כבר שנים שהם עושים קסמים על המגרש, ממלאים אולמות, מרוויחים מיליונים וזוכים בתארים אישיים. אבל את החלום הגדול ביותר של כל ילד שמתחיל לשחק כדורסל הם עדיין לא הגשימו ועם הכניסה לעשור הרביעי בחייהם הלחץ מתחיל לדבר. דירוג הכוכבים הותיקים שעדיין לא זכו באליפות NBA – חלק שני
אז מי נמצא כאן?
ההפרדה לשני חלקים, היא בעיקר כדי לחסוך במלל אבל המיקום של החתך הוא לא מקרי כי השחקנים פה הם באמת נמצאים בסטטוס אחר. בחלק הראשון מופיעים דרוזן ואולדרידג', שתמיד היה חסר להם משהו כדי להיות בין הכי גדולים וראסל ווסטברוק וכרמלו אנתוני, שנמצאים בעלית של הדור האחרון רק בכל מה שקשור ליכולת אישית ולא במקרה. בספורט מקצועני אין "מגיע" ושלושת השחקנים שמופיעים כאן לא חפים מטעויות במהלך הקריירה, אבל יש להם את מה שדרוש כדי להוביל קבוצה ואפשר להגיד שאם היו משחקים בעשור הקודם, בעידן פוסט-ג'ורדן ופרה-לברון וגולדן סטייט הם לא היו מגיעים לרשימה הזאת. ובגלל זה הם גם נמצאים בסיטואציה יותר טובה ויש להם הרבה יותר סיכוי לצאת מכאן.
3. ג'ימי באטלר (31) מיאמי היט
מופתעים לראות אותו כאן? לא במקרה. גם כי אחרי שנתן את העונה הטובה בקריירה, קשה מאוד להתייחס אליו בתור שחקן ותיק וגם כי לא משנה כמה פעמים נחזור על זה, העובדה שהשם שלו מוזכר בנשימה אחת עם כוכבים ברמה הזאת היא בלתי נתפסת.
מדברים הרבה על הסיפור של הילד בן ה-13 שנזרק מהבית והצליח להתקדם בכדורסל בזמן שהוא נודד בין חברים וברחוב, אבל שוכחים שרק לפני שנה, גם אחרי שידענו מה הוא שווה, עוד הייתה לו תדמית של טרבל מייקר שמפרק קבוצות מבפנים וההחלטה של מיאמי לקחת אותו בטרייד מפילדלפיה תמורת כמה שחקנים משניים נתפסה כהימור. אלא שבעונה האחרונה הוא ענה לכל המבקרים, ולצד עונת שיא, הוא גם מילא מצוין את תפקיד המנטור לצעירים המבטיחים במיאמי. זה נגמר בהופעה מכובדת מאוד בגמר הפלייאוף, כשבאטלר עצמו מצטרף לרשימה שמונה לכל היותר 2-3 שחקנים שהצליחו לאתגר את לברון בשני צידי המגרש לאורך סדרה שלמה ולא השאיר מקום לספק: מדובר בפרנצ'ייז פלייר לכל דבר ועניין.
העתיד: מעבר לעובדה שהוא בכושר שיא, הוא שונה משאר השחקנים כי הוא נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות. עם באטלר, שיש לו עוד 3-4 שנים לפחות בכושר שיא ו-4 שחקני מפתח מתחת לגיל 25, מיאמי יכולה להמשיך את המומנטום המצוין מהבועה וגם אם תתקשה לשחזר את הסנסציה ולהגיע לגמר, בקיץ 2021 היא תהיה יעד אטרקטיבי מאוד עם הרבה מקום בתקרת השכר לסופרסטארים שמסיימים חוזה.
2. כריס פול (35) פיניקס סאנס
הוא טיפס מקום או שניים בגלל שמדובר בפרספקטיבה של קריירה ולא של הכושר הנוכחי. ובכל זאת, גם מה שהוא עשה בעונה האחרונה מקנה לו הרבה נקודות זכות ומציב אותו כמועמד לגיטימי לתואר איש השנה בNBA.
