ברכות להפועל באר שבע על אליפות שניה ברציפות. זה הישג משמעותי ומרשים הרבה יותר מקודמתה לדעתי, משתי סיבות: רצף הניצחונות האדיר במאני טיים, דווקא בתקופה שבה מכבי תל אביב דולקת אחריה ונושפת בעורף; והעובדה שבניגוד לאליפות הקודמת, הפעם היא הצליחה לשנות תודעה. זו כבר לא אליפות שהוכרעה ברגע האחרון על חודו של משחק, אלא עונה שלמה שבה היא עלתה על היריבה שלה בכל פרמטר, מהרגע הראשון ועד לאחרון. פשוט הקבוצה הטובה בארץ.
למרות האופטימיות הזהירה בנוגע למשחק הזה, הקפדתי ביום שבת להכין את עצמי מראש לתסריט הגרוע מכל. ניסיתי לדמיין איך ירגיש לראות את החגיגות מולי, ארגנתי בראש מחשבות מנחמות, דאגתי להסחות דעת. חשבתי שככה יכאב אולי פחות. להפתעתי, בדרך הארוכה חזרה מנתניה לתל אביב, לא הצלחתי לחוש אפילו אכזבה. הדבר היחיד שעבר בראש היו שאלות שמסכמות מזווית קצת אחרת את ההפיכה של מכבי תל אביב למספר 2:
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
מתי בשנתיים האחרונות עלתה מכבי תל אביב למשחק ליגה שיכול לשנות לה עונה שלמה, והצליחה לנצח בו?
מתי בפעם האחרונה התמודדה מכבי תל אביב עם קבוצה שמסתגרת נגדה באמצעות, רחמנא ליצלן, איום למסגרת מחוץ לרחבה?
מתי בפעם האחרונה ביצעה מכבי תל אביב חילוף מנצח? מישהו שקם מהספסל ולא סתם היה סביר, אלא שינה את מאזן הכוחות לטובתה?
כמה פעמים העונה קרן או בעיטה חופשית לזכות מכבי תל אביב הובילו – אתם יודעים מה, לא לשער – אלא סתם להזדמנות ראויה? משהו מתוכנן כזה שעובדים עליו באימונים?
כמה פעמים העונה הצליחה מכבי תל אביב לנצח את אחת מהקבוצות הגדולות בחוץ, כמו למשל בטדי, בסמי עופר או בטרנר?
על כמה מהשחקנים הישראלים של מכבי תל אביב אפשר לומר שביצעו העונה פריצה או התקדמות כלשהי?
האם קבוצה שבמאני טיים סומכת על שניים מתוך שישה שחקנים זרים בסגל, היא קבוצה שבנתה את עצמה נכון?
אם קבוצה אחרת בליגה הייתה מנחיתה שני זרים בעמדות קריטיות, בעיצומו של מאבק על תארים, ומותירה אותם סתם כך על הספסל, האם זה היה עובר גם כן בשקט יחסי?
האם ייתכן שמכבי תל אביב עומדת לסגור שנה כשתפקיד המנכ"ל שלה לא מאויש?
ושאלה אחרונה, בעיקר למאמינים שבינינו: כמה פעמים העונה, לעזאזל, ספגה מכבי תל אביב שער בדיוק כשברקע השמיעו כמה מ"אוהדיה" את אותו שיר ארור על אונס?
תחשבו על זה, וכמו שאומרת כל אמא טובה בשעת כעס – אל תענו לי בכלל. או שבעצם תענו פה בתגובות.
