הקונצרט של חיי

// מאת לירן ביטון

הרומן שלי עם השדים האדומים התחיל כשהייתי בת שבע, בימים היפים של פיני בלילי, שביט אלימלך והאהוב עלי סבסטיאן סימרוטיץ. אז כבר ידעתי לדקלם את מילות השיר עליו "אוהבים אותך כולם". סבא שלי, אוהד הפועל מושבע, העביר לדורות הבאים אחריו את האהבה ענקית לקבוצה האדומה. בביתו קירות החדרים היו צבועים בצבע אדום ועליהם התנוססו דגלים וצעיפים, לזה נולדתי. הניחו עלי צעיף וחולצה אדומה ולקחו אותי איתם לבלומפילד.

לירן ביטון, הפועל תל אביב

"ורמוט, הרוש הודף והכדור ברשת! הכדור בפנים! 2-1 להפועל ת"א! האם זהו שער האליפות של הפועל ת"א?!" הקול של מאיר איינשטיין (ז"ל) עדיין מהדהד לי בראש. רק לפני כמעט עשור שמחנו במשחק אליפות ומלמלנו את המנון ליגת האלופות. אחד המיתוסים הכי גדולים שסיפרו לי בתור אוהדת כדורגל, הוא שקבוצות כמו הפועל ומכבי תל אביב לעולם לא ירדו ליגה, כנראה שממש האמנתי למעשייה כי לרגע של ירידת הליגה אף אחד לא הכין אותי. בפעם האחרונה שהפועל הייתה בליגת המשנה הייתי בבטן של אימא וכנראה שכבר אז פיתחתי תסמינים למחלה האדומה.

בסוף העונה הקודמת הפועל שלי לא רק ירדה ליגה, אלא גם איבדה בדרך את הזהות שלה וזה הרבה יותר כואב. הרגשתי שהלב שלי נכבש ע"י הקבוצות היריבות ושבאופן סופי הפסדנו במערכה, ירידת הליגה הייתה יום חג לכל שונאי הפועל ולי היה יום אבל.



היה לי קיץ שלם לאסוף את רסיסי הירידה, רגע לפני שנפתחת עוד עונה ואני אמצא את עצמי בין עפולה למרמורק ביום שישי שעה שלוש בצהריים. הבסיס הכי גדול של הקבוצה הוא הקהל שלה, אין אחד שלא יסכים שהקהל של הפועל נאמן ומרגש, ממשיך לעמוד שם גם כשקשה. אוהדי הפועל תל אביב אולי נועדו לסבול, אבל לחלוטין הם לא אוהדי הצלחות. הדמעות והפרצופים של השחקנים והאוהדים ילוו אותי עוד הרבה שנים. תחושת האכזבה וחוסר האונים ליוותה אותנו בכל המשחקים מהרגע שהבעיות הכלכליות צפו ועד הרגע שעמדנו בפני פירוק. נשארנו עם מעט מאוד חומר גלם מוכר, למרות שהיו שחקנים שבחרו להישאר גם כשהספינה עמדה לטבוע כשבראשם הקפטן אביחי ידין. אותי אישית הוא אחד השחקנים הכי מרגשים ובעולם כזה חסר נאמנות, כששחקני כדורגל עושים הכול חוץ מבאמת לשחק כדורגל ומונעים מכסף ומעמד, שחקנים כמו ידין מאירים לי את האור בקצה המנהרה.

אביחי ידין
Credit to Hapoel Tel Aviv FC Facebook Page

את העונה הנוכחית הפועל לא פתחה בצורה טובה. צל הישארות בליגה הלאומית ריחף מעל אצטדיון המושבה, אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, תמיד יכולה להשתנות התמונה ובחלון העברות קיבלנו חיזוקים כמו פייסל מוליץ ועמיר עגייב שעושים עבודה נפלאה. הליגה לאומית היא ללא ספק ליגה משוגעת ובטבלה שינויים מהותיים משבוע לשבוע, זו אכן הייתה עונה לא פשוטה כלל, כמעט הספידו אותנו בליגת העל ואמרו שהפועל הפכה להיות קבוצת ליגת משנה, אבל האדומים הוכיחו לכל מי שפיקפק שמקומם בליגת העל.

הייתי רוצה לאחל לשנה הבאה בבלומפילד הבנוי, אבל כנראה שזה לא יקרה בשנים הקרובות. זו לא קלישאה שירידה היא לצורכי עליה – אמיר בן פורת אמר "כשאדם הולך לקונצרט ושואלים אותו איך היה, הוא אומר "הנגנים ניגנו יפה". כששואלים אוהד כדורגל איך היה, הוא אומר "ניצחנו"". זה ההבדל. אז אני לפחות יכולה לאחל לשנה הבאה בליגת העל, הפועל מבחינתי ניצחה את הכל והיא לעד תנגן את הקונצרט של חיי.

טיקטיק מונדיאל

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח