היה זה עוד ערב סגרירי (ושגרתי), כשהנבחרת שלנו הפסידה.

החלטתי לראות עוד פרק של תכנית לייט נייט שפעם לא הייתי מחמיץ אף פרק שלה. אקרא לה "טריבונת הכתבים". לאחר דיון של כמה דקות, בו קטלו את מאמן הנבחרת מכל כיוון וכיוון, הם עברו למשהו אחר. "צריך להוריד את כמות השחקנים הזרים בליגה. השחקן הישראלי לא מצליח להתקדם בגלל זרים, שהם זרים למקצוע שלוקחים לו את המקום".

רגע, שוב פעם כי לא הבנתי. הנבחרת שלנו, הישראלית, מפסידה ואנחנו מאשימים את השחקנים הזרים? אני מנסה לחשוב על הרכב הנבחרת שלנו ונזכר שסאבו לא משחק באגף ימין ואינו מצליח להגביה כדור ולעשות הגנה; קיארטנסון הוא לא זה שהחמיץ היום כמה הזדמנויות קורצות; ווקאמה לא היה זה שלא מסר כשהיה צריך; בעצם, אף שחקן זר לא שיחק, אלה היו רק שחקנים ישראלים. אז למה אנחנו כל כך ממהרים להאשים את השחקנים הזרים בהפסד של הנבחרת שלנו?

ובכן, כמה מהתותחים הכבדים ששולטים בתקשורת הספורט, קשורים בגידול ופיתוח של שחקנים צעירים. זה קשור לפרנסה שלהם ושחקנים זרים פוגעים להם בפרנסה. ואנשים באמת קונים את מה שהתקשורת אומרת. תמיד קל להאשים את האחר והשונה ולא את עצמך. חלק גדול מהאנשים שתדברו איתם, מאמינים שצריך להוריד את מכסת השחקנים הזרים. הרבה פעמים כשאני מדבר עם אנשים על כדורגל, חלקם אינטליגנטים יותר וחלקם פחות, הם יאמרו משהו כמו: צריך להוריד לשניים-שלושה שחקנים זרים מקסימום. לתת לישראלים לשחק.

זרים למקצוע

מנהלת הליגה אינה אשמה שקבוצות מביאות שחקנים מבלי לבדוק עליהם מספיק. אין אף קבוצה בארץ, כולל מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שמחזיקה מערך סקאוטינג רציני. אנשים שעובדים בזה יום-יום ועושים את זה כמה שנים, עם היסטוריה של הצלחות, כישלונות והרבה ניסיון. למעשה, הרבה קבוצות רוכשות שחקנים בעיקר לפי המלצה של סוכן. אם השחקן טוב, ממשיכים לעבוד עם הסוכן ולפי ההמלצות שלו, אם לא אז מחליפים סוכן.

הם לוקחים מקומות של שחקנים ישראלים

נכון. זה הרעיון של שוק פתוח ותחרותי. אם אתה טוב, תשחק. הפספורט לא משחק, אלא אתה. גם יוסי בניון לקח מקום עבודה של שחקנים אנגליים בווסטהאם ובליברפול. איך הוא לא מתבייש!

כששחקן שלנו יוצא לחו"ל, אנחנו מאוד רוצים שהוא ישחק. אם משהו יגיד שהוא לוקח עבודה של מקומי, זה יפגע בנו וישר נאמר "גזענות!". ובכן, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אנחנו נהנים ושמחים כשקונים שחקנים שלנו ומרגישים גאווה כשהם משחקים טוב בחו"ל ומביאים לנו כבוד. בואו נקבל את מי שבא לשחק אצלנו בכבוד, ללא שיפוט מוקדם ומחשבות שהוא לוקח לנו את העבודה. לוקחים לנו עבודות ואנחנו לוקחים עבודות במקום אחר. זה מעגל חיובי.

יש המון עבודה לשחקנים ישראלים, גם ל-50 או 1000 שחקנים. הם יכולים לשחק בסקוטלנד, בלגיה או ספרד וגם בסין  או ארה"ב. איפה שהם רק רוצים. הם יכולים לראות עולם וגם להרוויח הרבה יותר כסף ממה שהם מרוויחים כאן. הם רק צריכים לשחק כדורגל הרבה יותר טוב ואז זה יקרה. אלה היתרונות של הכפר הגלובלי.

