\\כתב אורח – דניאל שרף
ברוכים הבאים לקבוצת האקראיות – מנצ'סטר יונייטד!
תכף אסביר את נושא האקראיות, אבל קודם קצת כותרות:
הפסד שלישי ברציפות למנצ'סטר, המון כותרות ורעש בעולם, האשמות כבר התחילו מכל הצדדים. מוריניו מאשים מספר גורמים ושחקנים, האוהדים מאשימים את רוני והתקשורת הבריטית כבר הוציאה מהמחסן את הצלב והתחילו בעבודת השיופים עליו. וגולת הכותרת היא שמוריניו לא חווה הפסד שלישי רצוף עם אף קבוצה מזה 14 שנים (מאז שאימן את פורטו).
אני עדין לא מאמין שזה הזמן לבצע ניתוח רחב ועמוק כלפי מה שקורה במנצ'סטר, אין מספיק נתונים, תוצאות וזמן משחק, אבל בהחלט יש מספיק נתונים לבצע ניתוח משחק קיים, טקטיקה ואסטרטגיה.
סקירת האשמות
את הניתוח אני רוצה להתחיל מהאשמות של מוריניו. במסיבת העיתונאים שהתקיימה בסיום המשחק הפורטוגלי נתן את הפרשנות שלו למשחק. מצב הרוח שלו נראה די ירוד, ועיקר הנקודות שלו היו שמי שאשם בהפסד אלו השופטים ומספר שחקנים. משיטוט ברשת החברתית אפשר ללמוד שמצד האוהדים, מי שאשם זה ויין רוני שצריך ללכת הביתה.
אלה האישומים העיקריים. עכשיו על מנת לבדוק את הדברים החלטתי לבצע "ניתוח משחק במצב סטרילי".
ניתוח משחק מצב סטרילי
על מנת לבצע את הניתוח במצב סטרילי מה שעשיתי היה לראות שוב את המשחק מהשניה הראשונה עד דקה 33 (שם יונייטד ספגו את הגול הראשון). "מצב סטרילי" זה אומר שאין הבקעות שערים מ-2 הצדדים, מה שיכול להשפיע על כל התנהלות המשחק, זהו תחילת משחק, מה שאומר שכל השחקנים בכושר שיא. אין חילופים מיוחדים שמשפיעים על המשחק, אין כרטיסים צהובים או אדומים, וטעויות שיפוט כן היו, אבל לטובת 2 הקבוצות (ובכל אופן טעויות השיפוט לא ייצרו גולים).
משמע, אין שום דבר שמתרחש בדקות האלה (וחצי שעה זה בהחלט יותר ממספיק כדי לבחון) שאמור להשפיע על התנהלות המשחק, לא במובן האסטרטגי, לא מנטאלי ולא פיזי. מה שאומר שיש במה פתוחה ל2 הקבוצות להציג את הסחורה. ז'וז'ה מוריניו, הבמה שלך!
טקטיקת המשחק של יונייטד
השניה היא 00:01, השופט שרק לפתיחת המשחק לפני שניה. זלאטן איברהימוביץ' עומד לבדו על קו האמצע, נותן בנגיעה אחת פס לבלם ביילי, ביילי מקבל את הכדור ושולח כדור גובה לסוף המגרש לרשפורד, רשפורד מצליח לגעת בכדור עם הראש שמתגלגל היישר לבלם של ווטפורד. זהו. זאת כל הטקטיקה גבירותי ורבותי. מי שרוצה להבין לעומק את טקטיקת המשחק של יונייטד, אז אני אחסוך לכם את הזמן. זאת טקטיקת המשחק העיקרית ששוחקה ע"י יונייטד. 2-3 פסים באמצע המגרש חסרי כל משמעות ואז כדור גובה ארוך. מתוך כל הכדורים הארוכים האלה, לא היה מצב אחד שמסכן את השער. מה שאומר שגם אם יונייטד היו מבקיעים או מנצחים את המשחק – זה היה בגלל אקראיות.
חשוב לציין שהמשחק מנוהל בבית של ווטפורד. הקבוצה של ווטפורד לא שיחקה במצב הגנתי מידי, כל שחקני הקבוצה היו מאוד פזורים לרוחב המגרש. מצד שני גם לא הפעילו לחץ חזק על יונייטד. הם בעיקר היו מאוד מפוקסים, חטפו כדורים ויצאו להתקפה ומיד חזרה להגנה כאשר איבדו את הכדור. ליונייטד היה באמת הרבה מקום ומרחב להציג טקטיקת משחק או מהלכים מיוחדים, הרבה מקום לשחקנים הגרנדיוזים להציג יכולת משחק אישי.
ושום דבר מזה לא קרה. לא טקטיקה, לא יכולות אישיות מרהיבות במיוחד, אולי חוץ מראשפורד שנתן כמה ביצועים יוצאי דופן ושמר על מורל טוב עד סוף המשחק. חוץ מזה כלום.
גם הסטטיסטיקה מספרת את אותו הסיפור. 60% אחזקת כדור של מנצ'סטר, רק 2 בעיטות למסגרת (במשך כל המשחק!).
שחקני מנצ'סטר באמת עבדו מאוד קשה, לא היתה שם שאננות או זלזול, אבל איזה שהוא חיבור מיוחד, יצירת מהלכים מתוכננים או יצירתיות? פשוט לא. ועכשיו זה זמן טוב להתחיל לשאול – על מה נשפך כל כך הרבה כסף? את התשובה לזה נקבל בהמשך העונה.
\\כתב אורח – דניאל שרף
