שנת 2018 עומדת להסתיים והבלוגרים שלנו ממשיכים עם פרויקט סיכום מלא בדירוגים והפעם אסף רוזנטל עם 5 הפורשים הגדולים של השנה האחרונה
לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018
2018 הייתה שנה אדירה לספורט. כמו כל שנה היא נדמתה טובה מקודמתה.
היה לנו מונדיאל, היה לנו סופרבול מדהים, ריאל לקחה אלופות בפעם השלישית ברציפות.
ולנטינו רוסי עדיין מתחרה, רוגר פדרר עדיין חובט, בוסטון רד סוקס שוב אלופה.
אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על מי שעוד איתנו, אלא על מי שלא. מי שהחליט השנה לתלות את הנעליים, את המחבט, את הקסדה או כל אביזר אחר ששימש אותו בעשור או שניים האחרונים כדי להלהיב אותנו.
אז בלי הרבה הקדמות קבלו אותם, חמשת הפורשים הגדולים שלי בספורט העולמי 2018.
5.
שם: מייקל קאריק
ענף: כדורגל
מי מאיתנו לא מכיר אותו. 12 שנים בשדים האדומים גרמו לי ללמוד להעריך אותו, למרות שכשרציתי לקנטר את אוהדי מנצ'סטר כיניתי את הקבוצה שלהם קבוצה של קאריקים. הקשר האחורי נכנס לנעליים גדולות ב-2006, אבל תכלס הצליח די יפה. חמש אליפויות, גביע, ליגת האלופות והליגה האירופית.
4.
שם: חוליו סזאר
ענף: כדורגל
חוליו, למרות הזהות המוחלטת שלו עם אינטר, תמיד היה אחד השוערים האהובים עלי. כמו קודמו בדירוג זה גם הוא מחזיק בשלל תארים מקומיים. חמש אליפויות ושלושה גביעים בשבע שנים באינטר ואחד ליגת האלופות, שם היה אחד הברגים החשובים של אינטר בעונת הזכיה ב 09/10.
3.
שם: מרטינה הינגיס
ענף: טניס
שלוש אליפויות אוסטרליה. ווימבלדון אחד. US OPEN אחד.
12 טורנירי גראנד סלאם לזוגות נשים. כולל בשנת 1998 שם זכתה בכל ארבעת התארים לזוגות בשנה אחת.
80 שבועות במקום הראשון.
בשנת 1998 היא החזיקה במקום הראשון ביחידות ובזוגות והייתה אחת משלוש נשים בהיסטוריה שעושה את זה.
2.
שם: דווין הסטר
ענף: פוטבול אמריקאי
הלא מוכר פה ברשימה אני מניח וגם ברשימות הפורשים השנה ב-N.F.L יהיו מי שידרגו אותו נמוך יותר ממקום 1, אבל הדירוג הוא אישי וכשראיתי את השם שלו ברשימות הפורשים השנה חייכתי. דווין ואני נולדנו באותו יום והפעם הראשונה שממנה אני זוכר אותו היא מסופרבול XLI ב-2007 שם החזיר את בעיטת הפתיחה (!!) 92 יארד לטאצ'דאון. הוא היה אחד המחזירים הגדולים שראיתי וגרם לתפקיד להיות משמעותי כל כך. הוא גם היה wide-reciever לא רע בכלל עם עונות של 50 תפיסות.
הוא כמובן גם מזכיר לי את הימים שבאים הייתי קם כל שנה לראות את משחקי ההכרעה של ליגת הפוטבול. צעיר הייתי ונמרץ. נטול ילדים.
אני אוהב ספורט, כל סוג של ספורט כמעט, ומחכה ליום שבוא אצליח לעניין את ילדיי ברגעים כאלו. פאקינג בעיטת פתיחה בסופרבול הוא החזיר. hall of fame מבחינתי.
1.
שם: מאנו ג'ינובילי
ענף: אתם צוחקים עלי נכון?
האיש שבתכלס בשבילו הטור הזה נכתב. מתחרה רציני ביותר על תואר ה"לא אמריקאי הטוב ביותר ששיחק ב נ.ב.א". בקינדר בולוניה ראיתי אותו פעם ראשונה, ביחד עם הקבוצה הגדולה ההיא של 00/01 הוא כיכב באחת הסדרות הגדולות של המפעל מול טאו ויטוריה והוביל את קינדר לזכייה עם תואר אישי של M.V.P פיינל פור היורוליג.
ארבע אליפויות נ.ב.א באחת הקבוצות הגדולות שראה מגרש הכדורסל. מאנו, למרות שמעולם לא שיחק בקבוצה שאהדתי, היה אחד השחקנים הגדולים שראיתי. שחקן שמעולם לא התעייפתי מלהסתכל עליו.
ומי יכול לשכוח את העטלף המסכן שנכנס למגרש כשהוא עליו? כמה דיוק צריך בשביל זה.
אז תודה. תודה על ששיחקתם, שזכיתם בשבילכם, אבל גם בשביל האוהדים שלכם. תודה על התשוקה שהייתה לכל אחד ואחת מכם. תודה על אינספור רגעים של קסם, אישיים וקבוצתיים, שכל אחת ואחד מכם היה שותף אליהם. על הגביעים, האליפויות והנצחונות, אבל גם על ההפסדים והכאב שמלמדים את כולנו שזה בסדר ושזה באמת רק ספורט ושנופלים וקמים. כל אחד מכם נמצא פה כי הוא מייצג בעיניי יותר מספורט. תודה.
לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018
לא לכלול את דרוגבה ברשימה…