לפגוע בזרים או נכשל כשלא פגע בזרים

בכל משחק מותר לשחק עם חמישה זרים ושישה ישראלים. זאת אומרת שישראלים מהווים 54.5% מסך השחקנים הזרים 45.5%. יותר חשוב להצליח עם הישראלים. תמיד יש לפחות שחקן ישראלי אחד יותר על הדשא. הישראלים הם גם חלק גדול בהרבה מהסגל השלם. שישה זרים מתוך סגל של 20 שחקנים, פחות או יותר. הישראלים לוקחים חלק גדול יותר ולכן חשוב הרבה יותר להביא שחקנים ישראלים טובים.

במכבי תל אביב למשל, כולם מדברים על כמה נכשלו עם סושיץ', שלא משחק כבר המון זמן. אבל אף אחד לא מדבר על עטר, שמאז שהגיע משחק המון ואיתו אחוזי ההצלחה של מכבי נפלו פלאים; לפני הגעת עטר – 14 ניצחונות, 3 תיקו ושני הפסדים (כדי להיות הוגן, לא החשבתי את ארבעת הניצחונות נגד טיראנה ורקוויאק) – כלומר 81% הצלחה. לאחר הגעתו – 8 ניצחונות, 6 תיקו ו-5 הפסדים – כלומר 57% הצלחה. למרות השערים שלו בכדורים חופשיים, מכבי תל אביב נפלה הרבה יותר עם עטר, שעלה הרבה כסף ולא עם סושיץ' שהגיע בהעברה חופשית.

למרות שבשנתיים האחרונות מכבי תל אביב לא עלתה שלב בליגה האירופית, עדיין יש שיפור בהופעות של הקבוצות הישראליות בהשוואה לשנים קודמות, הרבה בזכות הפועל באר שבע. אני מייחס את השיפור להגדלת מספר הזרים.

כדי לבדוק שינוי אמיתי ולראות האם הליגה שלנו עולה בדירוג, צריך לבדוק בפרספקטיבה של כמה שנים. אבל בכל זאת – בשנים שלפני העלאת כמות הזרים בליגה, הקבוצות הישראליות השיגו מ-2011 עד 2015, ניקוד של 6.000,  3.250, 5.750, 1.375 ו-2.250. מה שהביא אותנו לממוצע ניקוד של 3.7 לעונה ולמקום ה-23 בדירוג הליגות של אירופה.

בשנתיים האחרונות, מאז שהוסיפו עוד שחקן זר שיכול לשחק בקבוצות ישראליות, השיגו הקבוצות ניקוד של 6.750 ו-5.625, ממוצע של 6.1875 שמעמיד את ישראל במקום ה-18.

מלבד רוסיה, בכל הליגות שמדורגות לפני ליגת העל מותר לשחק עם יותר שחקנים זרים. במרבית הליגות האירופאיות, מותרת כמות מסוימת של שחקנים זרים ועוד כמות גדולה יותר של שחקנים מהאיחוד האירופי, שלא נחשבים זרים אבל גם לא מאותה המדינה. בצ'כיה למשל, מותר להחזיק בשלושה שחקנים זרים, אבל אין הגבלה על שחקנים מהאיחוד. כך יוצא שבליגה הצ'כית משחקים 28 שחקנים מסלובקיה! די גלובלי ומגניב לטעמי.

גם בליגות כמו הולנד ובלגיה, יש מבחר גדול יותר של שחקנים והליגות שלהם גם הרבה יותר חזקות ומצליחות מהליגה שלנו. בליגה הפורטוגלית אפשר להביא שחקנים מברזיל והם לא נחשבים לזרים. בישראל חייבים לצמצם פערים ולהעתיק את מה שקורה במערב.

כמעט ללא הגבלה של שחקנים זרים בליגה האנגלית, הצליחה הנבחרת הצעירה של אנגליה לקחת את אליפות העולם. שחקנים זרים ומגוונים יכולים לעזור לצעירים ללמוד ולהתפתח. כדי שהנבחרת שלנו תצליח יום אחד, צריך להשקיע בשחקנים שלנו ולטפח את היסודות שלהם, אבל אין לזה שום קשר לשחקנים זרים.

אני מקווה שנראה בשנים הקרובות הגדלה נוספת ומשמעותית של כמות הזרים בליגה, ולא הגדלה סתמית של זר אחד כשרק חמישה זרים משחקים. אז הקבוצות שלנו יוכלו לתת הופעות מכובדות יותר בליגות האירופאיות ואולי כך גם נוכל למכור שחקנים ישראלים לחו"ל.

ואולי בכלל נחליף את שם התואר זר. זו מילה שמעוררת מעט סלידה. הצעות?