הרכז, שבמשך 15 שנים בליגה לא נחשב לדמות אהובה במיוחד, תפקד מצוין כראש ארגון השחקנים והלגיטימציה שקיבל מהם להוביל עזרה לליגה לצלוח את השנה הכי מאתגרת בהיסטוריה של הספורט המקצועני, ולמצוא פתרונות לסיים את העונה בצל הקורונה והמחאה של השחקנים למען הקהילה השחורה בארצות הברית. והיה גם כדורסל, משחק שבו לפני שנה כריס פול כבר נחשב לכוכב עבר. אבל בניגוד לכל התחזיות, הוא נתן עונה מצוינת, חזר אחרי 4 שנים לאולסטאר ולחמישיות העונה והוביל את אוקלהומה סיטי, שהייתה אמורה להפוך לקבוצת טנקינג, מרחק של פוזשן בודד מחצי גמר הפלייאוף.
העתיד: אחרי כל המילים הטובות, פול נמצא בסיכון גבוה מאוד לסיים קריירה בידיים ריקות ויכול לשאוב אופטימיות רק מהתקדימים של ג'ייסון קיד וגארי פייטון, שני רכזים בעלי סגנון משחק דומה שזכו באליפות בגיל 37-38 כשחקנים משלימים. החוזה הגדול שלו היה אמור להכביד עליו לעבור קבוצה בקיץ הקרוב, אבל אוקלהומה כנראה מאוד כעסה על העובדה שהרס לה את התוכניות להפסיד ולצבור נכסים והוא עבר בטרייד ליעד יותר אטרקטיבי.
פיניקס היא לא מועמדת לאליפות, אבל הקבוצה עם ההיסטוריה המפוארת שנמצאת אחרי שנים רעות מאוד נראית בדרך הבטוחה לשבור בצורת פלייאוף של 10 שנים ולהפוך לסוס השחור במערב בעונה הקרובה. פול אמור לשמש כמנטור לצעירים המבטיחים, דווין בוקר ודיאנדרה אייטון, מה שיכול לעזור לו להמשיך לשקם את המניה לקראת הקיץ הבא בו יכול לחתום על חוזה קטן יותר ויוכל לחבור לאיזה לברון או דוראנט כדי להגיע ליעד הנכסף.
1. ג'יימס הארדן 31 (יוסטון רוקטס)
בסבב ראיונות ה-24 שניות לNBA TV, הארדן הכריז שהוא לא רוצה לפרוש בתור סתם עוד כוכב, אלא ככזה שיסתכלו אחורה ויגידו עליו ששינה את המשחק. את המטרה הזאת הוא כבר השיג אחרי 8 שנים כפנים של יוסטון, הקבוצה שתמיד מנסה לחדש ומשתמשת בשחקן ההתקפה הטוב בעולם כעכבר מעבדה: פעם ננסה להביא לידו גבוה דומיננטי, פעם ניתן לו לרכז, פעם נקיף אותו בקלעי שלשות שיפתחו לו את הצבע – כל שנה ניסיון אחר עד שתיווצר המוטציה שלליגה לא תהיה לה תשובה. אלא שבמבחן התוצאה, הם יכולים להתגאות בכך שאף קבוצה ואף שחקן לא הצליחו לאתגר יותר טוב את גולדן סטייט הגדולה בהרכב מלא, אבל בשנה שאחרי נפילת השושלת זה כבר לא היה זה ויוסטון כבר לא הצליחה להיות צעד לפני הליגה באיתור המגמות הבאות. ההדחה המאכזבת הביאה לעזיבה של מארי ודאנטוני, שני המדענים המטורפים שביצעו את הניסוי הזה והעלתה גם לא מעט שאלות סביב המשך דרכו של הארדן בקבוצה.
העתיד: ביוסטון הוא הגיע לתקרת הזכוכית וקשה מאוד לראות אותו מוביל אותה לאליפות בשנה-שנתיים הקרובות. התלבטתי אם לחכות עם פרסום הטור עמוק יותר לתוך עונת ההעברות ולא להסתכן בטרייד שייתר לחלוטין את הפסקה הזאת, אבל כרגע לא ברור מתי נקבל את התשובה לשאלה איפה הארדן ישחק בעונה הבאה וכנראה שזה לא יהיה בחלון ההעברות הסטנדרטי. למרות הרצון של יוסטון להתחדש, הוא לא בשלב בקריירה שהוא ירצה לבלות שנה או שנתיים בקבוצה בבנייה לפני שהוא מסתער על התואר שחסר לו. כך שכרגע ההצעות ממארי (בפילדלפיה) ודאנטוני (בברוקלין) לאחד כוחות נראות מפתות מדי ולא מן הנמנע שכמו לפני 8 שנים, הוא יעבור אחרי תחילת העונה בטרייד שמשנה את מאזן הכוחות לכמה שנים והופך אותו ואת אחת הקבוצות הנ"ל לפייבורטים לאליפות.
