// מאת גיא לפידות
בימים אלה, כשליגת ווינר סל נמתחת עוד ועוד כמו עוד טרילוגיה מפרכת של מלחמת הכוכבים שצריך לצלוח בטיסות טראנס גאלאקטיות מנאבו לפיז דה לוך רק כדי להגיע לקרב הסופי, מתמקד העניין האמיתי במעמד השחקן הישראלי ובמה שמכונה החוק הרוסי.
זה למעשה התחיל באותה מסיבת עיתונאים של מכבי שנועדה לסכם את העונה האירופית, אבל במקום להתמקד במשחקים, בצוות האימון ובשחקנים או במילים אחרות בסיבות לכישלון, חוללה מכבי ספין והודיעה על פיצול הסגל בעונה הבאה לישראלים ולזרים. ההודעה נפלה כרעם ביום בהיר ואכן השריפה שרחשה מתחת למועדון כובתה בפיצוץ. כבר כתבתי כאן שהמטרה הסופית של מכבי היא לעזוב את הליגה הישראלית והקבוצה ה"ישראלית" היא מס למנהלת הליגה. הקבוצה תתקיים כמה עונות עד שהיורוליג תתבסס כמותג ואז לא יהיה בה צורך יותר. כאשר דורון ג'מצ'י הגיע לאולפן יציע העיתונות, בראיון שאותו לא יתייק בספר הזיכרונות שלו, הוא נשאל ישירות: אם יבוטל החוק הרוסי, האם מכבי תבטל את הפיצול. הוא היסס, אבל לבסוף הודה שלא. גם הפדרמנים ביטלו שמועות על ביטול הפיצול.
סכסוך העבודה בין ארגון השחקנים למנהלת לא ממש מעניין, במובן הזה שכל הצדדים תמימי דעים לגבי מעמד השחקן הישראלי. ברור לכל הצדדים שצריך לתמוך בפיתוח והשבחת שחקנים ישראלים. השחקנים רוצים דקות כדי להשיג בולטות ולהתקדם בקריירה, בעלי הקבוצות רוצים שלד ישראלי שבניגוד לזרים אינו מתחלף לאורך כמה שנים ולכן יוצר זיקה בן הקהל למועדון. אלא שאנחנו לא דנים בליגת פיתוח, אלא בליגה מקצוענית שבה בעלי קבוצות ששמים כסף לא רק כדי לארגן ערב בידור שבו מופיעים הלבנים מול הכחולים, אלא כדי להצליח. וצריך לזכור שהצלחת המועדונים הישראלים בחו"ל היא הצלחת הכדורסל הישראלי. והקהל? הוא גם רוצה הצלחות מקומיות ובחול וגם ישראלים. כמו בפרסומת: גם וגם.
איך מרבעים את המעגל (או מעגלים את הריבוע)? ארגון השחקנים הציע לקנוס קבוצות שמביאות זר שישי ולצ'פר קבוצות עם ארבעה זרים. מדובר בקנסות של מאות אלפי שקלים ויש הרבה חוצפה והתנשאות בדרישה הזאת. כביכול הליגה צריכה לשרת את השחקן הישראלי ועם כל הכבוד השחקנים הישראלים הם לא כוכבי העל בליגה. התפיסה הזאת, שהליגה נשענת על ישראלים וצריכה לשרת אותם, היא פופוליסטית וכמובן שמקבלת רוח גבית רחבה מהתקשורת שהיא לא זאת שמכניסה את היד לכיס. השחקנים שוכחים שהם עובדים בתחום הישגי וספורטיבי ולא בנמל אשדוד.
אני מציע דרך אחרת. ראשית, אני מציע להשאיר את החוק הרוסי. כדי ששחקן יתפתח הוא צריך דקות משחק. גם שחקן שמשחק בלאומית שלושים דקות מדי ערב צריך בליגת העל להתחיל בחמש דקות ומשם לעלות. 80 דקות לישראלים זה די והותר. כמובן שאם יש מאמן שמאמין בישראלים הוא יכול לתת להם גם 200 דקות. מאידך, אסור לגרום לישראלים להיות שאננים, בטוחים מדי ולהקהות את הרעב שלהם. לכן, הפיתרון הוא תקרת שכר לישראלים. מדובר בכלל מאד פשוט שנלמד בחוג לכלכלה שנה א': אם יצרן מקומי רוצה שהממשלה תעזור לו ותגביל את היבוא המתחרה, אז שיתכבד וידאג למחירים נמוכים בשוק המקומי. שלא ינצל את המצב להפוך למונופול בחסות הרגולציה.
איך זה יעבוד? ייקבעו תקרות שכר מדורגות לישראלים. נניח לדוגמה 3 רמות שכר: מתחיל, בכיר וכוכב. נניח שמתחיל יהיה עד 90 אלף דולר נטו לעונה, בכיר 150 אלף וכוכב יהיה ללא הגבלה. לכל קבוצה יהיה רק שחקן אחד במעמד כוכב. אתה שחקן ישראלי שרוצה להוכיח את עצמך? תתאמץ כדי לעלות לתקרת השכר הבאה. הקבוצה שלך מציעה לך רק 250 אלף ככוכב? תתאמץ להגיע למכבי תל אביב או הפועל ירושלים שם תוכל לקבל 400 אלף. לא טוב? תתאמץ להגיע לאירופה או ל-NBA. כלומר נטל ההוכחה צריך להיות על השחקן ולא על תעודת הזהות שלו.
תקרת שכר גם תמנע "גניבות" של שחקנים מקבוצות קטנות לגדולות. שחקן ישראלי לא יעבור לקבוצה גדולה אם יישאר באותה רמת שכר. למה לו? להיות נער פוסטר? כך יימנע מצב שבו קבוצות עשירות יחריבו קבוצות עניות רק כי הן יכולות.
הדבר גם יצמצם את תופעת המתאזרחים. אם עד היום היה תמריץ לקבוצות לאזרח אמריקאים ע"מ שיכנסו למכסת הישראלים, ברגע שיש תקרת שכר לישראלים אין לשחקן הזר שום אינטרס להוריד בשכרו כדי להיות תושב או אזרח. למה לו? אם לא בישראל הוא ישחק באירופה או בסין או בכל מקום אחר שפתוח לפניו. כנ"ל לגבי שחקנים יהודים מבטן ומלידה. חוק השבות מקבל את כולם, אבל ברגע שהתאזרחו אין הבדל בינם לבין הישראלים קרי: תקרת שכר. ושוב, אם השחקן המתאזרח או היהודי העולה הינו שחקן מעולה, הוא יהיה במעמד כוכב שלגביו אין תקרה. .
ברור למי יהיה קשה לקבל את העסקה הזאת. לשחקנים הישראלים. כדאי לבדוק אם דאגתם ל"מעמד השחקן" כנה או שהם יותר דואגים לכיס שלהם. כיום, אם אתה שחקן סביר, אתה בביקוש כי הקבוצות צריכות למלא את הרוסטר בישראלים. מקום העבודה שלך מובטח ומספיק שתגלה ניצוצות כמה משחקים בעונה מיד יחתימו אותך לחוזה חדש. הביקוש גבוה, אבל מלאכותי.
