אחרי פתיחת עונה מרעננת ומפתיעה, הלוס אנג'לס לייקרס חזרו לסורם: לא טנקינג פר אקסלנס כמו בשנים של ביירון סקוט, אבל הרבה הפסדים. נכון לכתיבת שורות אלו הלייקרס במקום הלפני אחרון במערב, עם 19 נצחונות ו-40 הפסדים. המחמאות שלוק וולטון קיבל בתחילת העונה כבר נשכחו, ההתלהבות מהגרעין הצעיר והמבטיח הפכה למשהו קצת יותר פושר, מעורב בדיבורים על טריידים, והשורה התחתונה, כמעט תמיד הדבר הכי חשוב, נשארת זהה לזו של השנים הקודמות: הלייקרס לא קרובים בכלל לאיים על העפלה לפלייאוף, מה שאומר שנה רביעית רצוף מחוץ לטופ 8 במערב, משהו שלא קרה לקבוצה הזו מעולם.
הלייקרס כן היו מעורבים בשני טריידים לפני הדדליין שחלף לו. אחד מהם באמת חסר משמעות, כששלחו את מרסלו הוארטס ליוסטון (שתחתוך אותו כלל הנראה) בתמורה לטיילר אניס. השני התרחש יום קודם והיה המהלך הרציני הראשון של מג'יק ג'ונסון (נגיע אליו ממש עוד מעט) מבחינת שינויי סגל. הוא שלח את הקלע המצטיין של הלייקרס העונה, לו ויליאמס, גם כן ליוסטון שחיפשו עוד נקודות מהספסל. הלייקרס קיבלו בתמורה את קורי ברואר, אחד השחקנים הפחות יציבים בליגה, ששיחק רק 16 דקות למשחק העונה ביוסטון, ולו גם חוזה לעונה הבאה (משכורת של $7.6 מיליון). הלייקרס קיבלו גם בחירת דראפט בסיבוב הראשון (לא תהיה גבוהה מדי). זה החלק החשוב יותר בעיסקה, מכיוון שהלייקרס יכולים להפסיד את בחירת הדראפט של הסיבוב הראשון שהייתה להם לפני הטרייד אם הם לא זוכים באחד משלושת המקומים הראשונים בלוטרי.
וההתנייה הזו, ביחד עם עוד כמה עיסקאות מהשנים האחרונות, היא הסיבה שהלייקרס עשו שינוי אפילו יותר משמעותי בשדרת הניהול. מג'יק ג'ונסון, חמש פעמים אלוף נ.ב.א עם הלייקרס (לא ניכנס לויכוח על המיקום שלו בטבלת כל הזמנים של הליגה ושל הקבוצה), קיבל את תפקיד הנשיא לענייני כדורסל. נשיאת הלייקרס ובעצם האדם החזק באירגון כרגע, ג'יני באס, היא זו ששמה את ג'ונסון בתפקיד. השינוי כלל את פיטורי אחיה (ג'ים באס) ואחרי שמג'יק עשה סוג של סקירת מערכות, גם הפיטורים של הג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק, שנמצא עם הארגון כבר 30 שנה, כולל 17 בתפקיד ה-GM.
הביקורת העיקרית שהופנתה לקופצ'אק הייתה העסקאות שהוא ביצע, בין אם בטריידים או בחוזים שהוא נתן לשחקנים. אין עוררין על היכולת שלו לזהות כשרונות. אבל החוזים שלואל דנג וטימפיי מוזגוב קיבלו בקיץ (ביחד $136 מיליון ל-4 שנים הקרובות) עזרו לקבל את ההחלטה שהגיע הזמן לשנות. השנים האחרונות לא בדיוק עזרו לקופצ'אק להיראות כמו מישהו שיכול להוביל את הלייקרס חזרה לרלוונטיות, אבל אי היכולת לנצל את הכסף שהתפנה מתחת לתיקרת השכר אחרי שקובי בריאנט עזב, או לפחות לשמור אותו לפרי אייג'נסי חזק יותר, כנראה סתמה את הגולל על התקופה שלו בלייקרס, שכללה את ה-threepeat בתחילת המילניום (הוא החליף את ג'רי ווסט ב-2000) ושתי האליפויות ב-2009 & 2010. הוא גם זכה בשתי אליפויות כשחקן של הלייקרס.
לפי הדיווחים, הלייקרס כן ניסו להשיג כוכב לפני שנסגר חלון ההעברות של הנ.ב.א. אחת הקבוצות איתן מג'יק ניסה לעשות עסקים הייתה סקרמנטו לגבי דמרקוס קאזינס. יש גם שמועות שהלייקרס ניסו להשיג את פול ג'ורג' מאינדיאנה, מה שהעלה ניחוח חזק של אייטיז בגלל שלארי בירד מנהל את העניינים אצל הפייסרס. אולי הדבר המשמעותי ביותר היה שג'ונסון העביר מסר לשחקנים הצעירים של הלייקרס (ראסל, ראנדל, קלארקסון וגם ברנדון אינגרם המאכזב) שכרגע הם untouchable. מעניין אם זה יהיה המצב גם בקיץ.
ג'ונסון, ששיחק בנ.ב.א בפעם האחרונה ב-1996 (עשה קאמבק קצר אחרי הפרישה המפורסמת ב-1991), לא עשה משהו מרשים מבחינה ניהולית-ספורטיבית בפנסיה שלו. הוא אחד מהבעלים של הלוס אנג'לס דודג'רס (בייסבול), והוא איש עסקים די מוצלח. אבל מבחינת הפגנת תובנות כדורסל, כיסא הפרשן ועידן המדיה החברתית לא ממש עשה לו טוב. הוא לא בדיוק הצטיין בפאנלים של ESPN, והציוצים שלו בטוויטר נהיו אגדה בשל הבנאליות שלהם.
Laker Nation: The Lakers should call LeBron James agent. We know he's going stay in CLE but they should go after him just in case he leaves.
— Earvin Magic Johnson (@MagicJohnson) May 2, 2016
//platform.twitter.com/widgets.js
פרשן גרוע לא אומר בהכרח שמג'יק יכשל בתפקיד החדש והגדול שלו, אבל יש יותר אי ודאות ובילבול לגבי העתיד הקרוב מאשר תקווה גדולה שבד"כ מלווה שינויים מהסוג הזה. ללייקרס חסר יותר מניסיון על המגרש כדי להפוך לקבוצה משמעותית במערב הצפוף (קצת פחות השנה). אמורה לבוא פה קלישאה על קסם ומזל שמתקשרת לכינוי של ארווין ג'ונסון, אבל נשאיר אותה לפעם אחרת. ננסה ללכת על משהו ברור מאליו: הלייקרס צריכים לפגוע בול בקיץ הזה, גם אם זה אומר לוותר על אחד מהצעירים כדי למצב את עצמם במרדף אחרי כוכבים עכשווים. וכן, גם קצת מזל כשזה נוגע לבחירת הדראפט, שאומר להיות עמוס במיוחד בכישרון.
