבים האחרונים של הטורניר, ולתת את החותמת הסופית על היותו אחד השחקנים הטובים בעולם. או את ארלינג הולנד ונבחרת נורבגיה, שיחד עם שחקנים כמו מרטין אודגור וסנדר ברג, יכולים להיות הפתעת הטורניר ולהגיע לשלבים המאוחרים.
בל נשכח את כל האוהדים שמצפים לראות את הספורטאים האהובים עליהם כבר במשך חודשים, שתכננו טיולים ורכשו כרטיסים, ויכול להיות שהכל ירד לטמיון. על הפן הכלכלי אני לא ארחיב, מאחר ואני לא מבין בו מספיק – אך אני כן יודע דבר אחד: אם אכן שני האירועים האלו יתבטלו – ההשפעה על המדינות המארחות תהיה אדירה מבחינה כלכלית.
אז סיכום הטור בכמה נקודות מרכזיות:
נגיף הקורונה – אין ספק שחלק מהחשש מוצדק, ויש מקום להיות זהירים וכמובן להקפיד על היגיינה יותר בחומרה. אך זהו אינו סוף העולם, ואם לשפוט על פי מקרה העבר – אחרי תקופה מסוימת הנגיף יחלוף מעלינו.
השפעות הנגיף על הספורט בטווח הקצר – כרגע, יש להישמע להוראות משרד הבריאות, ואם נאמר לנו שאין להגיע למשחקים, זה מה שנעשה, עם כל הקושי. כמו שנאמר: "אם יש ספק, אין ספק".
השפעות הנגיף על הספורט בטווח הארוך – אם הנגיף אכן יישאר איתנו לאורך זמן, טורנירים גדולים נמצאים בסכנה, וכל הקיץ הספורטיבי שבנינו עליו (קופה אמריקה, יורו ואולימפיאדה) יתנפץ לרסיסים.
מאחל לכל החולים בנגיף או מי שנמצא בבידוד – המון בריאות.
